עוד לפני התקופה של ישראל פוגל ואברהם מרצ'ינסקי, המפציץ של הפועל כפר־סבא בסוף שנות ה־50 ותחילת ה־60 היה מיכה וידרא. ברזומה שלו יש 69 שערים והוא מדורג שישי בטבלת הכובשים של כל הזמנים אחרי פוגל (151), מרצ'ינסקי (107), אלי יאני (99), יצחק שום (78) ויניב אברג'יל (74). השביעי ברשימה הוא עומר פדידה (63), ואם הוא יחזור לשחק בכפר־סבא (ויש לי הרגשה שזה יקרה) יש סיכוי שיחלוף על פני וידרא.
קראו גם >>>
אבל לא לשם כך התכנסנו היום. וידרא, שיהיה בשנה הבאה בן 80 (עד 120 ויותר), מתגורר כיום בניו־יורק, אבל הוא לא שוכח לרגע מאיפה הגיע ומי גידל אותו. בשבוע שעבר הוא שלח מכתב לראש עיריית כפר־סבא, רפי סער, והרשו לי להביא אותו כאן במלואו.
לכבוד ראש עיריית כפר סבא, רפי סער
הנדון: רחוב על שם עמנואל שפר ז"ל
כפר־סבא עיר למופת בישראל עם הישגים רבים, עם זאת למעט פנחס ספיר ז"ל לא יצאה ממנה אישיות שתרמה יותר למדינה ולעיר מאשר עמנואל שפר.
שפר הגיע להפועל כפר־סבא כשחקן חיזוק, עולה חדש מפולניה. הוא היה חסר כל, אך שחקן מצוין. לימים עזרו לו לקבל עבודה כמוכר כרטיסים בקולנוע רון. עם סיום הקריירה שלו כשחקן, שפר נסע לבית הספר למאמנים המפורסם בקלן שבגרמניה, סיים לימודיו בהצטיינות והחל לאמן את כל קבוצות הנוער, נערים וילדים של הפועל כפר־סבא. הוא התגורר אז בשיכון חצרות הדר א' ומכר כרטיסים בקולנוע.
עם השנים שפר הפך למאמן מצטיין, שזכה בגביע הרמטכ"ל ולאהדתו של עזר וייצמן מפקדו הנערץ של חיל האוויר. שפר מונה למאמן הלאומי. הוא היחיד, עד היום, שהביא את ישראל לטורניר גביע העולם בכדורגל. הוא ידע לאסוף ולטפח כישרונות כמו שפיגלר, שפיגל, שום הכפר־סבאי, ויסוקר ואחרים. שפר הקדים בידע שלו את מיטב המאמנים בעולם. בגרמניה נתנו לו כבוד מלכים באצטדיונים הכי גדולים. מעל לכל הייתה לו אהבה גדולה למשחק, ווינריות.
כילד שנולד בכפר־סבא גדלתי על אימוניו, צעקותיו וחינוכו לתת את כל כולך למשימה שעומדת לפניך. כמוני בני דורי: נוסובסקי, שרף, שום ורבים אחרים.
שפר גר רוב ימיו ברחוב ויצמן והמשיך לאהוב את העיר והקבוצה. יהיה זה כבוד לזיכרו ולעיר לקרוא על שמו רחוב בעיר. אני משוכנע שבטקס חנוכת הרחוב ישמחו לבוא כל ראשי ההתאחדות לכדורגל וחניכיו: שפיגלר, שפיגל, פייגנבוים ועוד רבים אחרים. זה יהפוך לאירוע שייתן פרסום לעיר ולהאדרת שמה.
מיכה וידרא, יליד כפר־סבא 1942, הפועל כפר־סבא 1956־1966.
עד כאן מכתבו של וידרא לראש העירייה, והרשו לי להצטרף לבקשתו. ויש לי גם המלצה לוועדת השמות העירונית, אם וכאשר הנושא יגיע לפתחה. למה לא לשנות את שמה של דרך הפועל, שבה נמצא האצטדיון העירוני, לדרך או רחוב עמנואל שפר. תארו לכם את הכתובת הבאה: אצטדיון לויטה, רחוב עמנואל שפר 1, כפר־סבא. הכבוד הזה מגיע לגדול מאמני נבחרת ישראל בכל הזמנים.
ניצול השואה שעלה לגדולה
כולם מכירים את פועלו והישגיו של שפר בנבחרות ישראל: ארבע זכיות בגביע אסיה עם נבחרת הנוער, העפלה לרבע גמר טורניר הכדורגל באולימפיאדת מקסיקו 1968 והשיא – הגעה למונדיאל 1970 במקסיקו ושתי תוצאות תיקו נגד איטליה (סגנית האלופה) ושוודיה, כולל השער ההיסטורי של מוטל'ה שפיגלר. אבל אנחנו נתמקד בתחילת דרכו.
