האיש שלנו בטורקיה: ד"ר יוסף רודריג, מנהל המחלקה לרפואה דחופה במרכז רפואי מאיר מקבוצת כללית, ממשיך את יומו העמוס בכל ערב לעבודה השניה שלו בחודשיים וחצי האחרונים – הסברה. מאז ומתמיד היה ציוני ולפני 35 שנה עלה ארצה עם סיום לימודי הרפואה שלו בוינה. הוא נולד בטורקיה, חלק ממשפחתו וחבריו הטובים עדיין שם ולא פעם מתגעגע אבל בחודשיים האחרונים הוא יודע – "משהו נשבר לתמיד".
"שמרתי על קשר הדוק לאורך השנים עם רבים מחבריי ובני משפחתי בטורקיה", הוא משתף. "יש לנו קבוצה של יהודים יוצאי טורקיה ועם פרוץ המלחמה התחלנו להעלות אליה חומרי הסברה רבים, חברים בקבוצה מתרגמים אותם לטורקית וביחד אנו מנסים להפיץ אותם ככל שניתן.
חשוב להבין שהתקשורת הטורקית לא מציגה את המציאות כמו שהיא. האינפורמציה שהתושבים בטורקיה מקבלים מעוותת לחלוטין. בימים האחרונים אני מוצא את עצמי שולח לעשרות קבוצות של מכרים, כתבים, מוסלמים, יהודים, חברים שלמדו איתי בבית הספר את תמונות החטופים שחזרו מהשבי שלא מאמינים כי אלו הם למעשה "האסירים" בהחלפת השבויים שהם שמעו עליה בחדשות שם. הם לא מאמינים שאלו תינוקות, ילדים, אמהות ובני נוער צעירים. מה שהם שומעים בטורקיה הוא רק שאנו בישראל מבצעים רצח עם בעזה – ה7.10 נשכח מהר מאוד בזיכרון שלהם והאדם הממוצע שם אינו מתמצא בסכסוך ומבין את התמונה האמיתית".
קראו גם:
"אני מוצא את עצמי חוזר מהעבודה ועולה על מדי ב' למשמרת השנייה שלי", הוא מספר. "אני עובר על מאמרי דעה אותם מפיצים עיתונאים טורקיים ופונה אליהם אישית עם רפרנסס והוכחות חד משמעיות שיבינו. יש כאלו שאני יודע מראש שהם כל כך קיצוניים – מול חלקם מנסה מול חלק יודע שזה חסר סיכוי. ויש כאלו שמקבלים את הדברים ופשוט בשוק כשמגלים את האמת. במקרים נדירים אני אפילו מצליח לראות במאמרי המשך של עיתונאים ציטוטים מ"גורמים זרים" שמציגים את מה ששלחתי להם – אלו אמנם הצלחות קטנות אבל חשובות במציאות הקשה בה אנו חיים", משתף ד"ר רודריג.
