כמעט תואר
המקום הטבעי של הפועל כפר סבא הוא בתחום האפרורי שבין תחתית ליגת העל לצמרת הליגה הלאומית. האוהדים הירוקים אמנם אוהבים להתרפק על ימים עברו של צמרת ותארים, אבל בעידן הכסף הגדול, הישארות בליגה היא המקסימום שאפשר לבקש מהמועדון.
ולכן, העונה של הפועל כפר סבא, שהסתיימה בהישארות בליגה שני מחזורים לסיום, עונה שבה הקבוצה כמעט ולא נמצאה מתחת לקו האדום – היא הישג גדול. כמעט תואר. לא פחות. היא כמו פלייאוף עליון עבור הפועל חיפה, הגעה לאירופה עבור בית"ר ירושלים ואליפות עבור מכבי תל אביב. ההישארות בליגה לא צריכה לגרום לתחושת הקלה אלא לשמחה אמיתית.
על שום מה
בדיוק לפני שנתיים היה יצחק שום האיש המושמץ ביותר בכפר סבא. צריך לומר שהוא הרוויח את ההשמצות ביושר. ההחלטה לפטר את מסאיי דגו דרדרה את הפועל כפר סבא מצמרת הליגה הלאומית כמעט לליגה א'. אבל מאז המועדון עבר שינוי מטורף. בעונה שעברה עלה ליגה בסצינה הוליוודית בלתי נשכחת והעונה נשאר בליגת העל וגם סיפק לאוהדים כמה תצוגות נאות. במקום בו נכתבות הביקורות צריכות להיכתב גם המחמאות. והן מגיעות לשומי, שהוכיח בשנתיים האחרונות כמה הידע שלו בכדורגל יכול לתרום למועדון.
אם כששום לקח את המועדון היה חשש מקריסה אחרי עידן סתיו שחם, אז העונה הנוכחית היתה טובה משמעותית, לטעמי, מהעונה הראשונה של שחם בליגת העל. כפר סבא בחלק מהמשחקים שיחקה כדורגל חיובי וטוב, הזרים שהובאו הראו ניצוצות והיתה תחושה שלמעלה מפקח על העניינים איש כדורגל אמיתי. אפשר לאהוב את שומי, אפשר גם לא. אבל אין מחלוקת שמדובר באגדה.
שנת העומר
מודה. אני משוחד. אני אוהב את עומר פדידה. הוא אחד משחקני הכדורגל האהובים עליי בכל הזמנים. הוא גדל פה. המשפחה שלו אוהדת שרופה של הפועל כפר סבא. אני חושב שהוא שחקן חכם, מוכשר ומקסים, ולא הבנתי איך זה שעד העונה הוא מעולם לא קיבל בכפר סבא צ'אנס אמיתי בליגת העל. כשאוהדים ירוקים אמרו לי אשתקד ש"פדידה לא מתאים לליגת העל" זעמתי עליהם. הגישה שאיזה רכש מהספסל של מכבי חיפה יועיל יותר משחקן בית מוכשר כמו פדידה היא בעיניי עדות לאובדן דרך.
יתירה מזאת: למועדון כמו הפועל כפר סבא אין זכות קיום בליגת העל אם שחקנים כמו עומר פדידה לא יקבלו מקום בהרכב. לשמחתי, פדידה נתן עונה ענקית והפך את כל סימני השאלה לסימני קריאה. עשרה שערים, שישה בישולים, ווינריות, מנהיגות, לב ונשמה. עומר פדידה, מבחינתי, הוא שחקן העונה בליגת העל. כן, לפני גלזר, לפני אלטמן. עומר פדידה. עכשיו חובה על המועדון, שום ומצדי גם ראש העירייה, לדאוג שפדידה יישאר עוד שנים ארוכות בהפועל כפר סבא.
זרים פורחים
תיזכרו בזרים ששיחקו בכפר סבא בעונת הירידה האחרונה. סימוביץ', מאטוביץ', כל מיני שחקנים שלא השפיעו ולא תרמו כמעט כלום. אחד המפתחות לעונה המוצלחת של כפר סבא הוא הזרים. אז נכון, לא כולם היו בינגו, אבל הסך הכל ראוי להערכה. סודיק אטנדה היה העונה אחד הבלמים הטובים בליגת העל.