עד תחילת שנות ה־50 הפועל כפר־סבא הייתה קבוצה פרובינציאלית, שדישדשה בליגה השנייה, אלא שאז החליטו באגודה לגייס שחקנים שהם עולים חדשים, שהגיעו ארצה אחרי השואה, ובעזרתם להעפיל לליגה הבכירה. בין המגויסים היה גם עמנואל שפר, שהספיק כבר לשחק בהפועל נמל חיפה, קבוצת בת של הפועל חיפה, ועוד לפני כן בפולין. עמנואל, יליד גרמניה, עבר עם משפחתו כילד לצרפת ואחר כך לפולין, שם שיחק בקבוצת בית"ר דרוחוביץ'. בגיל 16, רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזב את משפחתו ונדד מזרחה לאזרבייג'ן וקזחסטן, שם שיחק באופן מקצועני בדינמו אלמה אטה. משפחתו נרצחה על ידי הנאצים, ואחרי המלחמה חזר לפולין וגר בבית דודתו, היחידה במשפחה ששרדה את השואה. חיידק הכדורגל היה כבר טבוע בדמו, ובפולין הקים קבוצה יהודית בעיר ביילבה, שבה אימן ושיחק. הקבוצה הגיעה לליגה השנייה בפולין, אבל השלטון הקומוניסטי לא ראה בעין יפה קיום קבוצה על בסיס אתני ופירק אותה. כששפר זומן לצבא הפולני הוא נמלט ב־1950 לישראל, שם התקבל לעבודה כמכונאי בנמל חיפה ובמקביל שיחק בהפועל נמל חיפה. במהלך עונת 1951/2 התפרקה הקבוצה מחיפה בעקבות הרחקת כמה משחקניה, שהתפרעו במהלך משחק, ושפר הצטרף להפועל כפר־סבא.
במקביל לתפקידו כשחקן, בכפר־סבא קלטו את הפוטנציאל של שפר כמאמן, והוא הדריך את קבוצות הילדים, הנערים והנוער. גם מחלקת הנוער של האגודה הייתה מלאה בילדים עולים חדשים, ביניהם יצחק שום, שלמה שרף ואברהם מרצ'ינסקי. שפר כבש מספר שערים בעונה הראשונה בליגה הבכירה, שהסתיימה בהקפאת ירידות בגלל חשדות להטיית משחקים – וכפר־סבא הרוויחה עוד עונה בליגה א' (אז הראשונה). העונה השנייה הייתה פחות טובה, וכפר־סבא נקלעה מהר מאוד לתחתית. ועכשיו שימו לב לסיפור, שהביא לתחילת קריירת אימון הבוגרים של שפר. מאמן הקבוצה אדמונד שמילוביץ' סיפר כי לפני אחד המשחקים קראו לו ראשי הקבוצה, מיכה אלמוג ויאיר לויטה, וביקשו לקבוע את ההרכב. שמילוביץ' סירב, ולויטה עמד על הקווים באותו משחק. לדברי שמילוביץ', הוא נתבקש להמשיך לאמן, ואפילו הובטחה לו הלוואה לרכישת דירה, אבל הוא סירב שוב – והתפקיד נמסר למאמן הנוער, עמנואל שפר, שגם שיחק עדיין בקבוצה הבוגרים.
שפר הצליח להשאיר את הקבוצה בליגה, אבל העדיף לא להמשיך בתפקידו אלא להתרכז באימון הדור הצעיר. ב־1957 הוא החל ללמוד בבית הספר למאמנים הגבוה בקלן ונבחר לאחד משני הבוגרים המצטיינים, יחד עם ריינוס מיכלס האגדי, ממציא הטוטאל פוטבול.
כושר, משמעת וסדר
ובינתיים בכפר־סבא חיכו בכיליון עיניים לחזרתו של שפר, שהתעקש דווקא לרכוש ניסיון במועדון גרמני. הקבוצה ניצלה שוב מירידה בזכות הקפאה, אבל המשיכה עם המאמן צבי ("דוקטור") ארליך בתקווה ששפר יחזור במהרה. אלא שפתיחת העונה הייתה כושלת, ארליך עזב ובמקומו מונה אליעזר שפיגל, שזכה עם הפועל פ"ת באליפות. אלא שהדברים לא הסתדרו, שפיגל עזב אחרי שבעה מחזורים ולויטה מילא את מקום המאמן עד לחזרתו של שפר מגרמניה. אלא שהפעם "המשיח" לא הצליח לעזור והקבוצה נשרה לליגה השנייה. שפר לא נטש את הספינה והחל איתה את העונה הבאה, אלא שאז צץ על פני השטח פן נוסף של המאמן, זה שהביא אותו להצלחות אבל גם יצר לו מתנגדים לא מעטים.
שפר חזר מגרמניה עם כוונה ליישם בארץ את מה שספג בבית הספר למאמנים, כולל כושר גופני, משמעת וסדר. התביעות של שפר לגישה רצינית התקבלו כהטרדה. אחרי שנכשל בניסיונו להאריך את האימונים מ־90 ל־120 דקות, הוא רצה לקיים אימונים פרטניים, אבל השחקנים החובבים של אז לא התלהבו. והייתה גם הלשון הבוטה שלו, שלא כולם אהבו. חניכיו במחלקת הנוער (כולל וידרא, מיודענו) לא התרגשו במיוחד, אבל שחקני הרכש הגיבו בחריפות. הנושא שהביא כנראה לפיצוץ היה ההתערבות בעבודתו. שפר למד בגרמניה שהמאמן הוא הסמכות המקצועית הבלעדית, מה שלא היה מקובל על ההנהלות בארץ. מנהל כפר־סבא, יאיר לויטה, נהג להתערב לא מעט בעבודת המאמן (שמילוביץ', זוכרים?) ואפילו עמד על הקווים בעת הצורך – ושפר התגלה כאישיות חזקה מדי בשבילו. וכך, גם לנוכח ההישגים הדלים במגרש, הצדדים הפרידו כוחות. אז אולי זה הזמן להתאחד. תרשמו: אצטדיון לויטה, רחוב עמנואל שפר 1, כפר־סבא.