כמה תובנות בעקבות המשחק של הפועל כפר־סבא בשבת נגד הפועל חדרה, בלי קשר למה שקרה ביום חמישי בהתמודדות עם מ.ס אשדוד, שהסתיימה אחרי סגירת הגיליון.
מיומנו של אוהד קבוצת תחתית. להיות אוהד של קבוצת צמרת, שנאבקת על האליפות, זה פשוט. לא תמיד קל, אבל פשוט. אתה מאמין ביכולות של הקבוצה שלך, אחרי הכל היא אחת הטובות בליגה, ואתה מקווה לניצחון בכל משחק, בלי קשר למה שיעשו היריבות. לא תמיד זה קורה, לפעמים הקבוצה שלך מפסידה, אבל העסק, כבר אמרנו, פשוט. הכל או לא כלום. להיות אוהד של קבוצת תחתית זה משהו אחר לגמרי, הרבה יותר מסובך. אתה לרוב לא מאמין ביכולות של הקבוצה שלך, הרי לא סתם היא נמצאת איפה שהיא נמצאת – בתחתית, נושקת את הקו האדום מלמעלה או מלמטה, כשבסביבתה עוד כמה שותפות לצרה עם אותן אי־יכולות, שמנסות לגרד נקודות כדי לשרוד עוד עונה בליגה.
וכשהקבוצה שלך משחקת, נגד הפועל חדרה למשל, אתה עם חצי עין על המשחק ועם עין וחצי על עדכוני התוצאות מהמשחקים האחרים. אתה צופה במה שקורה על כר הדשא, יודע שהקבוצה שלך לא תבקיע שער גם אם המשחק יימשך עד למיגור הסופי של מגפת הקורונה, ופוזל לצדדים. עוקב אחרי הפועל חיפה ומקווה שהיא קמה הבוקר על הצד הנכון ותנצח בסכנין. מחזיק אצבעות לצעירים של מכבי פ"ת, שייצאו מהתקופה הרעה שלהם ויממשו לפחות חלק מהפוטנציאל שלהם כדי להכניע את בני־יהודה ויוסי אבוקסיס, שמנסים לעשות קולות של קאמבק. וכששני הדברים האלה אכן קורים, אתה שולח מבט צפונה לנתניה כדי לראות מה עושה שם הפועל ת"א, אבל היא כנראה קנתה כבר את דרכה החוצה מהתחתית עם הרכש המסיבי שביצעה בחלון ההעברות האחרון.
במחזור הקרוב כפר־סבא מארחת את הפועל חיפה, אבל זה פחות מעניין. חשוב יותר לראות מה תעשה בני־יהודה נגד מכבי נתניה, האם סכנין תנצח בבית את קריית־שמונה, איך תצא הפועל חדרה מאשדוד וכן, גם מבט חטוף לעבר המשחק של הפועל ת"א בבאר־שבע (לכו תדע מה יהיה). רצוי גם שהחבר'ה של אלישע לוי יביאו גם הם איזה ניצחון פה ושם, אבל זה כבר מדע בדיוני (אלא אם כן הנס הזה קרה אתמול באשדוד).
לחימה וכישרון. ולמה הנימה הפסימית הזאת? כי ראיתם את המשחק בשבת במושבה. כפר־סבא הייתה חלשה, אנמית וחסרת מחץ, אבל המצחיק הוא שחדרה הייתה יותר חלשה, יותר אנמית ויותר חסרת מחץ ממנה. אז למה היא בכל זאת ניצחה? בגלל שני דברים. מכל הקטגוריות שנמדדות היום במשחק הכדורגל, הקבוצה של מנחם קורצקי הייתה טובה יותר רק בדבר אחד, ניצחון בקרבות גובה. זאת אומר שכאשר הכדור עלה לאוויר, רוב הסיכויים היו ששחקן של חדרה זכה בו, ומכאן הדרך להגן על השער או לצאת להתקפה קלה יותר. איך אומרים פרשני הכדורסל? בהגנה אין יום רע. צריך פשוט לתת את הלב ואת הנשמה – ואז לקוות שיהיה לך גם את הדבר השני שחסר לכפר־סבא, כישרון.
במהלך המחצית הראשונה איבד בלם חדרה, עידו לוי, שני כדורים לא רחוק משערו. שחקני כפר־סבא השתלטו עליהם ודהרו קדימה, אבל במקום שההתקפות האלה יסתיימו ברשת של רובי לבקוביץ' הן התמוססו עם בעיטה סתמית מרחוק במקרה אחד ועם כידרור חסר תועלת בשני. עם תחילת המחצית השנייה איבד עומר דנינו כדור 25 מטר מהשער, לירן רוטמן השתלט עליו, נכנס לרחבה בסלאלום אדיר ובעט בחדות פנימה. מה ההבדל? כישרון. עם יד על הלב, יש מישהו בסגל של כפר־סבא שמסוגל לעשות מהלך כזה? להכריע בפעולה מבריקה אחת משחק שבו הקבוצה שלך על הפנים? אולי עומר פדידה כשנחה עליו הרוח, אולי לוואגה קיזיטו כשהוא בכושר, אולי טימוטי מוזי כשיגדל. אבל בינתיים זה לא קורה ולא נותר אלא לקוות לטוב.
השקט בלב הסערה. בן רייכרט נרגע העונה, כך הוא מעיד על עצמו. הוא מתעסק יותר בכדורגל ופחות בשטויות, ואפילו לא מוביל כבר את הקבוצה בצבירת כרטיסים צהובים. זאת האמת, אבל רק חצי אמת. קודם כל, הוא לא המוצהב הראשי בכפר־סבא כי בתחום הזה נמצא טאלנט נוסף, אביב סולומון, שמוביל את ליגת העל בקטגוריה הזאת (9 במספר, נכון לתחילת השבוע, לעומת 8 של רייכרט). דבר שני, בשבת האחרונה הוא היה הכל חוץ מרגוע. הוא סיים את המשחק בחילוף ולא עם כרטיס אדום רק בזכות רחמנותו של השופט שניר לוי. גם קיזיטו לא רגוע. מאז שהפסיק להבקיע, הוא מרבה לריב עם כל מי שזז, ולא משנה שאיזו קבוצה הוא משחק. אז כמו שאומרים, כדור ההרגעה הכי טוב זה כדור ברשת.
מפסידים בלבד
בכלל, זה לא היה סוף שבוע מוצלח לכוחותינו מאזור השרון. קבוצת הכדוריד גברים מרמה"ש הרגישה בפעם הראשונה העונה את טעמו המר של הפסד, ועוד לדולקת אחריה בטבלה, הפועל ראשל"צ. לא נעים, לא נורא. הצהרת הכוונות אומנם לא יצאה לאור, אבל הדרך עוד ארוכה ואני בטוח שבמאני טיים עדן ג'ינג'י והחברים לא יאכזבו. ההפסד של כדורעפני הפועל כפר־סבא למכבי ת"א, לעומת זאת, קצת יותר קריטי. המשמעות היא שכפר־סבא תגיע לפלייאוף מהמקום השני, וזה אומר מפגש לא פשוט עם מטה אשר בחצי הגמר.
גם בליגה א' בכדורגל העסק לא זרם טוב. מכבי הרצליה הפסידה בבית לאור־יהודה ואיבדה כוח במאבק על שני הכרטיסים לבית העליון במחוז הדרום. בצפון, הפועל הרצליה ממשיכה לדשדש עם 0:0 נגד בני פרדיס, והעונה שלה לא הולכת לשום מקום.
