כבר שנה: היום (שני) מציינים בישראל ובכפר סבא את יום השנה לאסון הגדול שפקד את המדינה. שנה עברה והמשפחות שאיבדו את יקיריהן שנפלו במלחמה ונרצחו על ידי החמאס מנסות להתנהל בתוך עולמן שחרב, ועושות זאת בדרך מעוררת השראה.
אדוה, אמו של רס"ן טל גרושקה ז"ל בן ה-25 מכפר סבא שטל, מכפר סבא, מפקד פלוגה בגדוד 931 בחטיבת הנחל שנפל בקרבות בפתיחת המלחמה, מציינת את השנה הקשה בחייה בשיר שכתבה לזכרו:
"ארץ קוברת בניה/ אדוה
ארץ קוברת בניה,
דמעות ממליחות רגביה.
ארץ קוטפת פרחיה,
צר וכואב לי עליה.
והלב עוד פועם אך עקר
ונשרף מכל שם שהותר.
קראו גם:
"אני גאה להיות אשתך, כמו שהייתי תמיד"
אלמנתו של רס"ר במיל' יוחאי בן ה-32 משכונת ותיקים נתניה, שנהרג מירי צלף ליד פרוזדור נצרים שבמרכז רצועת עזה, מספידה אותו: "שוב אני עומדת כאן, במעמד הזה שנותן עוד תזכורת שהגוף שלך באדמה, ונשמתך בשמיים. במשנה באבות נאמר: "עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה". ואתה הבנת את שני העקרונות האלו מאוד מוקדם ופעלת לפיהם. עשה תורתך קבע.
"בפירוש של ארגון ערכים נאמר שאם נדייק במשנה הזו נמצא הדרכה מעבר ללימוד תורה בקביעות אלא: "עשה לך תורת קבע", התורה צריכה להיות "קבועה" אצלנו כמרכז החיים.
"והתורה הייתה חלק בלתי נפרד ממך. אתה לא רק למדת תורה בקביעות והתאמצת בלימוד, אלא עשית אותה לציר המרכזי של ביתנו. כבר דיברנו לא מעט פעמים על איזה בית ספר נבחר לאורה וליבי בעודן תינוקות, ואיזה תלמוד תורה נבחר עבור הבנים שלא זכינו להביא לעולם. היו לך כל כך הרבה חלומות רוחניים. חלמת על שולחן שבת מלא שירים, צחוק ודברי תורה. כשאורה וליבי נולדו, הצלחנו להגשים את החלום הזה אפילו במעט. השבתות שלנו היו קסומות, מלאות עונג ואושר אמיתי בקרוואן הצנוע שבו אנו גרים. תמיד הכנת מראש דבר תורה קצר וקולע לשולחן שבת ואני נהניתי. השירים, הצחוקים, וההתלהבות מהשבתות ביחד יישארו איתי לנצח. המילים "אמור מעט ועשה הרבה" כאילו נכתבו עליך.
"כל כך הרבה הספקת בחייך הקצרים. בן טוב ומכבד להוריך, תלמיד רגיש לסביבה שנשאר בכיתה עוד כמה דקות כדי להרים כיסאות, חניך ומדריך ב"אחריי", עשית שנת שירות עם ילדים ממשפחות בסיכון, לחמת ביחידה קרבית והספקת את הטיול הגדול אחרי השחרור, הנדסאי בניין, איש תורה ומעשים טובים, תומך בתלמידי חכמים, מילואימניק פעיל ומפקד צוות והדובדבן שבקצפת - בעל טוב ואבא מסור.
"והכל עשית בשקט. מתחת לרדאר. היית ביישן וצנוע בכל הלכותיך. כשהחמאתי ופרגנתי לך בשיא ההתלהבות היית כמעט מנפנף אותי, ולא מזלזול, אלא מצניעות כנה כאילו פחדת שהחזה שלך יתנפח מגאווה אם תיקח את המחמאה אליך. היית הבעל המושלם. כיבדת אותי ומילאת לי עולם שלם בארבע שנות נישואים. הרגשתי שאני חיה את החלום כשאני איתך. כל כך הרבה רגעים טובים. זוכרת שרקדנו באמצע הסלון סתם כי רצינו בשורות טובות. זרמת איתי וקפצנו בסלון כמו ילדים.
"אני זוכרת את הטיול שלנו לאיטליה לפני שנה וחצי. זה היה הטיול הראשון שלי, ולך היה חשוב שהוא יהיה מושלם. תכננת הכל, חרשנו את צפון איטליה ביחד, ואתה נתת לי להנות מכל רגע. כששבנו לארץ היינו באורות. אחר כך, כשחזרנו לשגרה שאלת אותי : תגידי את יודעת כמה כסף הוצאנו? עניתי שלא. וכשגילית לי את הסכום הייתי בהלם. שאלתי אותך למה לא עצרת אותי, וענית בפשטות: "רציתי שתהני ".
