"חמישים שנה אני סוחבת את הצלקת הזו, חמישים שנה שעל גבי אני נושאת טראומת ילדות של ילדה בכיתה ה', בגיל 10 בסך הכול, שבמשך שבעה חודשים תמימים, תלמידי בית הספר מחרימים אותה", לבנה נוידרפר, 59, מנהלת חטיבת הביניים אלון בכפר סבא חושפת באומץ את החרם שעברה בהיותה תלמידה, את סגירת המעגל לפני כשנה עת שוחחה עם מי שהובילה את החרם נגדה, ובעיקר משוחחת על התופעה שהחלה לצבור תאוצה בדור הנוכחי ועלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים.
קראו גם >>>
מתפרקת כל יום
נוידרפר, היום בת 59, לא תשכח לעולם את החרם שעברה כתלמידה בכיתה ה' בסמיכות לפתיחת שנת הלימודים: "מרוב שהצלקת נחקקה בי", היא מספרת בגילוי לב, "אני זוכרת כל פרט ופרט בה. למדתי אז בבית הספר דגניה בטירת הכרמל, אני חיפאית במקור בטרם עברתי להתגורר בכפר סבא עם נישואיי, ובזמנים הללו היה מושג של 'מלכת הכיתה'. כזו אחת שהיא מחליטה והיא זו שקובעת והיא זו שכולם אמורים לציית לה.
"בשיעור ספרות התחלנו לקרוא את הספר 'פצפונת ואנטון', וכל תלמיד קרא קטע, התלמידה השכנה שלי לשולחן, קראה גם קטע וטעתה בחלק ממנו, ואני לתומי תיקנתי אותה. בו ברגע מלכת הכיתה החליטה שהיא מחרימה אותי, כי אני תיקנתי את התלמידה ללא רשותה, רק לה היה מותר לתקן או בכלל לבצע משהו בכיתה. וזה עבר מפה לאוזן ומצאתי את עצמי לפתע בחרם ששותפים לו כולם, בנים ובנות, אף אחד לא מדבר איתי מטוב ועד רע. למעשה, חוץ מהתלמידה שתיקנתי. במשך שבעה חודשים תמימים הייתי בחרם, בודדה, מנוכרת, לא רצויה".
איך התמודדת?
"הייתי מתפרקת בבית, בוכה את נשמתי. אמא שלי הכילה אותי, נתנה לי חוסן נפשי, והייתה אומרת לי 'בתי, אני יכולה לפתור את העניין הזה, אבל זה יגרום לריב בין האמא של המחרימה לביני. את עוד תשלימי איתה, אנחנו כבר לא'. במקביל, היא עטפה אותי באהבה, נסכה בי הרבה ביטחון. היא נתנה לי אפשרות לצלוח את זה בשלום ולא ליפול לתהומות, נתנה לי את הכלים להתמודד".
איך הסתיים החרם?
"בדיוק לפני חג שבועות הוא החל להתפוגג, זה קרה כשהבנים התחילו לדבר איתי לפתע, ואז הכול כבר נמוג. זה אומנם חלף והלך לו אבל הצלקת נותרה ועמדה והיא זו שהייתה נוכחת במהלך חיי, בטח אלו החינוכיים".
למגר את הבעיה
נוידרפר, המנהלת את חט"ב אלון בחמש השנים האחרונות, ניהלה לפני כן במשך כעשור את בית הספר היסודי יגאל אלון בהוד השרון, ולדבריה עיקר החרמות מגיעים דווקא מילדים ביסודי: "בחטיבות אין כמעט חרמות, למעט כאלו שנמשכים מהיסודי. בתיכונים אין כבר בכלל כי מדובר כבר בתלמידים בוגרים. לצערנו, היום רואים שהתופעות האלו, כבר מתחילות בגילאי גן החובה, וזו בעיה ותופעה שחייבים למגר אותה, אנחנו כמורים, אנחנו כהורים, אנחנו כקהילה ואנחנו כמדינה.
