בסוף השבוע האחרון עלו בני משפחת צמח, ההורים חיים ואלישבע והאחים יוסף, אורן, יפעת ושני, להר הרצל בירושלים, לאזכרה במלאת 17 שנים לנפילת הבן והאח עוז ז"ל, שנהרג במלחמת לבנון השנייה.
כמדי שנה, הגיעו לאזכרה מאות רבות של בני משפחה, חברים, מכרים, אישי ציבור ומי שלחמו בעבר לצידו של עוז ז"ל, והם העניקו חיבוק חם לבני משפחת צמח.
"התקווה ‑ לא רק המנון"
השנה, בצל השסע על רקע המחאה סביב הרפורמה המשפטית, המאיים לפלג את החברה הישראלית, קיבל האירוע לזכרו של עוז ז"ל משמעות נוספת, בעיקר עבור אביו, חיים, שזמן קצר לאחר מות בנו הקים את סניף יד לבנים בעיר, ומאז הוא עומד בראשו.
"השכול שפקד אותנו לא הבחין בין דתי, חילוני, עולה חדש, תושב ותיק, וגם לא בדעות הפוליטיות השונות והמגוונות שהחזיק כל אחד מהם", אומר השבוע צמח בהתייחסו למציאות המורכבת. "אפשר להיות שונים, אבל ‑ וזה אבל גדול ‑ אנחנו חייבים לאמץ ולהעמיק את האחווה והרעות בינינו, את האחדות, את העוז ואת הענווה, שהתקווה לא תהיה רק המנון, אלא שאיפה להיות מאוחדים וחזקים, כדי שנהיה ראויים לקורבנות. עלינו לשמור על המדינה מכל משמר".
המלחמה ההיא
עבור האב השכול, שהפך עם השנים לדמות מוכרת בעיר, ברור כי מדובר בימים גורליים לעתידה של המדינה, וכמי שאיבד את היקר לו מכל, הוא מאמין, למרות המציאות הקשה, שהחברה הישראלית יכולה לחזור לימיה היפים כחברת מופת, וכאחד שבעבר ניהל מחאה נגד המלחמה בה נהרג בנו, כנראה שהוא יודע על מה הוא מדבר.
"זמן קצר לאחר המלחמה הפכתי לחבר בקבוצת מחאה נגד התנהלות המלחמה, אבל גם אז הקפדתי לא לשפוך את התינוק עם המים", אומר צמח. "כאיש צבא לשעבר אני יודע שמלחמה זה דבר מסוכן, ואני החזרתי תמיד את החיילים שלי הביתה בריאים ושלמים, אבל בימי מלחמת לבנון השנייה הייתה התנהלות קשה, הן של ראש ממשלה שישב בשקט, והן של שר ביטחון שלא הבין בביטחון, שניהלו מלחמה כושלת".
"אמנם עברו 17 שנים ויש לכאורה שקט, בעיקר הודות לגיבורים שחירפו את נפשם עבור המדינה, אבל אנחנו בבעיה עכשיו. הנה, נסראללה מזהה רפיון ומתגרה".
"אני מכיר היטב את הצבא, יש המון בני נוער וצעירים שמוכנים להקריב את חייהם, ואני חושב שבאופן אישי, כאב במשפחה שכולה, ההתנהלות המדינית לוקחת היום יותר בחשבון את נושא חיי אדם. אני רוצה להאמין ששם למעלה מבינים שלפתוח במבצע או במלחמה, זה לא צעד שבהכרח פותר את הבעיות".
"אני לא מאחל לאף אחד לאבד ילד, אבל אנחנו מחנכים את בני הנוער, באמצעות הפעילות של יד לבנים ופעילויות אחרות לזכרו של עוז, למוטיבציה, לאהבת הארץ ולנתינה, עזרה לנזקק, לשים במרכז את המשפט 'ואהבת לרעך כמוך'".
איך זה מסתדר עם כל מה שקורה היום?
"הקול הדומם של הבן שלי זועק מהאדמה. אני מאוד הקפדתי בכל מאבקיי בעבר לנקוט במחאה מסוג מסוים. אפשר לבוא ולהביע דעות, אבל אסור לפגוע בצבא".
"איני נוקט עמדה לכאן או לכאן, אבל במחאה שלנו נגד המלחמה ההיא הזזנו את צמרת השלטון. ועדת וינוגרד הוקמה בעקבות המהלכים שלנו, והיינו חריפים, אבל לא הלכנו ללשכת הגיוס וביקשנו מאנשים לא להתגייס, זה אסור".
"הגיוס לצה"ל זו חרדת קודש. יש לנו מדינה אחת, וכואב לי מה שקורה פה עכשיו".
"אני שילמתי מחיר יקר מאוד, ואני לא צריך לבקש מאנשים לשמור על המדינה. זה משהו שחייב להתבצע, ללא תנאים".
אתה חושב שההנהגה הנוכחית של המדינה יכולה לפעול בצורה אחרת?
"מבלי להביע דעות פוליטיות, יש פה במדינה בסופו של דבר קרוב ל־70 אחוזים של מצביעי מרכז, ולכן חייבים להקים ממשלה בלי לחצים מכל מיני צדדים וכיוונים".
"כואב לי שזה מה שקורה, זה פוגע במדינה, אבל אנחנו חייבים לזכור בזכות מי אנחנו פה. אני מאוד נזהר בהתבטאויות שלי, אבל אני מאמין שאפשר לפתור את הבעיה בדרכים אחרות".
מה עמדתך לגבי החלטתם של אלפי אנשי צוות אוויר ויחידות אחרות במילואים לסרב לשרת במילואים תחת הממשלה הנוכחית?
