"אני רוצה שיבינו שזה סיפור על אהבה, אהבה בין אחים, אהבה בלי תנאים של אח לאחיו ואחיותיו שכולם יצאו מהארון, והוא, למרות כל הקשיים, הדמעות, הבכי הבלתי נשלט, הכעס והדכאונות, נמצא במקום היום שהוא מחבק אותם הכי חזק שיכול להיות, בדיוק כמו כשהיינו קטנים לפני שהכול התחיל".
קראו גם >>>>
סיפורו של גיא שראל בן ה-27 מכפר סבא הוא נדיר: אחותו הבכורה לסבית, אחיו האהוב טרנסג'נדר ואחיו הקטן הומו, וכולם בזה אחר זה החליטו לצאת מהארון וכמעט מוטטו את עולמו. אבל מה שמיוחד בסיפור הזה הוא דווקא ההתמודדות האדירה שלו שכללה בושה, הסתרה, השלמה ועכשיו חשיפה.
"אני רוצה שכולם ישמעו את הסיפור של המשפחה שלי, משפחה שהדבר הכי חשוב אצלה זו השלמות שלה, סיפור על הורים גיבורי על, אחים אהובים שמתמודדים עם אתגרים הכי קשים שיכולים להיות ואח אחד, סטרייט, שבאמצע החיים הפך להיות חריג במשפחתו. זה הסיפור שלי, זה הסיפור של כולנו".
"משפחה רגילה וחמה"
רק לפני שלושה חודשים הוא התחתן, וכעת, כשביתו החדש הולך ונבנה, הוא משתף את כולנו אודות הבית שבו גדל וממנו בא:
"נולדתי למשפחה מאוד אוהבת ועוטפת בשכונת עליה בכפר סבא. בית קרקע קטן, חצר זעירה, עם אמא לביאה, סמדר, מורה במקצועה בשנות ה־50 לחייה, ואבא נערץ, מצליח בן ה-62, עובד כללי במועצה אזורית דרום השרון. נולדתי כילד שני אחרי אחותי הבכורה, הגדולה ממני בשנה, היום סטודנטית למשפטים. אחרי כמה שנים הגיעה אחותי טל האהובה (והיום אחי האהוב לא פחות ראם בן ה-22) וכמובן אחי הקטן אור בן ה-18. זו הייתה ילדות מאושרת, אבא שלי שגדל בלי שני הוריו, שם בראש מעייניו את משפחתו. משפחה תימנית שומרת מסורת, בתקופה שנראית כל כך רחוקה, בלי מסכים, עם הרבה משחקים בחוץ, והרבה שלווה בפנים, עולם שלא יחזור עוד.
"כשאחי הקטן אור נולד, הבית כבר היה קטן למידותינו, וההורים החליטו לשפר דיור ולרכוש דירה גדולה בשכונת הדרים. הייתי בן שמונה. היינו משפחהנורמטיבית שחייה את חייה ומתכננת את עתידה".
אלא שאז, מספר שראל, הכל התחיל להשתנות: "ראשונה הייתה אחותי הבכורה. היא דפקה לי בדלת, הייתי אז בצבא, אני זוכר את זה כמו היום. שכבתי במיטה, היא התיישבה, ואמרה לי שהיא אוהבת בנות. האמת? אולי היא לא יודעת את זה, אבל באותו רגע זה ממש לא הזיז לי. חיבקתי אותה וזה די עבר לי מהר. אם להיות יותר כן, באותה תקופה לא ידעתי מה זה להט"ב בכלל, לא אני ולא אמא שלי. אמא שלי באה ממשפחה די מסורתית ושמרנית וזה היה מאתגר בשבילה. במבט לאחור אני חושב, שבכלל כל ההתמודדות הקשה שהייתה לנו בשנים ההן, נבעה בעיקר, 'איך אנחנו מספרים את זה הלאה'".
אלא שהבשורות לא נעצרו כאן: "שבוע אחרי שאחותי הבכורה יצאה מהארון, הגיעה תורה של אחותי טל, אחותי האהובה שהייתי הכי קשור אליה. היא לא יכלה להתוודות בפניי, והשאירה לי מכתב שאותו היא סיימה בכך שהיא אוהבת גם בנים וגם בנות. סיימתי לקרוא את המכתב ורצתי לחדר שלה, חיבקתי אותה חזק, אמרתי לה שזה בסדר ואני אוהב אותה ולא השתנה כלום. אני חושב שבגלל שהיא אמרה שהיא נמשכת גם לבנים, לא חשבנו במשפחה שזה נורא כל כך. זה בטח מרד נעורים כזה, היא 'תתפכח' ותמצא לה בן זוג והכול יהיה בסדר. עיקר תשומת הלב של ההורים היה לאחותי הגדולה, כי היא לא השאירה מקום לספקות. זה היה בהתחלה כמובן, עם החודשים שעברו והשנים שלאחר מכן, התברר כי, עבורי לפחות, הסיפור של טל היה האגרוף שערער לי את הכול".
