"העליתי עד כה לישראל שמונה עצמות צדיקים ממרוקו. נתנו להם את הכבוד המגיע להם בארץ הקודש בהלוויות רבות משתתפים. אין לכם מושג איזה נסים היו לנו".
קראו גם >>>>
סיפורו רווי הטלטלות של אברהם עמאר (71) יכול להיכתב בקלות כמותחן בלשי: הנער שהגיע לכפר סבא בגיל 13 מהעיר דמנאט במרוקו, הצליח בכוחות עצמו, עם הרבה נחישות ויוזמה "וגם הרבה נסים ונפלאות", כמו שהוא אומר, להעלות את גופותיהם של שמונה צדיקים שהיו קבורים במרוקו לקבורה מפוארת ברחבי ישראל.
מדמנאת לכפר סבא
אברהם עמאר נולד בעיר דמנאת הנמצאת כמאה קילומטר מעיר המחוז הדרומית מרקש במרוקו. בשנת 1965 החליט אבי המשפחה לעלות לישראל עם שבעת ילדיו ("אני השלישי והבכור בבנים"), לא לפני שידעו לתאם ולארגן עוד בטרם הגעתם את העיר בה יגורו - כפר סבא: "שמענו כל מיני שמועות על מעברות. אבא שלי, שבאמת היה אישיות מיוחדת, דאג להביא אותנו, בעזרת משפחה, לשכונת יוספטל בכפר סבא.
"הפלגנו באנייה למארסיי ואחרי חצי שנה של שהות שם הגענו בספינת ''מולדת' לכפר סבא. ההתאקלמות לא הייתה פשוטה, אבא היה אישיות במרוקו ונאלץ להתמודד עם עול הפרנסה ועבודות שלא התאימו לו, אבל הוא התעשת מהר, פתח חנות ירקות בשכונת אלי כהן, ואמר לנו הילדים: 'אני פה בארץ ישראל זה מספיק לי, נסתפק במה שיש, הכי חשוב שאנחנו בארץ הקודש'. תמימות ואהבת הארץ כזו אין היום הרבה, הוא לא ביקש שום טובות מאף אחד, הסתפק במה שיש, ושלח אותי ללמוד מקצוע, לא רצה שאני אסתובב בעבודות מזדמנות.
"למדתי שלוש שנים מסגרות, וכשסיימתי לרכוש את המקצוע עבדתי 48 שנה במפעל למסגרות שהרבני בכפר סבא. זו הייתה עבודת פרך, ממש קשה, אבל אף פעם לא התלוננו. איך שהתחלתי לעבוד, הכרתי את אשתי סימה קדוש, היא התגוררה בפתח תקוה.
"פגשתי אותה בחתונה והתאהבתי בה, הבאנו לעולם שלושה ילדים ברוך ה', בן מהנדס בכיר המתגורר בארצות הברית ושתי בנות עורכות דין בכפר סבא. 47 שנה אנחנו יחד".
להיטמן בישראל
הזוגיות המאושרת של בני הזוג עמאר ושאיפתו של אברהם למלא אחר רצונותיה של רעייתו האהובה, היא זו שהביאה אותו להתוודע לתחום של העלאת עצמות קבורה של צדיקים: "חמתי ז"ל, אמא של אשתי, תמיד רצתה להעלות את עצמות בעלה, חמי ז"ל, שהיה צדיק יסוד עולם. לא הכרתי אותו, הוא נפטר צעיר מאוד במרוקו, ושם נקבר. היא תמיד הייתה שרויה בעננת עצב שאין לה קבר להתאבל עליו, ותמיד ידעה שבעלה רצה להיטמן פה בארץ ישראל. הוא נפטר צעיר מאוד ממחלה. התחלתי להתעניין, וראיתי שזה שוק עם הרבה מאכערים, שעולה יקר מאוד, רווי שוחד של השלטונות, ולא תמיד אלו שגוזרים קופון עושים זאת בהגינות.
"התחלתי להתעניין, והבנתי שזה כולל הרבה דברים, ממש הפכתי למומחה בעניין, נסעתי לשם כמה פעמים, הבנתי שצריך הרבה קשרים במשרד הפנים המרוקאי, וצריך אנשים שיטפלו בביורוקרטיה עוד לפני שמגיעים. זה מה שעשיתי, והבאנו אותו לקבורה בישראל.
"עשינו לו הלוויה מפוארת, עם מצבה בדיוק כמו שהייתה במרוקו, וחמתי ז"ל נפטרה בלב שלם ונקי, ולילדים שלה יש את מי לפקוד. זה התפרסם ועבר מפה לאוזן, התחילו להגיע אליי כל מיני פניות נוספות של משפחות שגם להן יש צדיקים שקבורים שם ורוצים להעלות אותם לקבורה פה בארץ. אבל ידעתי שזה מעשה מורכב ומאוד פחדתי".
ממה פחדת?