"לא תהיה לנו מדינה אם לא נשמור עליה. ביהדות יש כל כך הרבה חוכמה, הדת היא חוכמה ללא גבולות, כולם מסביב רוצים להרוג אותנו, אנחנו נאלצים וניאלץ כנראה לחיות על חרבנו, ויש דרך אחת לשמור על כך ‑ להיות מאוחדים".
"גבורה הירואית"
במהלך החודש האחרון התמודד צמח עם אובדן נוסף, של אחת מאחיותיו, ופטירתה החזירה אותו, במידה מסוימת, ליום הנורא ההוא בו התבשרה המשפחה על מותו של עוז ז"ל.
"במהלך השבעה על אחותי דיברנו על זה שאמא שלי איבדה בת אחת שנתיים אחרי שעוז נפל, בעל שנפטר שבע שנים אחרי הנפילה של עוז, ועכשיו עוד בת, שנפטרה כמעט 17 שנה אחרי נפילת עוז", מספר צמח. "אמא שלי בת 93, וכשאחותי נפטרה שאלתי את אחי איך מודיעים לאמא שעברה ימים כל כך קשים, ופשוט נסענו לביתה ברמת גן וסיפרנו לה על מה שקרה".
"כשהגענו אליה אחי אמר לי שהוא נזכר בימים שהגיע צוות להודיע להורים שלנו שעוז נפל, וזה החזיר אותי 17 שנה לאחור".
"גם במהלך השבעה של אחותי לא מעט אנשים שהגיעו לנחם שאלו אותי איך זה שלא מפסיקים לדבר על עוז, גם אחרי 17 שנה, למה לא נותנים לו מנוחה, ואמרתי שאני באמת לא יודע".
מה התשובה שלך לזה?
"זה סיפור של גבורה הירואית של ילד יפה תואר וחכם, הקרב בו עוז נפל נלמד בכל הצבא, בוודאי בחיל השיריון, זה היה אירוע מכונן".
"באחד מאירועי ההנצחה, אלוף פיקוד הצפון בזמן המלחמה, האלוף אודי אדם, אמר שמעטים הם המפקדים בצה"ל שמסוגלים לעשות מה שעוז עשה בשדה קרב תחת אש, וכנראה שזה חלק מהסיפור".
קראו גם:
"חושש לגורל המדינה"
במהלך השבועות האחרונים, כפי שהוא עושה מזה שנים רבות, ממשיך צמח להיפגש עם בני נוער וצעירים ממודיעין ויישובים אחרים בכל רחבי הארץ, ופרט לבני הנוער, הוא פוגש גם חלק מהוריהם, דבר המציב אותו לעיתים בפני דילמה לא פשוטה.
"יש הורים שכולים ששואלים אותי אם אני לא מפחד שיקרה משהו לחבר'ה הצעירים שאני מכניס בהם מוטיבציה, ואני אומר שאני לא מפחד כי אני מאמין בגורל", אומר צמח. "יש לוחמים שראו לאויבים את הלבן בעיניים, והסתכנו, אבל בסוף החליקו מצוק ונהרגו או נפגעו בתאונות דרכים".
"החיים האלה לא פשוטים, אבל חשוב שבני הנוער האלה יבצעו שירות משמעותי, יהיו מאומנים ומקצועיים, לא יסמכו על המזל, ויידעו שסוף מעשה במחשבה תחילה".
ודווקא בגלל הגישה הזו שלך, ולנוכח כל מה שקורה במחאה נגד הממשלה, אתה לא חושש ללכידות הצבא והחברה?
"כל מחאה מקובלת, אבל אני באמת חושש לגורל המדינה, כי לא ברור מאליו שאנחנו פה לנצח, ואני בכל פעם אומר לבני הנוער, כולל בטקס באנדרטה לזכר עוז במרחק של 300 מטר מגדר הגבול עם לבנון, שאם לא נשמור על המדינה, המדינה לא תהיה שלנו. אף אחד לא יכול להציל במקרה צרה, גורלנו בידינו".
ומדוע אתה, כדמות מוכרת, לא קם ואומר אמירה ברורה ונחרצת בקשר למצב?
"זה מי שאני. בתקופה האחרונה רצו שאדבר בכל מיני מפגשים ודיונים ולא הסכמתי, כדי לשמור על מה שעוד אפשר לשמור".
"אני לא בתוך השיח שמתנהל כרגע סביב המצב, אבל אני משפיע בדרך שלי, ועוז עוזר לי מאוד, כי הסיפור שלו מלא עוצמה, הוא מוביל אותי, ואני מקווה שהוא גם ישמש דוגמא לאחרים".
אתה אופטימי שלמרות כל מה שקורה עכשיו נצליח להסתדר, נחזור להיות חברה מאוחדת ומלוכדת?
"אני מאמין שבסוף התהליך אנשים מכל המגזרים יתעשתו ויבינו שהמדינה קודמת לכל".
"האין והחלל שהשאירו יקירינו, הבנות והבנים שמילאו את חובת הגיוס וההתנדבות כדי להגן ולשמור על המדינה ואזרחיה, גורמים לנו להפנים את גודל הנס שפקד את עמנו, שבא לידי ביטוי בדגל המדינה ובהמנון הלאומי".
"אסור שיהיו לנו חרמות בין איש לרעהו, חייבים להכיל זה את זה, ואני חושב שבסופו של דבר נגיע למנוחה ולנחלה. באמת אין לנו מדינה אחרת, בסוף כולם יחזרו למדינה הזאת, מי שכבר עזב, ומי שחושב לעזוב, בסוף יבינו כולם".