ואז הגיעה עוד בשורה: "האחרון לצאת מהארון היה אחי אור. הוא היה ילד מאוד נשי, עם דיבור מוחצן כזה, כשהיה קטן היינו צוחקים ואומרים שהוא בסוף יהיה ההומו של המשפחה. כשהוא נולד מאוד רציתי שיהיה לי אח לראות איתו כדורגל ולשחק פליסטיישן, אבל הבנתי שזה לא אור. כשהוא התבגר יותר, הוא פתאום הפך ליותר 'גברי' מה שנקרא, התחלנו לראות כדורגל יחד, ופתאום מצאתי לי אח, לכן, כשהוא יצא מהארון, מבחינתי זו הייתה הפתעה וגם הקש ששבר את גב הגמל. מאותו רגע ההכלה וההבנה שלי עברו לכעס ואכזבה".
"הכל הזוי פה"
את הרגע שאור יצא מהארון מתאר שראל בפירוט: "חזרתי מדייט באותו ערב שנודע לי שאחי יצא מהארון. זו הייתה בחורה שנפגשתי איתה והיה פוטנציאל לעתיד. אמא שלי הייתה הראשונה לפתוח לי את הדלת, וביקשה לדבר איתי. אמרתי לה 'מה יש, אני לא אוהב את הנימה הזו. אני מרגיש דז'ה-וו אמא. אל תגידי שגם אור יצא מהארון'. והיא אמרה לי: 'יו, איך ידעת?'. כאן כבר התעצבנתי ממש, אני זוכר שהטחתי בה, 'רק חסר עכשיו שאת תצאי מהארון', 'מה זו המשפחה הזו לעזאזל', 'די כבר, אנחנו לא נורמלים, אתם לא קולטים?', 'הכול הזוי פה'. התחלתי להרגיש בושה, בעיקר בושה. עד אז לא שיתפתי אף אחד מהיציאות הקודמות של האחים שלי. כן, התביישתי. באותו לילה זו הייתה הפעם הראשונה ששיתפתי את הבחורה מהדייט, התקשרתי אליה ונשפכתי, היא דווקא הייתה מאוד נחמדה בטלפון, אבל ניתקה איתי מגע מאותו רגע. בטח אמרה לעצמה, 'לאיזו משפחה אני נכנסת'. זה גם מה שגרם לי להבין, שאסור לי לשתף, זה גרם לי לבושה ומבוכה עוד יותר גדולה מהמשפחה שלי. הנה הפעם הראשונה ששיתפתי, ותראה מה קרה".
"כאן התפוצצתי"
אלא שאז חלה עליית מדרגה נוספת שגרמה לשראל להתפרק.על הרגע הקשה מכל מספר שראל: "אני חוזר הביתה מהצבא ואמא שלי אומרת לי שאחותי האהובה טל החליטה להיות גבר, עם ניתוח וכל מה שנלווה לזה, והיא מבקשת שנפנה אליה מהיום בלשון זכר. כאן כבר התפוצצתי: 'אני לא משחק עם השטויות האלו', צרחתי. 'חאלס, כולכם הזויים. זו בת, זה לא בן!', האשמתי את ההורים שלי, אמרתי להם: 'הכל בגללכם, תראו מה גידלתם, אתם אשמים בכל מה שקרה'. ניתקתי קשר עם אחותי, וראיתי שההורים שלי פונים אליה בלשון זכר, אחותי האהבה, פתאום אומרים לה: 'תביא את זה', אתה רוצה לאכול', השתגעתי. אמא שלי הציעה לקחת אותי לפסיכולוג שלה, כדי שינסה להסביר לי. הסכמתי ללכת, ובראש שלי אני כל הזמן מתכנן לומר לו כמו שעזרת לה להיות בן, עכשיו תעזור לה ולי בעיקר, איך היא חוזרת להיות בת. הוא ישב ודיבר איתי, לראשונה, התחלתי להבין מה זה מגדר בכלל, מה זה להיות כלוא בגוף של אישה כשהתודעה והנפש אומרת משהו אחר בכלל. חדרה בי קצת הבנה, אבל עדיין לא הייתי שם".
