כל הפוגש לראשונה את הסופרת פרי סני, תושבת כפר סבא, רואה לנגד עיניו סבתא מקסימה; אך כשהוא שומע את סיפוריה המרתקים, קשה לו לחבר בין הרושם הראשוני לבין האישה האמיצה והנועזת, אשר בגיל מבוגר החליטה לחיות את חייה בלי פשרות, למענה ולמען נשים אחרות.
בגיל 71 עשתה פרי צעד בלתי צפוי לגילה, וודאי וודאי לעדה הפרסית שאליה היא משתייכת, והחליטה להתגרש ולהוציא את בעלה מחייה לאחר 48 שנות נישואים. זאת, למרות התנגדותם של שלושת ילדיה ושל יתר בני המשפחה. זרעי ההחלטה לפרוש כנפיים נבטו כעשור קודם, עת קיבלה החלטה לעזוב את כרמיאל הצפונית ולעבור למרכז הארץ, לעיר כפר סבא.
בעשור זה הספיקה פרי סני, כשהיא כבר בת 60, להוציא את ספר הביכורים שלה שהפך לרב מכר — "תרנגול פרסי" — רומן המתאר קורות משפחה יהודית בטהרן לאורך 20 שנה. בהמשך אף תירגמה אותו בעצמה לפרסית; כתבה על פי בקשת משפחה יוצאת איראן את הספר "מכתבי אהבה מטהרן", רומן ביוגרפי, הנפרס על פני 150 שנות היסטוריה משפחתית, ואת ספרה החדש שיוצא בימים אלה לאור — "סיפור פרסי", ספר ההמשך לרב המכר "תרנגול פרסי".
ברומן החדש היא מתארת את המשך קורותיה של משפחת לוי בישראל: הקשיים, ההתמודדויות, האהבות, הקידום ופריצת הדרך של אישה אמיצה, שאינה נותנת למסורת העדה לכבול אותה, ומניפה את דגל העצמאות והעוצמה הנשית לטובת נשות העדה שלה.
גם בספר זה, הדמויות הן כולן פרי דמיונה של סני, אך העלילה אינה מנותקת כליל מסיפור חייה האמיתי, ופה ושם ניתן למצוא נקודות משיקות, כמו ילדה שהושארה באיראן כשאמה עלתה לארץ, אהבה אמיתית שלא מומשה, בן-זוג שמרן ועוד.
סני אינה דואגת רק לעצמה. היא הקימה לפני כשלוש שנים את קבוצת הסופרות יוצאות איראן בישראל, רעיון שעלה לאחר שסורבה להשתתף בערב משוררים יוצאי איראן, בשל היותה אישה. במסגרת הקבוצה, שאותה פרי מנהיגה, היא מעודדת נשים להוציא את כתבי היד שלהן מהמגירות ולפרסמם, ומבקשת לחסוך מהן את התלאות שהיא עברה, ובעיקר לחזק אותן.
ילדות בטהרן
סני נולדה באיראן למשפחה ציונית, שחלמה להגיע לארץ האבות. מגיל 11 התחברה למרכז הנוער היהודי בטהרן, אשר עיצב את אישיותה. בגיל 14 שיחקה את תפקיד אנה פרנק בתיאטרון הלאומי של טהרן. "ראיתי בכך מילוי שליחות כבירה, כי היטלר ומה שהביא עמו כלל לא היה בתודעת העם האיראני", היא מספרת. בגיל 18 עלתה לישראל, כשמאחור היא מותירה את ילדותה, את חברותיה, ויותר מכול — אהבה גדולה שנותקה ממנה, אך עדיין נותרה בלבה, כדבריה.
משבר הנישואין
"בתום לימודיי באוניברסיטה העברית בירושלים, לפני כ-50 שנה, נישאתי לבחור הכי טוב בארגון הסטודנטים יוצאי איראן בישראל דאז. הקמנו משפחה נהדרת, ונולדו לנו שלושה ילדים מוצלחים. אחרי 48 שנות נישואין, בגיל 71, בן-זוגי דאז ואני הבנו שהנישואין הפכו לעול והעדפנו, למרות חברות עמוקה, להיפרד".
איך קיבלו את זה בסביבתכם?
"יש כאלה שמכנים אותי אישה אמיצה, אחרים מרימים גבה ואינם מעכלים. אך יש לדעת, שהשחרור הוא הפתרון הרצוי בהזדמנויות רבות. כך חשבנו וכך נהגנו. לילדים היה קשה למדי. הם היו עצובים והלכו סחור-סחור, אך עברו כבר שנתיים מאז, והצלחנו להישאר יחד, משפחה מלוכדת ואוהבת".
הצעד הזה נותן כוח לנשים שאותן את מלווה?
"אף על פי שהייתי תמיד אוזן קשבת לחברות ולנשים זרות, ושעודני עושה זאת, מעולם לא הטפתי לאף אישה להתגרש או להישאר במסגרת הנישואין. אלה החלטות אישיות של כל אחת. כשפונות אליי ושואלות לדעתי, אני נוהגת לפרק את הבעיה לגורמים, ומפענחת אותה טיפין-טיפין. אך את המסקנות אני משאירה להן".
גאוות העדה
עד כמה את חיה ביום-יום את ההוויה הפרסית?
"אני מחוברת לספרות, לשירה, למוזיקה ולאוכל האיראניים, מכבדת אותם ונהנית מהם. המצב הפוליטי המורכב בין ישראל לבין איראן מעורר געגועים חזקים לאיראן בקרב רבים מחברי הקהילה הפרסית בישראל, שאינם יכולים לבקר בארץ מולדתם.
"נדמה שלכל אחד מהנערים והנערות שיצאו מאיראן יש חלום לחזור אליה. חברי הקהילה הפרסית נפגשים לעיתים קרובות, ורובם מעדיפים את חברתם של דומיהם יוצאי פרס. אנחנו קנאים למאכלים, למנהגים ולמסורת מבית אבא באיראן.
"בספריי כתבתי על משפחות יהודיות בטהרן ובישראל, על החיים הטובים בתקופת השאה, על התנהלותם בהומור, בארוטיקה עדינה ובעברית משובחת. בספריי חגג האוכל האיראני, ואף פירסמתי מתכונים רבים בסוף ספר הביכורים שלי".
מה החלום שלך?
"אני חולמת לראות את ספריי 'תרנגול פרסי' ו'סיפור פרסי' על מסכי הקולנוע. הייתי מאושרת אילו ספריי היו מתורגמים לשפות רבות ומופצים ברחבי העולם.