בובקאר טראורה הביא כמה נקודות והראה ניצוצות, ריקרד ורנש ובנג'מין קוקו המאכזבים הוחלפו על ידי סוקונה המוכשר וקיזיטו, שכבש שער חשוב מול אשדוד והראה ניצוצות של פוטנציאל. ורק גרשון קופי, שנראה כמו הבאנקר הגדול מכולם, איכזב. בסופו של דבר הקבוצה סיימה את העונה עם חמישיית זרים ראויה שגם תרמה תרומה קריטית במסע ההישרדות.
יש שוער בשער
בקיץ, כשכפר סבא החליטה לתת את ההזדמנות בין הקורות לאיתמר ישראלי, פקפקתי בהחלטה הזו. שוער שמעולם לא היה שוער ראשון בליגת העל. שבלאומית נתן עונה טובה, אך לא מדהימה. נראה כמו סיכון רציני. היום הפקפוק הזה נראה הזוי. ישראלי היה העונה אחד השוערים הטובים בליגה. הצלות מרשימות (למשל בזמן הפציעות מול אשדוד), חילוץ פנדלים, ביטחון שנתן להגנה.
כפר סבא צריכה לעשות מאמץ גדול כדי להשאיר את ישראלי לעוד עונה. מילה טובה מגיעה גם להגנת הקבוצה: טל מכלוף נתן עונה יציבה, אביב סולומון היה עוד סימן שאלה שהפך העונה לסימן קריאה וסגר היטב את האגף השמאלי, ג'ניה ברקמן נתן עונה של נשמה וכדורגל טוב. וטום שלח? עליו בפרק הבא.
ימי הטום
לא פשוט להיות טום שלח. הקהל מטפס עליך כבר שלוש שנים, כל טעות שלך מקבלת תשומת לב גדולה הרבה יותר מטעות של שחקן אחר ומסביב כולם מדברים שאתה משחק בזכות הסבא, יצחק שום. אם זה לא הספיק, אז שלח, בשתי טעויות, היה אחראי להפסד מיותר להפועל תל אביב, שאחריו ספג עליהום היסטרי מהאוהדים. ודווקא מהתהומות האלה הוא הצליח לעלות ולתת חצי עונה שני טוב מאוד.
נכון, שלח עדיין לוקה במשחק הגובה ובמיקום (דוגמה לכך היא השער השני של אשדוד בפלייאוף התחתון) ולעתים קצת מאבד את הראש (כמו נגד נס ציונה), אבל בחצי השני של העונה הוא נלחם כמו אריה בהגנה. התקפית הוא תמיד היה שחקן מוכשר עם מסירות מדויקות והגבהות חדות. שלח הרוויח העונה את מקומו כשחקן ליגת על והוא הרוויח את זה שהאוהדים ישפטו אותו רק לפי היכולת שלו על הדשא ולא לפי זהות הסבא שלו.
ינואר המאושר
הקלישאה אומרת שאין מציאות גדולות בחלון ההעברות של ינואר, אבל עבור כפר סבא היו כמה מציאות. ההחתמה של אמאדו סוקונה היתה שווה נקודות מהירות מול מכבי חיפה ובית"ר ירושלים. קיזיטו, למרות שלא הבריק, הוא שדרוג לעומת ורנש המאכזב. הבינגו הגדול היה בן רייכרט, שהגיע מרמת השרון ונראה בכפר סבא כמו השחקן שהפועל תל אביב חלמה עליו כששילמה בעבורו הון עתק. זה שרייכרט הוחתם עם אופציה לעונה נוספת זו בכלל היתה הברקה. להתנהלות הטובה בינואר היה חלק משמעותי בהישארות של כפר סבא בליגה.
חסרי בית
כפר סבא היתה העונה קבוצת בית גרועה מאוד. וזה לא מפתיע לנוכח העובדה שלא היה לה בית. צריך להגיד זאת בבירור: אם כפר סבא תשחק בעונה הבאה מחוץ לעיר ולא באיצטדיון לויטה זה מחדל של עיריית כפר סבא ושל העומד בראשה, רפי סער. ושום תירוץ לא יתקבל.
העתיד
העונה הבאה בפתח, ומה שכפר סבא חייבת לעשות זה לשמור כמה שאפשר על השלד הקיים. פדידה חייב להישאר, גם ישראלי (אלא אם יקבל הצעה מקבוצה גדולה), גם כל הזרים למעט קופי. את המאמצים הגדולים הייתי משקיע בצירוף קשר אחורי ברמה גבוהה, משהו שהיה חסר מאוד העונה, ובעיבוי של החלק הקדמי, שהיה העונה מאוד אנמי. בעקבות העלייה של מכבי פתח־תקוה ובני סכנין, ליגת העל בעונה הבאה צפויה להיות קשה יותר, וצריך להיערך בהתאם.