החלק הקשה היה כשחזרנו מהפסיכולוג: "פתאום אח שלי, שהיה אחותי, אומר לנו: 'טוב עכשיו צריך לעשות ניתוח, וזה כולל ככה וככה'. וואו, צרחתי עליו ואמרתי לו 'די, אתה רוצה להרוג את סבתא'. אחי הוא ילד מאוד רגיש, שמתמודד גם היום עם דכאונות, הוא נכנס לחדר, נעל את הדלת ופרץ בבכי מחריד, לא שמעתי בחיים כזה בכי, בקול זעקה, בכי לא נשלט. צעקתי לו תפתח את הדלת, בוא אני אוהב אותך, לא עזר כלום. הוא לא פתח. לא יודע מאיפה היו לי את הכוחות האלו, נתתי בעיטה לדלת ושברתי אותה, השתטחתי עליו, מיררנו בבכי שנינו, אמרתי לו 'אני אוהב אותך, אוהב ממש, אני מקבל הכול, אני לא אעזוב אותך'. אני חושב שמאותו רגע הכול השתנה אצלי. התחלתי לקבל יותר. גם כאב לי מה הוא בטח עובר בתיכון, איזה הקנטות איזה השפלות, ואני הרי אמור להגן עליו, זו אחותי האהובה שהיום הוא אחי האהוב, איך אני לא אגן עליו?".
ההכלה וההבנה גבתה משראל מחיר נפשי. "החלטתי שאני נוסע עם חברים לדרום אמריקה, בלי עבודה, בלי לימודים, ממש טיול לנקות את הראש. יומיים לפני הנסיעה התחלתי להרגיש דפיקות לב, הזעות, כאילו אני חווה התקף לב, רצתי לבית החולים, עשו לי בדיקות, ואמרו שהכול בסדר. למחרת קרה לי אותו דבר, שוב נסעתי לבית החולים, ואז הסבירו לי שאני עובר התקף חרדה מאוד רציני. כשראיתי שזה לא עובר, ביטלתי את הטיול והתחלתי לטפל בעצמי.
התקף חרדה
הייתי שבור, ועד היום אני מתמודד עם הבלחות כאלו פה ושם. באותה תקופה, כחלק מהתמודדות שלי עם החרדות ובכלל כחלק מהקבלה של המשפחה שלי לגמרי, פרסמתי פוסט בפייסבוק שזכה לתהודה בקרב החברים שלי שאמרו לי למה לא שיתפת אותנו, לא ידענו בכלל.
"תופעת לוואי שקרתה בעקבות הפרסום שפתאום בסביבה שלי הרגשתי שמתחילים לבחון אותי בעדינות. כאילו, אם אני גם גיי. עד אז לא הייתי בזוגיות בכלל, ובטח אנשים חשבו 'עוד אח גיי'. זה לא הוסיף הרבה למתח שהייתי שרוי בו. אבל הפרסום הזה גם הביא לי את אהובתי היחידה ואשתי היום, שקד".
איך זה קרה?
"בעקבות הפרסום, שקד, שהכרתי אותה רק בפנים, פגשה אותי באיזו מסיבה משותפת, באה אליי ואמרה לי שהיא כל כך מתרגשת וגאה במשפחה שלי ובי. היא חיבקה אותי ובאותו הרגע אמרתי 'זו תהיה אשתי' וככה היה. התחתנו לפני שלושה חודשים והיא הדבר הטוב ביותר שקרה לי.היום אני הרבה יותר שלם עם עצמי".
היועץ הפוליטי
היום, אחריו נישואיו ואחרי שהשלים את התואר השני שלו במנהל ועסקים, עובד שראל כיועץ פוליטי של ח"כ מיכל שיר, המטרה שלו להיות עורב הרבה יותר פוליטית ובנהגה בהתמקדות לשני נושאים שקרובים ללבו, נושא הלהט"ב והתמודדות עם דכאונות וחרדות: "אני רוצה בעתיד להיות בין אלו שמקבלים החלטות ועושים דברים למען הזולת, בין בכנסת בין מחוצה לה. זו המטרה שלי בחיים. הבנתי שלא משנה הזהות המגדרית של האחים שלי או של כל אדם, מה שחשוב הוא שהוא יהיה בן אדם טוב, שיהיה מאושר וככה הוא גם יוכל לתרום בחזרה לחברה. אני אוהב אותם וקשור אליהם הרבה יותר אחרי כל מה שעברנו.
"הבנתי שהחשיפה הזו היא יותר בשבילי. בשבילי וגם בשביל אותם אנשים שחוו חרדה או שיש להם משפחה גאה, תדעו שאתם לא לבד, יש עוד הרבה כמוכם וכדאי להעלות את המודעות בנושאים האלה. שידעו כולם, אני מאוד אוהב את המשפחה שלי, אני מעריך וגאה בכל אחד מאחיי ובדרך שהוא עבר ועובר ובמיוחד בהורים שלי".
