בשבת האחרונה עלה ירין טווינה בן ה־17 לראשונה על מטוס בשדה התעופה בחיפה, בואכה הרצליה. לא כנוסע, כטייס - הטייס הצעיר ביותר במדינת ישראל. אבא שלו, אחותו וחברו הטוב היו איתו. הם חששו. גם עליו. הם היו אמורים לטוס יחד איתו ועל אף שהם יודעים שמאז שהוא זוכר את עצמו הוא כל הזמן התעסק בתחום ברמה המקצועית הגבוהה ביותר, "עדיין, להטיס מטוס לבד זה משהו אחר", הוא מסביר בקול דידקטי. "חפץ מתכתי שעף בשמיים זה נגד חוקי הפיזיקה. זה לא פשוט מבחינה פסיכולוגית לקבל את זה. אבל הצלחתי להרגיע אותם. במיוחד את אבא שלי".
למה אותו במיוחד?
"כי אבא שלי מאוד מפחד מטיסות".
אולי הוא פחד גם עליך?
"עליי הוא סומך. הוא כבר מכיר את האובססיה שלי מגיל צעיר מאוד".
הכול התחיל ממזוודה
ירין, הבן הבכור של עמי ונטלי, מתגורר עם הוריו ושתי אחיותיו ביישוב שדי חמד הסמוך לכפר סבא והוד השרון. שם, במושב הכפרי, עם המרחבים המוריקים של שדות השרון שהשמיים להם שמיכת תכלת, נולדה אהבתו לתעופה. "גדלתי במרחבים, באוויר הפתוח. אני מניח ששם התחילה האהבה שלי, לא יודע להצביע על הנקודה המדויקת. אולי האהבה לחופש? יכול להיות, זה גם אולי יסביר למה אני אני אוהב לטייל הרבה ולצלם את הטבע, שזה התחביב השני שלי. אבל אם אתה שואל אותי מה הזיכרון הראשון שלי שנוגע לתחום, אז זה מצחיק כל פעם כשאני נזכר בזה, כי זה לא בדיוק רומנטי.
"אמא שלי עבדה בארקיע כסוכנת מכירות, ובגיל שש, משהו כזה, היא לקחה אותי איתה וראיתי את המסוע שמסיע את המזוודות. אני זוכר שמאוד סקרן אותי לדעת מאיפה הן באות ובעיקר לאן הן נעלמות. ניסו להסביר לי, ומאז פשוט נמשכתי לזה כמו למגנט, לכל התחום. הייתי מגיע איתה כל פעם ומסתכל על השדה וכל המטוסים שהיו שם. עניין אותי אפילו מגדל הפיקוח, הבקרה. זה היה בגיל מאוד מוקדם. בגיל שבע זה כבר עלה שלב. טסנו לאילת וביקשתי שיכניסו אותי לתא הטייס. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי קוקפיט. הייתי פשוט מוקסם, יותר נכון מהופנט. ומשם זה המשיך".
מתי התחלת לתרגם את זה למשהו יותר מוחשי מסתם לראות מטוסים טסים?
"אני חושב שבגיל 11, אז כבר התחלתי לשחק בסימולטרים במחשב הביתי. בהתחלה זו הייתה תוכנה פשוטה, שהייתי מקדיש לה כמעט כל דקה פנויה. התחלתי להתאמן על זה וירטואלית ואז התוודעתי לאיזה אתר רשת שנקרא vatsim. זה אתר שמדמה וירטואלית טיסות ברמה גבוהה. שם התחלתי להיכנס לנושא הזה ממש וכמובן שהכרתי גם קהילה גדולה של בני גילי שאוהבים את זה. לזה צריך להוסיף את בית הספר לתעופה וירטואלית, ללא תשלום, שכבר כולל הדמיית טיסה אמיתית, עם בקרה ופיקוח. משם התחביב הפך, הייתי אומר, כמעט לאובססיה. התמכרתי לזה. התחלתי לברר איך אפשר לצאת מהסימולציות לעולם האמיתי. ושם בעצם הגעתי לבית הספר 'סקיי' בהרצליה.
"נרשמתי לקורס מתלמד. התרגשתי רק מעצם המעמד. זה היה בדיוק בגיל 16, כי זה היה הגיל שאפשר להתחיל, מה שנקרא. רשות התעופה האזרחית (רת"א) מחייבת מינימום של 40 שעות טיסה כדי לקבל רשיון טייס מתלמד. בממוצע עוברים 60 שעות טיסה. לי היו 63 שעות טיסה. זה כמובן היה בהדרכה מלאה ועם מלווים. עדיין אתה לא מטיס בעצמך מטוס. עדיין לא עצמאי".
השיחה עם טווינה אינה פשוטה למי שלא מכיר את התחום. הוא מרבה להשתמש במינוחים מקצועיים, ואחר כך מתנצל ומסביר אותם בשפה שכל אחד יכול להבין. "אתה מתלהב אפילו משעון מחוונים", אני צוחק, והוא משיב בצניעות, "כן. אני די מתלהב עכשיו. זה טבעי, אני חושב".
חולם להיות קברניט
בשבת החוויה כבר חרגה מתחום ההתלהבות הטכנית. זו הייתה הטיסה הראשונה שלו והוא התעקש שאביו יהיה נוכח בה. "זה היה מדהים. אני לא יכול לתאר במילים את ההרגשה", קולו נסדק, "אתה רואה עולם. אופק. אתה אוחז כאילו בהגה העולם ונוגע בטבע. וגם על הדרך רואה את מדינת ישראל. שהיא יפהפייה ממעוף הציפור. אבל בעיקר אתה מרגיש אחריות. זה כמו עול כזה שאתה מרגיש שמחובר לגוף שלך".
וגם אבא שמפחד מטיסות.
"כן. אבל הצלחתי להרגיע אותו. בהמראה זה היה קצת מפחיד. הוא היה די בהלם, אבל הרגעתי אותו. הסברתי לו מה שאני מסביר להרבה מאוד, שעובדתית הרבה יותר בטוח לטוס מאשר לנהוג ברכב. הוא די נרגע ובגובה שלך אלפיים מטרים מעל חיפה הוא כבר התחיל לצלם סרטונים. גם ראיתי שהוא מאוד גאה בי. בכלל, כל הקטע הזה של לפחד מטיסות הוא פסיכולוגי. אתה יודע, יש לי רשיון נהיגה ואני עדיין נוהג עם מלווה. ולעומת זאת ברשיון הטיס שקיבלתי אני יכול לטוס לבד ואפילו שיטוסו איתי עוד אורחים, אתה מבין כמה זה בטוח?"
מבנה גופו גרום ועיניו חייכניות, ביישניות. ניכר שהטייטל "הטייס הצעיר בישראל" זר לו. "בישראל כנראה יש הילה לטייסים", הוא אומר, מהוסס, "אבל אני לא טייס קרב, ועוד לא יירטתי מטוסי אויב. אני פשוט אחד שאוהב לטוס. אוהב את השמיים".
בצבא תהיה בוודאי טייס?
"לצערי, הפרופיל הרפואי שלי ירד ל־45 בגלל תת משקל. יש לי עוד שנה להעלות שמונה קילו. אני אעשה הכל כדי לא לפספס את זה. אומרים לי ללכת למכון כושר, יכול להיות שזה יעזור. אני באמת רוצה לעסוק בזה גם בצבא ובכלל בחיים. הייתי רוצה לראות את עצמי בעוד עשרים שנה כקברניט של מטוס ג'מבו. זו האהבה שלי ואין שום סיבה שלא אממש אותה".