"תמיד חשבת איך לשמח אותי. עכשיו הכל נשאר בגדר זיכרון. החיוך שלך חסר לי. הקול שלך חסר לי, ההודעות המצחיקות, הבדיחות השנונות, המכתבים המפתיעים והשירים שכתבת לי. הרעפת עליי אהבה אינסופית שהפכה אותי לאישה הכי מאושרת בעולם. היו רגעים שלא היינו צריכים לדבר הרבה. רק מבט אחד בעיניים היה מספיק כדי לדעת שאפילו כשכעסנו כמו כל זוג נורמלי, בלב פנימה תמיד אהבנו. לא הרגשנו צורך לשתף אחרים ברגשותינו, כי היינו שותפים בכל דבר. האהבה בינינו מילאה אותנו, ולא הרגשנו צורך לרדוף אחרי העולם הגדול. כל עוד היינו יחד, היינו מלאים.
"הכאב מתעצם מיום ליום. כל לילה הלב שלי נשבר מחדש כשאני מבינה שאתה כבר לא כאן. הילדה שבי רוצה לצעוק, להשתולל ו לשאול למה אין לי עוד הזדמנות לשמוע אותך. והבוגרת מבינה שהשם רצה להראות לעולם מי אתה באמת. אני עומדת כאן מול מצבה ריקה שלא חקוק עליה שום דבר. אני מבקשת סליחה, בשמי, בשם צה"ל ובשם מדינת ישראל, על כך שפקודותיה היבשות לא העניקו לך את הכבוד הראוי לך. על כך שאין ייצוג רשמי ללוחמים כמותך שחירפו נפשם למען המולדת והגדילו לעשות ללא דרגות כתף ובלי שאף אחד חייב אותם. המנוע שלך היה הצורך לקחת אחריות על הצוות כשאין אף אחד אחר שייקח.
"העשייה שלך, שהייתה על חשבון הזמן היקר שלנו יחד בבית, מוערכת רק במילים ולא בייצוג ראוי . אז לקחנו לנו את המסר ממך, אמור מעט ועשה הרבה. ואנחנו נפעל עד שתקבל את הדרגה הראויה למפק"צ על המצבה. אבל בינתיים, אני מייחלת לביאת משיח צדקנו בקרוב ולתחיית המתים. אני מאחלת למשפחה הקטנה שהקמנו לזכור ולהנציח אותך בכל דרך. אני גאה להיות אשתך, כמו שהייתי תמיד, ועכשיו יותר מתמיד. אני אוהבת אותך ומתגעגעת כל כך".
"שיראה אותי ואותנו בכאב שלנו בצער ובגעגוע"
מיכל אחותו של שאולי גרינגליק ז״ל בן 26 מרעננה, קצין בגדוד 931, חטיבת הנחל, שנפל בקרבות בעזה, זמרת ויוצרת שהחליטה לצאת לדרך עצמאית ולהגביר את האור דרך המוסיקה, הוציאה סינגל בכורה מרגש לזכרו של אחיה. בסינגל ניתן לשמוע את כל משפחת גרינגליק מלווים את מיכל בקולות בפזמון. רק קול אחד ומיוחד כל כך חסר שם.
מיכל משתפת:"השיר הזה מדבר את הסערה שאני והמשפחה שלי חווים בתקופה הזאת. אני שרה ומופיעה באירועים, וכל הזמן שואלת את עצמי האם הוא שומע אותי ? השיר הזה הוא פנייה אליו שישמע, שיראה אותי ואותנו בכאב שלנו בצער ובגעגוע, וגם בביחד הכל כך חזק כמשפחה".
פוסט שהוציאה מכל עם הוצאת השיר היא כתבה: "שאולי תסתכל עליי. סינגל ראשון. אני צומחת. אני מעזה. ובחייאת תבוא אליי בחלום ותעשה לי ככה עם היד כמו שהיית מסמן לי שהכל טוב, שראית ושמעת ואתה מבסוט עליי. הבאתי גם את כל המשפחה לקולות. כדי שיהיה לי גב.
הקליפ של מיכל גרינגליק
(צילום: יח"צ)
"וכולנו ממש מתגעגעים. תודה על השיר שמדבר לי את הלב; על המילים, ההגשה והלב הפועם- דורין דנאי על הלחן, ההפקה והאמונה בדרך- אלנתן שלום".
"ג'וני אהובנו, החזרנו לך קצת שמחה וצחוקים"
אמיר, אביו של יהונתן קן-דרור בן ה-28 מהוד השרון שנרצח במסיבת "נובה" ציין שנה לזכרו של בנו האהוב באירוע ייחודי ומרגש: "7.10.2024 - איך מציינים את היום המטלטל והארור הזה? שנה חלפה. הצער, הגעגועים, והחוסר לא מרפים. לאחר לבטים משפחתיים, בחרנו, שנציין את היום, במקום בעצב, בשמחה ואהבה, כפי שיהונתן שלנו, היה והיה רוצה, שיהיה. קראנו לערב זה "ערב אהבה ליהונתן".
