זה נשמע מעט מוזר, אבל בליגת העל לכדורעף נשים יש רק מאמנת אחת. בליגה יש 12 קבוצות. ל-11 מהן מאמנים גברים. הקבוצה היחידה בליגה שיש לה מאמנת אישה היא מכבי חדרה.
תכירו את אניה גרמן (44), תושבת כפר סבא, האישה היחידה בישראל שמשמשת כמאמנת ראשית בליגת העל של כדורעף. זו שנתה השנייה כמאמנת מכבי חדרה, ובין תפקידיה היא משמשת גם כמאמנת נבחרת ישראל לנערות מתחת לגיל 16. בריאיון היא מספרת כי השאיפות שלה הן לאמן את נבחרת הנשים של ישראל וגם לאמן קבוצות בחו"ל.
שאיפות גדולות
גרמן, ילידת בלרוס, עלתה ארצה בשנת 1996. היא החלה לשחק כדורעף כבר בהיותה בת 6 מאחר ואמה, נדיה דונר (74) הייתה בעברה שחקנית נבחרת ברית המועצות בכדורעף. "לפני שעליתי ארצה הייתי בנבחרת הנוער והנשים של בלרוס, שם שיחקתי כ'מגישה'", היא מספרת. "בגיל 18 וחצי עליתי ארצה עם המשפחה והמשכתי לשחק כדורעף. בארץ הייתי בנבחרת ישראל ושיחקתי עד גיל 24 בערך. לאט לאט התחלתי לשים לב שתחום האימון מושך אותי יותר, אז התחלתי לאמן ובמקביל למדתי תואר ראשון בחינוך גופני במכללת 'אוהלו'".
בהמשך החלה לעבוד באקדמיה למצוינות בספורט במכון וינגייט, כעוזרת מאמן, משם התקדמה לתפקיד מאמנת ראשית של בכירות התלמידות בענף הכדורעף, עד שלפני שנתיים החליטה להתקדם לאימון נשים, והגיעה לקבוצה החדרתית.
גרמן, אמא לשניים, (בן 12, ובת 10) מספרת כי עבודתה מאפשרת לה לעשות את הדבר האהוב עליה בעולם, וכי לרגע לא המשיכה בתחום רק בכדי לפרוץ תקרות זכוכית. "אני נהנית ממה שאני עושה ויש לי שאיפות גדולות מאוד בתחום, לאמן את נבחרת הנשים בארץ או לנסוע לעבוד בחו"ל", היא אומרת. "הגיעו אליי כבר לא מעט הצעות, אבל דווקא כאן נכנס התחום הנשי-אימהי. לא רציתי להוציא את ילדיי מהמסגרות ולטלטל אותם למדינה אחרת, רק כדי להתקדם. יחד עם זאת, אני מאוד נהנית במועדון בחדרה מהאנשים סביבי, מהצוות, מהשחקניות, הכי טוב לי ביקום כשאני עושה את זה".
אילו תגובות את מקבלת כמאמנת היחידה בליגת העל?
"יש אנשים בודדים שמרגישים שהפסידו תפקיד לאישה וזה פוגע להם באגו, זה קורה. אבל הרוב מפרגנים מאוד. בכל התהליך והדרך שלי לא נתקלתי בניסיונות לשים לי רגליים על רקע היותי אישה".
היית רוצה לראות עוד נשים בתפקיד או שאת נהנית מהבלעדיות?
"כמובן שהייתי רוצה לראות יותר נשים בתחום. בדרך כלל אני לא חושבת במסגרות של גבר או אישה, אבל כן היה משמח אותי לראות שיש יותר נשים בליגת העל. גם כשאני יוצאת עם הנבחרות לשחק בחו"ל, אני רואה את זה, אני בהחלט פוגשת מאמנות, אבל פחות בליגת העל. אולי יש סטיגמה כזו, שנשים יכולות לאמן ילדים או ילדות, אולי סבורים שיש להן פחות סמכותיות. זה קיים בכל העולם, לא משנה מאיזו מדינה מגיעה הנבחרת, יש בקושי נשים והרבה יותר גברים. בעיניי, זה היה עושה, רק טוב לספורט ולתחום, אילו היו יותר".
בעקבות אימא
גרמן מסבירה, כי גם השאיפות שלה באשר למועדון החדרתי גבוהות מאוד. "מבחינה מקצועית אנחנו משתפרים משנה לשנה והשאיפה היא הכי למעלה", היא אומרת. "השנה שיחקנו בצ'אלנג' קאפ, וזו היתה הפעם הראשונה שיצאנו לשחק מול מועדונים באירופה. בשנה הבאה אנחנו שואפים להביא תוצאה טובה יותר וכמובן גם לקחת מקום ראשון בליגה. גם השנה הכול עדיין פתוח בעיניי. יש לנו משחק חשוב המחזור הבא, ככה שזה עדיין אפשרי".
מכיוון שאת דור שני לכדורעף, אפשר להניח שיש גם דור שלישי?
"הילדים שלי מאוד אוהבים כדורעף. הבן התחיל לאחרונה והוא נלהב מאוד בנושא. הבת שלי כל הזמן עם כדור, היא מוכנה ללכת לישון עם כדור ושניהם רוצים להגיע הכי גבוה בתחום. אמא שלי, נדיה, שהייתה שחקנית בנבחרת ברית המועצות ושיחקה ברמות הכי גבוהות שאפשר, דווקא ניסתה להניא אותי מלשחק כדורעף, כי זה תחום תובעני, בטח כשחקנית מקצועית. התחום מזמן חיים לא פשוטים. אלא, שהיא הבינה מהר מאוד שאני אוהבת את זה ואפילו אימנה אותי. כיום תורי ואני מאמנת את הבת שלי, יחד עם הבנות הצעירות במועדון. אמא שלי מעודדת תמיד, ורואה את הבאסה שלי כשמפסידים, ככה שהיא לא לגמרי התנתקה מזה".
