בקיץ שעבר נראה היה שבני־הרצליה תהיה העונה גרסת הכדורסל של בית"ר ת"א/בת־ים. קבוצת בת של מכבי ת"א, שמקבלת ממנה שחקנים ומאמנים כדי שיצברו דקות משחק וניסיון. סנדי כהן ודורי סהר עשו את הדרך באיילון צפון וכך גם מאמן קבוצת הנוער של הצהובים, אורן אהרוני. אלא שהקבוצה מהרצליה עמדה מהר מאוד על הרגליים שלה, ועם אחת מהן היא אפילו בעטה למכבי ת"א בישבן כדי להעיף אותה בחצי גמר הפלייאוף. התוצאות היו מעל ומעבר: זכייה בגביע המדינה והגעה לגמר הפלייאוף, שם כבר נגמרו לה הכוחות.
עכשיו מגיע המבחן האמיתי. כל זמר שהוציא אלבום ראשון מוצלח יודע את זה. כל סופר שרומן הבכורה שלו הפך לרב־מכר מכיר את התופעה. מה שיוכיח את היותו כוכב אמיתי זה האלבום השני, הספר השני – ובמקרה של בני־הרצליה, העונה השנייה אחרי ההצלחה. כדי לא להיות תופעה חולפת בשמי הכדורסל הישראלי, בהרצליה חייבים לא רק לשמור על הקיים אלא גם למנף אותו כדי להיות חלק מחבורת הצמרת לאורך שנים, כמו שעושה הפועל חולון למשל.
לא רק אני יודע את זה, גם הנהלת בני־הרצליה, ונראה שהיא אכן פועלת בכיוון הנכון. את הכוכב הגדול שלה ושל כל הליגה, צ'ינאנו אונוואקו, היא כמובן לא תצליח להשאיר אחרי שיצרה לו ביקוש גם ב־NBA וגם אצל מכבי ת"א, אבל את יתר גיבורי העונה היא רוצה לשמור אצלה. אהרוני, מאמן העונה, ימשיך כמובן על הקווים; כריס באב וקווינטון הוקר האריכו חוזה במהלך העונה, אנדי ואן וליט אמור להישאר וכך גם יאיר קרביץ וסנדי כהן, שעליהם יש להרצליה אופציות; בהרצליה מנהלים מו"מ עם מוריס קמפ שעשה פלייאוף טוב, אבל מצד שני די.ג'יי קופר צפוי לעזוב. בגזרת הישראלים, לקבוצה אין אופציה על שון דוסון, שמקווה להשתדרג לקבוצה גדולה ביותר בארץ או לחזור לחו"ל, אבל היא עדיין לא איבדה תקווה לגביו. אבל זה לא נגמר כאן, הרצליה היו רוצים גם ישראלי בכיר כאשר על הכוונת נמצאים גיא פניני וגל מקל.
שדרוג נוסף ברמה של הקבוצה יהיה השתתפות במפעל אירופי והיא עשויה לשחק בעונה הבאה בליגת האלופות של פיב"א, אבל המשחקים לא יוכלו כמובן להתקיים באולם המתנ"סי בעיר, והם ייערכו כנראה בדרייב אין בת"א. ואפרופו אולם, בעיריית הרצליה יש כוונות ותוכניות להרים מתקן לתפארת, אבל חבל שהבירוקרטיה תוקעת הכל ואי אפשר יהיה ליהנות ממנו בזמן הקרוב.
הביתה בשמחה רבה?
המצב בהפועל כפר־סבא הרבה פחות ורוד. יצחק שום יסגור בחודש הבא חמש שנות בעלות על המועדון, ונראה שבכל עונה לא רק סגל השחקנים עובר מהפך אלא גם הדרך. אחרי שבקיץ שעבר מינו מנהל מקצועי והחתימו בסיטונאות שחקני רכש, חלקם לא זולים בכלל, בקיץ הזה המגמה השתנתנה, שלא לומר התהפכה. טוב, קשה להאשים את משפחת שום – אחר הכל, העונה הקודמת הייתה כישלון חרוץ. המנהל המקצועי רועי כהן עזב אחרי שהתברר לו כי עומר פרץ עומד לקבל את התפקיד המאמן, ולפרץ עצמו נאמר שהכוונה העונה היא להתבסס על שחקני בית.
