בת 16 הייתה מור שנדרוב מכפר סבא כשנאנסה על ידי בן זוגה דאז, אונס שהיה שיאו של חודשים ארוכים בהם הנערה הצעירה חייתה בטרור ופחד שכללו אלימות, מארבים והטרדות. היא חשבה שהיא השתקמה, אך בהריון הראשון שלה הכול חזר אליה: "הייתי בהדחקה שהתפרצה באחת. לא הייתי מסוגלת אפילו להיניק, כי היה לי תינוק זכר, והרגשתי שאף אחד לא יחדור למרחב הנשי שלי".
3 צפייה בגלריה
מור שנדרוב. "היה לנו מקרה של צעירה שעברה אונס והעובר בבטנה הוא פרי האונס הזה, זה מקרה קשה"
(צילום: יאיר שגיא)
כיום, כשהיא בת 33 נשואה ואם לשניים היא פתחה עמותה (ראו מסגרת) שמסייעת לנערות מגילאי 14-26 שעברו פגיעות מיניות, לעבור בשלום את הלידה והאימהות שמגיעה אחריה: "יש מקרים מזעזעים שאנחנו מקבלים, עבורי זה התיקון הכי גדול. החלטתי להתמקד פחות בנקמה ומרירות ויותר באיחוי ושלווה".
"טרור ופחד"
קשה לאמוד את גודל הטראומה שסחבה איתה מור שנדרוב, אז מור אדרי, נערה צעירה שהעתיד לפניה, שהתאהבה ב"מלך השכבה". לקח לה שנים ארוכות, שכללו הדחקה רבה, כדי להתמודד עם הטראומה ההיא, אותה לא תשכח. טראומה שכללה מסכת התעללות ואלימות על ידי מי שהיה 'אהבת הנעורים המתוקה שלה', והמשיכה באונס והטרדות חוזרות ונשנות: "חייתי בטרור אימה ופחד, אין מילים אחרות לתאר את זה", אומרת השבוע מור, "הייתי ילדה קטנה ומפוחדת, שעד אז חיה חיים נורמטיבית של כל נערה, חוג כדורסל, צופים והרבה חברות.
3 צפייה בגלריה
"אני רואה בטיפול בצעירות הללו במסגרת העמותה ובמסגרת כל מי שעוטף אותה באהבה, ברכה"
(צילום: יאיר שגיא)
"כמו כל נערה בגיל ההתבגרות גם אני חוויתי את ההתאהבות הראשונה שלי בגיל ה'טיפשעשרה', סוויט סיקסטין כביכול, אלא שהסוויט הזה היה מר ממוות. התאהבתי ב'מלך השכבה', מקובל כזה, בהתחלה הוא היה די אדיב אבל מהר מאוד המסכן הזה התגלה במלוא הדרו המפלצתי. הוא התחיל לקנא לי באובססיביות, זה כלל בתחילה רק מארבים, המתנות ארוכות ליד הבית, מעקבים, וזה המשיך בדברים קצת יותר קיצוניים כמו לסגור איתי בכיתה כדי לא לצאת להפסקה, כי יש שם נערים, או לנעול אותי למשך שעות כדי שאני לא אצא לטיול השנתי".
ולא נדלקו לך נורות אדומות?
"ברור שנדלקו. אבל פחדתי מאוד ממנו, הוא התחיל גם להשתמש באלימות פיזית, זה כלל לא היה פשוט, חייתי בטרור, והאמן לי שזעקתי לעזרה, זעקתי בפני החברות שלי, בפני הצוות החינוכי, אך זה לא הועיל, חלק לא האמינו, חלק חשבו שזה ככה אמור להיות, אולי חלק חשבו שאני מגזימה, הוא הרי היה 'מלך השכבה'".
ומה עם המשפחה שלך?
"המצב בבית לא אhפשר הבנה והכלה לדברים מסוג זה. הייתי הבת הבfורה שיש לה אחות קטנה, כך שמשם לא הייתה אמורה לצאת איזו ישועה גדולה".
"הבכי של חיי"
כשהיא מוטרדת, מאוימת וכבר בגילה הכה צעיר נחשבת ל'אישה מוכה' הגיעו היחסים העכורים הללו לשיאם המכוער והאכזרי: "הרגשתי שאני די מלאה ועמוסה", היא משחזרת ומודה "שהרבה דברים נמחקו מזכרוני בגלל הטראומה", באחד הערבים היא נכנסה לישון מוקדם. בן זוגה נכנס לביתה, אמר שלום בסלון, ונכנס לחדרה שם מצא אותה רדומה: "אני לא יודעת מה היה שם בדיוק, אני כן זוכרת שהתעוררתי בבהלה, הוא עליי, מבצע את זממו ובמקביל חונק אותי ובד בד סותם לי את הפה. לא יכולתי לעשות כלום, נאנקתי למול הסבל הנורא, למול חילול הגוף הכי אכזרי שיכול להיות, בהפתעה גמורה ללא כל הכנה מוקדמת. הוא סיים והלך, ואני נשארתי לבכות את הבכי של החיים שלי".
