ליום הזה עמיקם יפת מהרצליה לא ציפה. במשך שנים הוא נוהג להגיע לים בבוקר, ולעזוב בשעת לילה מאוחרת. הוא חי ונושם את הים מאז שהיה ילד, דור שלישי לשושלת דייגים, שהכיר לא מעט עליות ומורדות בקרב חופי הים התיכון. אבל לאחר האסון האקולוגי שפקד את חופי ישראל בשבוע שעבר - ליבו נשבר.
1 צפייה בגלריה
עמיקם יפת. "פתאום אתה מוציא דגים שחורים מהמים"
עמיקם יפת. "פתאום אתה מוציא דגים שחורים מהמים"
עמיקם יפת. "פתאום אתה מוציא דגים שחורים מהמים"
(צילום: ריאן)
קראו גם >>>
"המכה תפסה אותנו מיד בחלוף הסערה", מספר עמיקם, "הבנו אז את גודל הצרה. אני רק מדבר על זה ועצוב לי. מיד אחרי הסערה הבנו את גודל האסון. אין ספק שכזה אסון לא נצפה מעולם. אני גדלתי בים, אני שנים פה ואני לא מכיר דבר כזה".
"חטפנו בראש"
"בכל יום אני מתחיל כאן את הבוקר שלי, ומסיים ב-11 בלילה, חוץ מהשבתות שאני משאיר למשפחה, אני עושה את זה כבר 14 שנה", מספר עמיקם, 45, "יש לי בית ספר לשיט 'סקיפר 24' שנמצא במרינה בהרצליה, כיתת הלימוד שלנו ממוקמת ממש בתוך קניון ארנה, חוץ מזה שאנחנו עושים רשיונות לאופנועי ים, סירות ויאכטות, אנחנו עושים פעילויות הקשורות לדיג, דיג מקצועי ודיג לחובבים, את מרבית הפעילויות אני מוציא בעצמי בגלל הרזומה והניסיון שיש לי בדיג. עברו על הים כבר תקופות לא פשוטות, אבל דבר כזה - מעולם לא ראיתי. בגלל הקורונה, כל הפעילות נעצרה לתקופה מאוד ממושכת. היינו בציפייה לחזור לים שכולו דגים ותפיסות ומעניין. ופתאום חטפנו בראש את הסיפור הזה, זה עשה לנו ריסט חזק מאוד לענף, ואנחנו לא רואים את הסוף"..
עמיקם חי את הים מאז שהוא זוכר את עצמו. פרנסתה של כל משפחתו סבבה סביב הים, והוא עצמו לא חשב לרגע שלא להמשיך בקו המסורת. "סבא שלי, אבנר יפת ז"ל, היה דייג עוד מהתקופה שהיה עוגן ביפו, אחר כך בנמל תל אביב, הוא היה מתפרנס מזה", אומר עמיקם, "היה שם את הדגים בארגזים ומוכר אותם. אבא שלי והאחים שלו, כולם היו בתוך עסק הדגים של הסבא. הקיוסק של הים שמצולם ב-'מציצים', היה של סבא שלי. הוא היה דמות מיתולוגית בים".
איך היה המצב בים עד לפני האסון?
"היה שונה מאוד מפעם גם ככה. בבית הספר שלי, אנחנו מאלה שמסמיכים דייגים ומלמדים את האנשים המקצועיים לדוג. חלק ממשיכים להפוך את זה לפאן, וחלק הופכים את זה לפרנסה. הבעיה היא שאין לך כמות גדולה כדי ליצור מזה פרנסה. בתקופה שאני הייתי הולך לעזור לסבא שלי, אבנר יפת ז"ל, היינו על אותה חכה ואותו פיתיון ופשוט אוספים את הדגים אחד אחרי השני. היום המצב שונה לגמרי. יש חדירה של המון דגים שהם לא מקומיים, יש דג פולש למשל, אבו נפחא, שעשה נזק ענק לים. אחר כך ההתחממות הגלובלית שהביאה איתה טונות של מדוזות. זה משנה את מפת הדגים לגמרי".