העיקרון הזה לא רע כשלעצמו – קבוצה עם שחקני בית מחוברת יותר לאוהדים – אבל הוא משדר כלפי חוץ שאין כוונה להיאבק בעונה הבאה על העלייה. המטרה המרכזית היא הציביון, גם אם זה על חשבון הצלחות. הכי טוב, כמובן, זה גם וגם.
כדי להשיג את המטרה יועלו מספר שחקנים מקבוצת הנוער, שירדה בעונה שעברה מליגת העל ללאומית, ואליהם יצטרפו שחקני בית שיצאו בשנים האחרונות לרעות בשדות זרים. עידן שום נשלח כבר לתור את הארץ כדי לחפש מועמדים מתאימים. אז בואו ננסה לעזור לו במשימה.
יש בליגת העל מספר שחקנים שגדלו בכפר־סבא ואפשר לנסות להחזיר. אוהד לויטה, יואב ג'רפי וגיא מלמד הם שחקנים של "הביוקר", אז חבל לנסות אפילו. גיא בדש עשה עונה טובה בהפועל ירושלים והמאמן שלו, זיו אריה, מחזיק ממנו – אז גם במקרה הזה אין כנראה על מה לדבר. סהר בראון החמיץ את כל העונה שעברה בגלל פציעה, אבל בכפר־סבא זוכרים טוב מאוד את הפוטנציאל שלו ואולי כדאי להחזיר אותו בכפוף למצבו הבריאותי. נשארנו עם השם הגדול ביותר, האיש שיכול לעשות את ההבדל – עומר פדידה. אם הוא יחליט לחזור הביתה, אפשר יהיה לבנות סביבו את הקבוצה. אם הוא יחליט להמשיך לדשדש בקבוצות מהדרג השני והשלישי בליגת העל, שיבושם לו. גם הוא יודע איפה המקום שלו.
גם בליגות הנמוכות יותר יש יוצאי כפר־סבא: רועי לוי שעזב כבר בגיל נערים להפועל רעננה וירד איתה עכשיו לליגה א', איתי עוזרי ולב כהן מהפועל ר"ג, בן חיון מצעירי טייבה ועוד. השאלה היא אם זו הדרך.
עידן (מימון) חדש ברמה"ש
רעידת אדמה בכדוריד הישראלי – אין דרך אחרת לתאר את זה. אחרי 24 שנה כשחקן ושש שנים כמאמן, עידן מימון עוזב את הפועל ראשל"צ ועובר לא.ס רמה"ש. מימון היה במשך שנים רבות ועודנו הפנים של הכדוריד בישראל. שיאן ההופעות (168) ומלך השערים (636) של הנבחרת בכל הזמנים, 13 אליפויות ו־12 גביעים עם הפועל ראשל"צ כשחקן ודאבל כמאמן. במהלך העונה שעברה עבר חתול שחור בין הצדדים, ובסיומה מימון עזב את המועדון. לפני כשבוע המהלך הושלם כשהוא חתם כמאמן רמה"ש במקום אסף לוי.
העונה הקרובה תהיה שנת מבחן עבור שני הצדדים. מימון היה כל החיים שלו (למעט שנתיים במהלכן שיחק בגרמניה) בהפועל ראשל"צ, ועכשיו, בגיל 47, הוא עוזב סוף סוף את בית ההורים ועובר לגור לבד. האם הוא יצליח גם מחוץ לחממה שעטפה אותו ב־30 השנה האחרונות (אפילו יותר, אם מחשיבים את התקופה במחלקת הנוער) או שהוא שייך למקום אחד בלבד?
גם עבור רמה"ש זה יהיה מבחן לא פשוט. בשנים האחרונות הקבוצה הגיעה לצמרת הכדוריד הישראלי, אבל בכל פעם שרצתה לגעת בטופ – היא כשלה. בעונה האחרונה היא הפסידה בגמר המדינה ובסדרת הגמר של הפלייאוף למרות שהובילה את טבלת ליגת העל כמעט כל העונה. אז אולי מימון יהיה הגרוש החסר ללירה שהיא חיפשה כל הזמן. האקס פקטור שייתן לה את הדחיפה הקטנה והכל כך חשובה בדרך לתארים. נמתין ונראה.