התלוננת עליו במשטרה?
"לקח לי כחמש שנים לאזור אומץ ולהתלונן עליו, זה היה בדיוק כשהשתחררתי מהצבא, והכרתי אז היכרות ראשונית את סתיו, מי שהוא היום בעלי היקר ואב ילדיי. הצרה הייתה שגם אחרי האונס הוא המשיך להטריד אותי ולעקוב אחריי, זאת למרות שהודעתי לו סופית שאני מוכנה לשלם בחיי ולא להיות איתו. זה לא עזר הרבה. הוא המשיך באובססיביות לעקוב ולהטריד, גם שנכנסתי לזוגיות חדשה, ואפילו עד לפני ארבע שנים, ביום הולדתי, קיבלתי ממנו הודעת מזל טוב, מאז לא שמעתי ממנו".
הטראומה חזרה
מאז אותו יום בו נאנסה וסיום מערכת היחסים ניסתה מור "פשוט לשרוד", כמו שהיא אומרת, בהחלטה מודעת היא ביקשה לחיות את חייה כשהיא מדחיקה לחלוטין את הטראומה, היא התגייסה לצה"ל, שירתה כמכ"ית מצטיינת במחנה 80, החלה ללימוד במכללת רידמן עיסוי רפואי, הכירה את בעלה, מהנדס בניין ובעל חברה ליזמות נדל"ן, עברה להתגורר בכפר סבא והחיים נראו ורודים מתמיד.
"הקלקולים התחילו כמובן כשניסיתי להיכנס להריון", מספרת מור, "התחלתי לחוות פלאשבקים מהעבר, מהניסיון לפלוש למרחב הנשי שלי, לקח לנו שנה שלמה של ניסיונות עד שנקלטתי. ההיריון הציף לי מחדש את כל הטראומה, התחלתי לפחד מאוד מהלידה ברמה של אימה, ברמה כזו שאני אצטרך לחשוף את גופי ואת האיברים האינטימיים שבו לכל כך הרבה זרים, מהמחשבה שאני בחדר אחד שוכבת חסרת אונים בצורה מאוד חשופה. זה עורר בי פחד משתק. בשבוע ה-35 כתבתי פוסט אנונימי באחת מקבוצות הפייסבוק הקשורות ללידה והורות. סיפרתי שם על החששות שלי, המליצו לי שם על מלווה ללידה, שבאמת ליותה אותי, הן לפגישות היכרות עם בית החולים ועם צוות הלידה, וזה עזר לי מאוד, חיברנו אפילו מסמך משותף "וומן פרינדלי' שנועד לצוותים הרפואיים שאמורים לטפל בנשים שעברו פגיעה מינית שהפך מאז למעין אורים ותומים בחדרי לידה בישראל, והלידה עברה די בשלום בזכות זה. הם מאוד התחשבו בי".
במה זה בא לידי ביטוי?
"כל מי שנכנס לחדר, מרופא ועד מיילדת, הסביר לי קודם כל מי הוא. נתנו לי זמן יותר לנשום ולהרגע, השרו עליי שלווה ובטחון יוצאים מן הכלל".
שמונה חודשים לאחר שילדה את בנה הבכור רון, היום בן ארבע וחצי, החליטה מור שהיא מספיקה להניק, לא יכולתי יותר. הרגשתי ששוב יש פלישה של 'זכר' למרחבים שלי. הבנתי שצריך לעשות עוד הרבה בתחום, הבנתי שהנושא הזה של אימהות הן בלידה והן בהנקה אצל נשים שעברו פגיעה מינית עדיין לא נחקר מספיק, עדיין חלקי, עדיין מכאיב".
בתושייה רבה במקביל ללידה ולהנקה, החליטה מור שהיא גם לומדת את התחום, ראשית היא למדה את מקצוע הדולות, ולאחר מכן הדרכת הנקה: את שתי עבודות סיום הלימודים שלי ב'דולות' ובהנקה כתבתי על הנושא הדי בתולי של נשים עבו פגיעה מינית. נכנסתי לזה בכל הכוח. הרגשתי שיש ואקום שחייבים למלא אותו".
את הרעיון להקמת העמותה קיבלה מור מספר חודשים לאחר מכן, כשכבר נולדה בתה השנייה: "באחת מהקבוצות ברשתות החברתיות פורסמה בקשה למתנדבת 'דולה' שתלווה צעירה, פחות מגיל 20, ללידה. מייד התנדבתי. היא הייתה ממשפחה קשת היום עם היריון לא רצוי, שדי חששה מכל התהליך, ליוויתי אותה בסיוע עובדים סוציאליים, הכרתי לה את בית החולים, התהליך עבר נפלא, עד שבדיוק בשנה שבה נולד לה בנה הבכור, זרקה לה המיילדת משפט נורא ואמרה לה: "אויש חבל שנולד לך בן, בתקופה הזו כל הבנים אנסים, אין כמו בנות נסיכות'. הייתי בשוק, הצעירה החווירה. שלושה ימים אחר כך לא יכולתי לישון, איך מוציאים משפט כזה, ובאותו רגע גמרתי אומר לפתוח עמותה שפשוט תטפל בכל הנושאים הללו".
