הפועל כפר סבא חווה בעונות האחרונות ניסיונות לקבע את מעמדה בליגת העל ובעונה הנוכחית היא צפויה להיות חלק ממאבקי התחתית, מה שהופך את המשימה ליותר מורכבת, אך לטענת אנשי המועדון "אפשרית בהחלט".
אחד המקומות השקטים והיציבים של המועדון עם גוון של נוף אחר מגיע מכיוונה של דפנה כהן, הפיזיותרפיסטית של המועדון. כבר חמש שנים שכהן מטפלת בדברים היקרים ביותר לקבוצת כדורגל בין היתר, רגלי השחקנים. אמנם גם בפציעות אחרות על המגרש ומחוצה לו, אך באלו בעיקר.
כהן, 31, ילידת כפר סבא, בוגרת מגמת המחול בתיכון "הרצוג" ולימודי פיזיותרפיה באוניברסיטת ת"א זוכרת את עצמה מגיעה למשחקים בימי שישי בצהריים עם חבריה "הבנים" ונהנית מכניסה חינם בזמן שהם משלמים. "אני זוכרת במיוחד את גייז'רמו ישראלביץ'", היא משחזרת.
הזיכרונות מהיציע והעובדה שהיא בת העיר לא השאירו לכהן ספק היכן היא תעשה את ההתנסות שלה. "רציתי בתחילה להתנסות בקרב רקדנים, אך מהרגע שהבנתי שזה תחום שאינו קיים, בחרתי בהפועל כפר סבא. הגעתי לסטאז' ולאחריו חזרתי ללימודים. בעונה לאחר מכן פנו אליי במועדון עם הצעה למשרה קבועה. שקשקו לי הברכיים, אבל הלכתי על זה".
את חששותיה כהן מסבירה בכך שמדובר בענף היוצא מגבולות הלימודים האקדמאים. "בקבוצת כדורגל יש מקרים שלא לומדים בהכרח בתאוריה", היא משתפת ומסבירה: "אני מטפלת בפציעות גם מחוץ למגרש הכדורגל בקליניקה פרטית, אבל במשחק הזה אני יכולה לפגוש דברים שלא פוגשים במקומות אחרים. אף שבור, פריקת אצבע או כתף, חבישות מהירות ועוד. כבחורה יסודית ומעט חרדתית נרשמתי מיד לקורס עזרה ראשונה ולא הפסקתי לשאול עמיתים שאלות ולמדתי תוך כדי בשטח".
וחרדות היו לה לא פעם ("הרבה" היא אומרת וצוחקת). "כששחקן נפצע במקום שכבר נפצע בו בעבר, כולנו קופצים מדאגה, או אם זו פציעה שמרגישה חמורה וכזו שתשבית את השחקן להרבה זמן. דווקא כשיש דם וכד' אני לא מוטרדת כמו שאני נכנסת למצב טורבו בתפעול האירוע".
ולעבוד בעולם של גברים?
"מאז שהייתי ילדה, היה לי חיבור טוב עם בנים. טוב יותר מהחיבור עם בנות. גדלתי כאחות צעירה לשני בנים. עם בנים האווירה קלילה, שמחה, לעתים עצבנית. ואני אוהבת את זה. הכדורגל הוא מקום טוב לפרוק לחצים ומתח. אני כאן בזכות התשוקה והאנרגיה שיש סביב, אין לזה תחליף".
איך את מגדירה את האווירה בהפועל כפר סבא?
"האווירה במועדון טובה מאוד. במיוחד מאז שאלישע לוי הגיע. הוא משרה אווירה ספורטיבית ונעימה. משפחת שום היא כמו משפחה לכל דבר. אני מרגישה שהיחס הוגן, טוב ואפילו מכבד יותר ממה שיכולתי לצפות. מן הסתם האווירה מושפעת ממצב הקבוצה, אך המקום נהדר".
בתקופה בה תנועת me too תופסת מקום מרכזי בשיח החברתי ועל רקע יום האישה שצוין לאחרונה, כהן מספרת על תגובות עוינות לעתים מהקהל היריב. "מקניטים כל אחד מהקבוצה היריבה, אני לא חושבת שזה דווקא כי אני אישה. מחוץ למגרש תמיד שואלים שאלות, איך אני מסתדרת בחדר ההלבשה, מה קורה אם יש פציעה במפשעה ועוד".
ומה את עונה להם?
"שאין בעיה. גוף הוא גוף. ברפואה ובפיזיותרפיה גברים ונשים מטפלים אלו באלו. שמים גבולות מקצועיים, ובכל מקרה לא אתן לזה לפגוע בקידום המקצועי שלי".
ובכלל, כהן מעידה שהעיסוק בפיזיותרפיה הוא ממש ייעוד. "ככל שחלף הזמן, הבנתי שאני במקום הנכון. אני מחוברת מאוד למקצוע – גוף האדם זה דבר גאוני, והסיפוק עצום, כי יש תוצאות. זו הרגשה נפלאה לדעת ששיפרת מצב רפואי של מישהו".
לשאיפותיה המקצועיות בהמשך התייחסה כהן במבוכה קלה ואמרה: "לעבוד בנבחרת ישראל זה משהו שאני יכולה לחשוב עליו".
ולשאלה אם תצא עם כדורגלן השיבה: "פעם אמרתי שבכפר סבא בוודאי שלא. היום אני יכולה להגיד שלא נראה לי שזה נכון בכלל. זה ענף קטן, כולם מכירים את כולם. אני נמנעת מכך".
