"אני גאה להיות חלק מקבוצת האנשים המקסימים שעזבו הכל, וחלק ממדינה שמשקיעה ביחידה צבאית למשימות בינלאומיות הומניטריות כאלו". כך אומר ד"ר עודד מזור, שחזר בשבוע שעבר מטורקיה, שם טיפל במאות פצועי רעידת האדמה כחלק ממשלחת הסיוע הרפואי הישראלית.
הוא בוגר בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מומחה לרפואת משפחה ומנהל מרפאת "מוריה" של הכללית בעירו רמת השרון. את שירות המילואים עושה מזור (47) כרופא צבאי בדרגת רב סרן ביחידת בית החולים המטכ"לי שהוקמה לצורך סיוע הומניטרי במוקדי אסון ברחבי העולם.
משלחת ענקית
משלחת הסיוע התארגנה מייד לאחר שנודע על האסון בטורקיה ומנתה למעלה מ־100 רופאים, פרמדיקים, אחיות, אנשי מעבדה, אנשי רנטגן, אנשי תקשורת ולוגיסטיקה, וגם קצין בריאות נפש. "יצאנו לדרך כ־24 שעות לאחר רעידת האדמה, חדורי מטרה וסקרנות מלווה בחוסר ודאות וחששות", מספר ד"ר מזור, "הגענו לעיר קרמאנמרש בדרום־מזרח טורקיה, לא רחוק מהגבול הסורי, עם תנאי שדה קשוחים של קור עז ושינה בשטח. בהמשך עברנו לבית חולים שננטש לאחר רעידת אדמה השנייה. מהנדסי פיקוד העורף במשלחת שלנו בדקו את המבנה ואישרו לעבוד בו, ואז התחלנו להשמיש אותו. פתחנו שם מחלקות למיון, טיפול נמרץ ואשפוז, מעבדה ורנטגן, והתחלנו לטפל בפצועים ארבעה ימים אחרי הרעידה".
במשך שישה ימים טיפל הצוות הישראלי בכ־450 פצועים וחולים בכל הגילים. סטודנטים לרפואה טורקים סייעו בתרגום. רוב המטופלים נפצעו ברעידת האדמה ומיעוטם הגיעו עם תחלואה שגרתית כמו התקפי לב וזיהומים (בעיקר בגלל תנאי השהייה בשטח). בין המשמרות ישנו אנשי המשלחת על מזרנים באחת המחלקות המושבתות בקומה השנייה של בית החולים.
"חווינו הכל ביחד, גם את העבודה, גם את השינה, ושיתפנו זה את זה בחוויות", מספר ד"ר מזור. "מה שנחרט בזיכרון יותר מכל אלה הילדים. במחלקת האשפוז שבה עבדתי טופלו שלושה ילדים שחולצו מההריסות לאחר שלושה עד חמישה ימים. מבחינה רפואית הם היו במצב טוב, אך נשארו באשפוז בעיקר מסיבה סוציאלית. כל אחד מהם איבד את כל משפחתו הקרובה או חלק ממנה. הם שכבו במיטותיהם בשקט, עם עיניים פקוחות, ובחנו את הישראלים המוזרים שסביבם. זכינו להיכנס לליבם באמצעות משחקים והצחקות – מה שעובד תמיד על הילדים שלנו.
קראו גם >>>>>
"מה שבלט במיוחד זה ההחלמה המהירה של הילדים. הביאו אלינו, למשל, ילד שסבל מהיפותרמיה. חום גופו היה 29 מעלות, הוא היה ללא בהכרה, צבע עורו אפרפר. יום לאחר שקיבל טיפול בנוזלים, כבר ישב על מיטתו וזלל ממתקים. זכור לי במיוחד הילד אראס, שאיבד את אביו ואת אחותו, ואמו הוגדרה נעדרת. במהלך האשפוז התגלה שאמו אושפזה בבית חולים אחר, ויום לפני עזיבתנו היא הועברה לבית החולים שלנו. איך היה המפגש ביניהם? אין מילים. שימח אותנו במיוחד לראות ילדים שלא היו לבד, שהיו מוקפים בבני משפחה ששרדו, כמו דודה או סבתא".
הצד הסורי
בין המטופלים היו גם פליטים סורים. "לא נתקלנו בגילויי עוינות, להיפך. כל המטופלים הודו לנו. גם המנהל הטורקי של בית החולים ואחד מבכירי משרד החוץ הטורקי הודו לנו במהלך טקס הסיום שנערך לפני שעזבנו. השארנו לצוות הרפואי הטורקי בית חולים שמתפקד היטב".
אחרי שמונה ימים במילואים, חזר ד"ר מזור למרפאה שהוא מנהל ברמת השרון. "צוות המרפאה עשה לי את זה הכי קל, וכל המנהלים והמנהלות בכללית פרגנו".