מביטים בעתיד
את העמותה פתחה מור בחודש מרץ השנה ותוך זמן כה קצר הפכה להיות מוכרת בכל הארגונים ועמותות הרווחה העוסקות בנשים עם פגיעות מיניות: "עד כה טיפלנו בלא פחות מ-45 נשים, מכל הגוונים ומכל המגזרים ובכל הגילאים. מפליטות אוקראיניות ועד לצעירות חרדיות וערביות, וכמובן נשים שעברו פגיעות מיניות רחבות היקף, הסיפורים מזעזעים, אבל אנחנו פחות מתעניינים במה שהיה אלא במה שהולך לקרות, להנגיש את חוויית הלידה של צעירות שבדרך כלל נחשבת לחוויה כל כך רוחנית ומהנה, גם עבורן. וזה לא פשוט. לפעמים יש מקרים מזעזעים.
"היה לנו מקרים של פגיעות מיניות במשפחה, באחד המקרים היה לנו מקרה של צעירה שעברה אונס והעובר בבטנה הוא פרי האונס הזה, זה מקרה קשה מאוד. היא הייתה במצב קטטוני, לא דיברה בכלל. לקח לנו המון זמן והרבה פגישות כדי לקלף לה את הקליפות, כדי שתדבר, שזה יהיה יותר קל. בסופו של דבר היא נפתחה והפכה לאמא בחוויית לידה מתקנת.
"היו לנו מקרים של נערות בנות 15 עם פגיעה מינית מאוד קשה, ואני רואה בטיפול בצעירות הללו במסגרת העמותה ובמסגרת כל מי שעוטף אותה באהבה, כל המתנדבות המופלאות הללו, דרך לתיקון גדול ראשית בחברה, ושנית גם תיקון של הטראומה האישית שלי. ואני די רואה ברכה בזה.
"הייתה לנו אומנית מאוד צעירה שנכנסה גם היא להיריון בעקבות טראומה, היה לה מאוד קשה לדבר, היא הייתה חרדתית וכמובן התהליך הזה השרה עליה אימה ופחד. זה היה ממש אחד המקרים הראשונים שטיפלנו בהם בעמותה. היא הייתה חרדה גם מהלידה וגם מהתינוק, שבאופן טבעי עלול לקבל ריקושטים לא רצויים בעקבות הטראומה. הבחורה הזו היא היום אמא לתפארת, התינוק כבר בן חצי שנה, והיא כל הזמן טורחת לשלוח לנו עוד ועוד תמונות שלו. היא גם שולחת לנו את היצירות האומנותיות שהיא עושה כדרך שלה להתמודד עם תהליך הגדילה המופלא של הילד. בשבילי זו הברכה הכי גדולה".
קראו גם >>>>
_____________
"הן כבר לא לבד"
מיזם "תומכות באהבה" הינו חלק מרשת המיזמים של ארגון 'ארץעיר' הפועל לקידום קהילתיות עירונית בכל רחבי הארץ באמצעות שלושה תחומים מרכזיים: קהילה, יזמות ותעסוקה. הארגון פועל מאז 2006 בפריפריה החברתית והגיאוגרפית עם התושבים המקומיים.
אורי כרמל, מנכ"ל 'ארץעיר': "'תומכות באהבה' הוא דוגמא ליזמות שצומחת מלמטה למעלה.מור שנדרוב שזיהתה את הצורך במענה לנערות ממצבי סיכון שונים המוצאות את עצמן אל מול מערכת הבריאות ללא רשת תמיכה מותאמת להן, פנתה אלינו ויחד אנו מסייעים לה להמשיך ולפעול למען מטרה חברתית ראויה. מדובר במטרה חשובה שלא רק מסייעת לנערות הצעירות באותה נקודת זמן אלא משפיעה עליהן ומסייעת להן לחזור לחיים נורמטיביים".
על מנת להמשיך בעשייה הכול כך חשובה הזו, יעלה בשבוע הקרוב קמפיין גיוס המונים עבור מיזם תומכות באהבה, קמפיין שמוביל ארגון ארץעיר במטרה להרחיב את הפעילות, לסייע לעוד נערות ממצבי סיכון ולקדם כנס מקצועי גדול לכל הצוותים הרפואיים שבאים במגע עם אותן נערות.
לפרטים נוספים ולתרומות: חפשו ארץעיר בפייסבוק
