מרגש: הזמרת אודיה אזולאי פרסמה בסוף השבוע שיר חדש לזכרה של מאי נעים בת ה-24, נכדתו של שלמה שרף שנמלטה מהמסיבה ברעים לקיבוץ בארי, נמצאה בתוך מיגונית לצד חבר ילדותה ונרצחה על ידי המחבלים: "היית מלאכית לבנה, רקדת את שיר החיים עד הסוף".
אחרי שהוציאה שיר בעקבות המלחמה "חורף 23" עם הראפר איזי, אודיה אזולאי הוציאה שיר לזכרה של מאי נעים ז"ל נכדתו של שמה שרף שהיה קשור אליה מאוד. בשיר אגה נכתבו גם מספר שורות הנוגעות לקשר המיוחד בין הסבא הגדול לנכדתו האהובה.
אמה של מאי, ענת, בתו של שלמה שרף, נשאה בהלווייתה הספד קורע לב: "מאי שלי, חיים שלי, אהבה שלי. איך אפשר להתחיל בכלל לכתוב לך הספד. זה לא הגיוני, זה לא נתפס, זה הדבר הכי מזעזע בעולם. הלב שלנו מדמם, לא יכול להכיל את הכאב הזה. שלושה ימים חיכינו ולמרות שהיו לנו סימנים בדרך שנס כנראה לא יהיה, המשכנו להאמין ולקוות שהצלחת להינצל. נולדת לפני 24 שנים בנר שמיני של חנוכה. תינוקת יפהפייה, הכנסת הרבה אור לחיינו.
"גדלת להיות ילדה מיוחדת מאוד, מלאת נתינה ועזרה, לכל אחד ואחת נתת הרגשה שהוא או היא הכי מיוחדים עבורך, מקטן ועד גדול. התגייסת לצבא ושירתת בדובדבן שירות שהיה משמעותי מאוד עבורך. קמ"ן היחידה אמר לי שאת בחורה מדהימה וערכית בעלת שמחת חיים ושהובלת את המחלקה בפן האישי והמקצועי.
"בטיול הגדול בדרום אמריקה לא היה יום שלא דיברנו או לפחות הסתמסנו, והיום אני מקבלת הודעות מאנשים שאני לא מכירה שמספרים לי שהיית נקודת האור שלהם בטיול. אנשים הודו לי שהבאתי אותך לעולם. נגעת בלב והשארת חותם על כל מי שפגשת. היית הכי מאושרת בעולם כשהפתעת אותנו בחזרתך לארץ לפני שלושה חודשים. איך זה ייתכן שנקטף פרח יפה שלי דווקא פה בארץ?".
"לא היית אמורה בכלל ללכת למסיבה ושינית את דעתך ברגע האחרון ברגע נורא ששינה לנו לנצח את החיים. זה הזוי שאת ולוטן שלנו, שהיה החבר הכי טוב שלך, נרצחתם יחד בידי בני עוולה, במקום חתונה אנחנו עושים לכם לוויה. אני רוצה להודות לך שאת הבת שלי, ילדה מיוחדת שלי. תשלחי לנו את כל הכוחות שבעולם".
כאמור, זהו לא שירה הראשון של אזולאי על המלחמה, קדמה לו שיר שכתבה יחד עם המוזיקאי איזי (ארז שרון) בפרפראזה על שיר להקת החינוך המיתולוגי של מלחמת יום הכיפורים: "אנחנו הילדים של חורך 73".
קראו גם:
"אני בחורה של מילים. שמאז המלחמה היה לי קשה למצוא אותן" סיפרה אודיה, "וגם כשמצאתי, שאלתי את עצמי לא פעם מה הטעם בהן בכלל ובמוזיקה בימים כאלה. כתבתי ומחקתי, קצת התביישתי שבתוך כל הטירוף הזה אני מעזה לגעת בפסנתר".
איזי שיתף מה גרם לו לכתוב את השיר: "פגשתי הרבה ילדים והרבה כאב. כולם כל כך טהורים, כאלה אנשים טובים, שהייתי חייב לדבר עם אלוהים לנסות להבין למה הוא אפשר לזה לקרות. אני כנראה לעולם לא אבין. אבל הייתי חייב לפרוק".