"לגעת בקברי צדיקים זה לא פשוט. האם בכלל יש היתר? צריך להקדים ולומר שבביקורים שלי במרוקו התוודענו לתופעה שהתחילה להתפשט באזורי הקבורה של היהודים, שהערבים המקומיים חופרים בבתי העלמין שלנו, כי כבר לא נשאר הרבה חול לבטון, ולוקחים את החולות לצורכי בניה. הלכתי לרב דוד אבוחצירא, נכדו של הבאבא סאלי והתייעצתי איתו, אמרתי לו שישנן משפחות שרוצות להעלות את הצדיק הזה והצדיק ההוא, מה לעשות? זה מותר? זה אפשר? אמרתי לו גם על תופעת גניבת החול. הוא אמר לי: 'אני לא מבין מה אתה עוד עושה פה - טוס לשם ותביא'. ידעתי שזו משימה לא פשוטה, אבל לקחתי אותה על עצמי, עם כל מה שזה כלול".
במה זה כרוך?
"קודם כל זה מאוד יקר, זה קצת למעלה מ-5,000 דולר להביא צדיק או אדם שנפטר במרוקו. צריך לשלם להרבה גורמים, גם שוחד קצת. גם בארץ צריך לארגן דברים לפני שנוסעים. קודם כל חייבים אישור קבורה בארץ, בלי זה לא ידברו איתך במרוקו. דבר שני שחייבים זה ייפוי כוח. אתה חייב להיות מיופה כוח של שאר בשר של משפחת הצדיק. גם אם אני הולך עם בני המשפחה של הצדיק, כמו שהיה בכל המקרים שהלכנו והעלנו עצמות, חייבים להיות מיופיי כוח על ידי הבן או האישה או האח, מי שהוא שאר הבשר הקרוב ביותר".
הקשר המקומי
לדברי עמאר, חשוב מאוד לדעת מי הם אנשי הקשר החשובים במרוקו: "חייבים להיות מחוברים לאנשי קשר שם במרוקו, גם לחברת קדישא שנמצאת בקזבלנקה, גם למשרד הפנים, שיארגנו את הכול. צריך גם לזהות את הקבר, וזה לא פשוט בכלל. הרבה פעמים הקברים מחוקים שם כי זה היה כתוב בחרס, יש בתי עלמין שזה יותר קל, אבל באלה הישנים זה מאוד קשה. בבית העלמין של דמנאת, שהוא ישן מאוד, היה קשה לזהות.
"לקחתי את אמא שלי איתי, היא ידעה בדיוק איפה כל אחד קבור, וככה מזהים. בבית העלמין של מרקש יש יותר סימנים. שם בבתי העלמין קוברים מאוד עמוק, יותר מאשר בארץ, כדי שלא יבואו חיות טורפות ויחפרו ויאכלו את הנפטרים.
"ביום הוצאת הצדיק, עובדים ערבים מגיעים בנוכחות משטרה, נציג משרד הפנים, נציג חברה קדישא, גם רופא צריך להיות. ההוראה היא שחופרים עד הקבר ששום יד של גוי לא תיגע בצדיק, ואז אנחנו מגיעים".
עמאר מספר כי מדובר גם במקרים שקשה להאמין שמתרחשים: "ראינו שם ניסי ניסים, קברים של צדיקים שנותרו דורות על גבי דורות, כמו הרב הגאון המקובל דוד קדוש זצ"ל, ועוד רבים. אתה מגיע ורואה את הגופה בשלמותה. זה מראה שאי אפשר להישאר אדיש אליו.
"אחר כך, מתחילים בתפילות, ומוציאים את הגופה לתוך ארון לא גדול, עם חולות קצת, ולוקחים עוד ארגז של שלושה קילוגרם חולות מסביב, שחס וחלילה לא יהיה איזה גרגר שנשאר. לוקחים את הצדיק לבית כנסת או ישיבה, מדליקים נרות ותלמידי ישיבה קוראים תהילים ולומדים זוהר עליו ללא הפסקה עד זמן הטיסה. לפעמים זו יכולה להיות יממה שלמה ויותר. אחר כך עולים על המטוס, וכשנוחתים באותו יום מובלים הצדיקים למקום קבורתם בישראל, אם זה בצפת, קריית מלאכי, פתח תקוה".
כמה לוויות ערכתם?
"שמונה לוויות כאלו ערכנו (ראו רשימת הצדיקים), שמונה לוויות לפי כל הכללים של מות צדיק, עם סעודות ובני המשפחה הענפה שמגיעים לחלוק כבוד אחרון לצדיק שסוף סוף נח אחרי עשרות ומאות שנים בעפרה של ארץ הקודש. זה מרגש מאוד לראות את זה, זה ממש בכי, אני מדבר איתך ואני דומע. אבל זו המשימה שלקחתי על עצמי עבודת הקודש, לא לקחתי עליה פרוטה, הכל לשם שמיים".