בחרנו להנכיח את יהונתן, במקום שמתאים לדמותו, בטבע, בחוות סוסים. מאחר ויהונתן עשה הכל בגדול, זרמנו איתו, וניסינו לעשות ערב גדול מחבק ושמח. יהונתן היה הנעדר הכי נוכח במקום. מעבר לקולינריה, לבר השוכרה, לעמדת DJ, לבמה ומקרן גדול, הצבנו דוכנים, שבכל אחד מהם, הוצג משהו המאפיין את יהונתן ודמותו: אם זה גרביים משוגעות, צעיפים למסיבות, תמנונים מעשה ידייה של אימו, אלה. עמדה לזוגיות של יהונתן ויעל, עמדה לזכרם של יהונתן, יעל רוזמן ועומרי רם, שלא חזרו מהמסיבה. עמדה למשקה של ג'וני, קוניאק HENNESSY, עמדת שרשראות אבני מזל ואפילו בקבוקי מים ממותגים עם תמונתו, ועוד.
"יובל דיין, אותה יהונתן אהב כל כך, כיבדה אותו ואותנו בנוכחותה, ושרה לו גם את השיר שמילותיו "מקרניך הגדולות נלמד לזרוח". שיר שאימצנו כמוטו, כי מקרניו הגדולות של יהונתן, אנחנו נלמד לזרוח. מוטיב נוסף שנכח, המשפט שג'וני אהב "איפה שהלב נקי, שם המסיבה נמצאת" (מהשיר של טונה). שני המשפטים האלה, מקועקעים, על רבים מהמשפחה והחברים. ג'וני אהובנו, החזרנו לך קצת שמחה וצחוקים. אתה בליבנו ואת החור שבו, אנו ממלאים בחיוך שלך. הדמעות התערבבו עם החיוכים. יהונתן, שכב על משכבך בנחת, ומדי פעם תארגן מסיבה פרועה, לחברה. מודים לכל המשפחה והחברים שכיבדו את יהונתן ואותנו, בנוכחותם".
"שכל העולם יעצר לרגע"
נעמי מור, אמו של סמ"ר אורי ג'רבי מהרצליה בן ה-20 שנפל בקרב בסמטאות חאן יונס מנציחה את אורי מזה חודשים ארוכים בשיתוף חב"ד הרצליה בפרויקט ארוחות חמות לנזקקים, כעת היא כותבת: "לא מסוגלת לכתוב ״בוקר טוב". התחושה איומה, מעלינו ענן סמיך של עצב, של געגוע. חשבתי שאצליח לכתוב, להעביר את התחושות במילים אבל הכל מרגיש לא מתאים . אין באמת מילים לתאר את עומק השבר הזה.
"איך הלכת לנו אורי, אור ענק שלי. איך אחרי כל השנים שגידלתי, שחיבקתי, שהיית הילד הכי טוב שאמא יכולה לאחל לעצמה. איך זה נגמר ככה. בא לי לעמוד על איזה מקום גבוה ולצעוק :"אויייי" ארוך כזה. שכל העולם יעצר לרגע. שכל העולם ישמע את עומק השבר, שישמע שאיבדנו את אורי שלנו.
"הייתי רוצה שכל אחד יעצור לרגע ויסתכל על הפנים הטובות והיפות של אורי : ספורטאי מצטיין, ילד מדהים שכולו לב, ילד שאהב את המדינה הזו, ילד שאהב את החיים האלו. ואנחנו כל כך , כל כך אהבנו אותו. ועדיין אוהבים. שיעצור לרגע ויהיה כמו אורי, תמיד מסתכל על מה חסר לאחר, תמיד בודק אם לכולם סביבו בסדר.
"לזכרו הקמנו את מיזם 'ארוחה חמה' שמחלק מנות חמות לקשישים וניצולי שואה מידי יום. מאות מנות חמות. הייתי כותבת שההנצחה היא הנחמה הגדולה שלנו. אבל נחמה היא מילה גדולה, גדולה מאוד. וברגעים אלו אני מרגישה שאין לי נחמה. אורי שלי לא יחזור, אז איזו נחמה יכולה להיות? כן אכתוב אבל שהמיזם הזה של ארוחה חמה 'האור של אורי' הוא המשך לאורי שלנו, הוא ההתבטאות של הטוב שלו בעולם. ואנחנו נשמח מאוד, היום במיוחד. שתקחו חלק במיזם המרגש הזה, שתתרמו ארוחה חמה פה בלינק לזכרו של אורי שלנו. אוהבת אותך לנצח ילד מושלם שלי".