נזק כלכלי כבד

האסון האקולוגי טרף את כל הקלפים ופגע גם בציוד של יפת ואנשים כמותו. "זה משפיע עלינו בכמה רמות, קודם כל ברמה של כלי השיט עצמם. הרי מערכת הקירור של הכלי עצמו, לוקחת מים מהים ומקררת את הכלי. ואז פתאום אתה חווה תקלות בכלים, הזפת נדבקת לכלים וגורמת להם לבעיות, זה סיפור ממש להוציא את זה. זה מאוד מקשה עלינו להוציא כלים לרישיונות. צריך להתרחק מהאזור המוכה, כי זה פשוט נזקים במאות אלפי שקלים".
ולא רק נזק כלכלי לציוד ורכוש, גם פגיעה קשה בדגים. "פתאום אתה מוציא דגים שחורים מהים. הדייגים שמתפרנסים מזה, מה שהם עושים, זה להיכנס הרבה יותר עמוק לים בגלל האסון. אם פעם יכולתי לצאת 400-300 מטרים כדי לתפוס דגים, עכשיו אתה צריך להתרחק שש שבע קילומטרים, כדי למצוא דגים נקיים. זה לא נורמלי. יש כאן גם צפרות באזור, וזה גם מחלחל לענף הזה. ברגע שהאיכות של המים נפגעת, גם הדגים נפגעים וגם הציפורים בעקבותם. כל המערכת האקולוגית מושפעת מזה".
איך הרשויות מטפלות באסון לדעתך?
"אני רוצה לשבח את העירייה, את שר החקלאות ואת הממשלה, וגם את השיטור הקהילתי. הם לקחו את זה מאוד ברצינות. וגם לשבח את כל המתנדבים. אנחנו כבר כמה ימים נמצאים פה ברוטינה קבועה של סיורים בחופים, מרימים את כל מה שאנחנו מוצאים לפני שהוא נספג בתוך האדמה. הייתה תקופה בשנות השמונים, שבכל יציאה מהים, היינו משתמשים בצינור בחוץ כדי לשטוף את הרגליים, אחרת היית חוזר עם זפת ברגליים הביתה. אז אחרי האסון הזה, חזרנו לשם, והרבה יותר גרוע".
כמה זמן אתה חושב שיקח לשקם את זה?
"המצב הוא כל כך קטסטרופלי, קשה לי להאמין שהדבר הזה ייפתר במהירות. זה לא עניין של חודשים, זה לא עניין של שנה - שנתיים. אומרים שלטבע יש יכולת לשקם את עצמו, לא במקרה הזה. חייבת להיות כאן התערבות. הבן אדם גרם לנזק הזה, ורק הבן אדם יכול לנקות אותו. זה מרגיש מאוד עצוב. אני מרגיש כמו מישהו שנפרץ לו הבית. שהוצף לו הבית. זו מועקה מאוד חזקה. לוקח זמן לעכל ולהבין את גודל האסון הזה".
כמות המתרחצים ירדה?
"בגלל שעברנו את הקורונה, ואנשים היו סגורים בבתים שלהם כל כך הרבה זמן, אם אנחנו משווים את זה לכל תקופה אחרת, יש כרגע זיקה מאוד גדולה לים. אנשים צריכים את האוויר הזה. למרות האסון, אנשים בורחים לים להתמלא חזרה. להיכנס לים - זו לא העונה כרגע. המים עדיין קרים, אתה לא נמצא עדיין בעונה המתאימה. אבל יש סירות שיוצאות, יש אנשים שבאים להחזיק את הבירה בים. כרגע - אין מתרחצים".
אתה רוצה לנצל את הבמה כדי להעביר מסר?
"מי שהים חשוב לו, שיגיע וישתף פעולה, ויצטרף לכל מי שמתנדב. כי זה אוצר הטבע שהוא של כולנו, וזה אוצר הטבע הדומיננטי ביותר בישראל. זו קריאה ממני - לכולם. מיד אחרי האסון, אפילו כתבתי טקסט קצר, שמביע מה המשמעות של המקום הנפלא הזה בשבילי. הים הוא המקום הנגיש בעולם. ברגע אחד הוא שלך ושל כולם. הוא מחבר ומכיל ללא שפה ולא גיל. כי הים בין אנשים ויבשות אינו מבדיל. זה הים שלי".