"יש להבדיל", מדגישה נוידרפר, "בין ריבים חברתיים לבין חרמות. ריב חברתי קורה בשנים אלו, הוא טבעי מובן, וכך ילד לומד מיומנות חברתית וכיצד להתמודד איתה, כאן שום התערבות אינה נדרשת. חרם הוא דבר אחר. חרם הוא עדר שמדכא יחיד. וזה אסון בל יתואר, זה אכזרי וברוטאלי, ולצערי אנחנו שומעים חדשות לבקרים תופעות מסוג זה. כולם צריכים להרתם, בעיקר ההורים, כי להורים יש כח מאוד חזק.
"אני, בגלל מה שחוויתי, מאוד רגישה לנושא, כמנהלת בית ספר יסודי העברתי את כל המורים סדנה למימנויות חברתיות, צריך לדעת איך מתמודדים עם דברים כאלו. צריך לבדוק שגם תלמיד שקורה לו דבר כזה, ידע בעצמו לקבל את החוסן הנפשי להתמודד עם הבעיה, ובמקביל אנחנו חייבים למגר אותה".
סוגרת מעגל
כאמור, בחלוף חמישים שנה מודה נוידרפר, אמא לארבעה וסבתא לשבעה נכדים, שרק בשנה האחרונה היא הצליחה סוף סוף לשים את האירוע מאחוריה: "סגרתי מעגל מה שנקרא והכול בזכות שיחה שניהלתי עם מובילת החרם, שפנתה אליי באקראי במסנג'ר".
ככה פתאום.
"כן, הכרתי את השם שלה, פחות את שם המשפחה, אבל היא אכן פנתה אליי לפני כשנה, הזדהתה, ושאלה אם אני זוכרת אותה, ושאני אדע שאני היום גאוות השכבה. אמרתי לה, 'את רצינית? את מלווה אותי בכל חיי המקצועיים. השם שלך עולה בכל שיעור שאני נותנת על מיומנות חברתיות' עברנו לטלפון ושוחחנו ארוכות. היה חשוב לי לי לסגור מעגל, ובעיקר להבין למה.
"הרי בכל חרם רוב אלו שמחרימים בכלל לא יודעים על מה, אלא מכח העדריות הם מחרימים. אב אותה רציתי לשאול למה. להגיד לך שקיבלתי תשובה מנומקת, לא. כי גם אין תשובה כזו, בגילאים האלו אף אחד לא מבין או יודע למה בכלל הוא עשה משהו, ובטח לא יכול לקלוט אילו השלכות חמורות יש לכך.
"זה היה נכון לאז, וביתר שאת לימינו, בדור הנוכחי כולם נמצאים על הספקטרום של חוסר במיומנות חברתית, כולם חייבים לעבור שיעורים כאלו, הרשתות החברתיות והמסכים, ביטלו את כישורי החיים הבסיסיים. לא יודעים איך להפסיד במשחק, ובמקרים חמורים גם לא יודעים לקלוט מתי מישהו מפחד, ומתי מישהו שמח. עלינו לקחת את הנושאים האלו לתשומת לבנו כי במידה ולא, ההשלכות בעתיד יהיו חמורות מאוד".
האמנה העירונית
כפר סבא יוצאת באמנה עירונית למניעת חרם חברתי - "לא עומדים מהצד". האמנה שכוללת שורה של התחייבויות המקדשות את ערכי החברות, כבוד הדדי וקבלת השונה נתלתה השבוע בחטיבת אלון ותיתלה בכל יתר בתי הספר בעיר, כחלק מהתכנית העירונית למיגור האלימות בקרב בני נוער, ולקמפיין אותו מובילה העירייה כנגד תופעת החרמות הכלל ארצית.
ראש העיר רפי סער והצוות החינוכי נפגשו לאחר תליית האמנה לשיח פתוח על חברות וחרמות ותופעת הבריונות.
שי, תלמידת כיתה ט' שיתפה את הנוכחים: "לפני שלושה ימים ראיתי ילדה בוכה בשירותים, ניגשתי אליה וביררתי איך אני יכולה לעזור לה. אני הייתי במקום הזה ויודעת איך זה מרגיש. כשלי זה קרה איש לא עזר לי. מיד קראתי למדריכת המוגנות שלנו תמר, והיא טיפלה בזה".
