את השנתיים האחרונות ירצה טוביה (טיבי) פלר מהוד השרון למחוק מחייו: לאחר 35 שנות שירות במשטרה כראש צוות חקירות ממולח, בדיוק כשיצא לגמלאות, התגלה אצלו סרטן הריאה, ולאחר מכן הוא אובחן עם לוקמיה חריפה. כחלק מהטיפול, הוא פנה לקבלת תרומת מח עצם, שהתבררה לאחר מכן כתרומה שהוא נתן בעצמו לפני 20 שנה. כיום, אחרי חצי שנה במהלכן סיים את כל הטיפולים שכללו לא פחות מ-21 מחזורים של כימותרפיה ו-30 הקרנות, פלר הבריא, ובפיו מסר אחד מהדהד: "תחיו את החיים כל עוד אתם יכולים, בכל רגע אתם עלולים לאבד אותם".
1 צפייה בגלריה
פלר. "זרקתי את הסיגריות במכה אחת בו ביום שנודע לי שאני חולה בסרטן"
(צילום: אביגיל עוזי)
קראו גם >>>>
פלר (59) לא אוהב לעגל פינות. קולו מחוספס, תוצר לוואי של שתי קופסאות סיגריות ביום ("לפחות, לפעמים חמש") במשך 50 שנה, וחביבותו המופגנת לא תואמת את הסטיגמה שהודבקה לו כאימת העבריינים באזור השרון אותם חקר במשך עשרות שנים, "החל מנשיכת כלב ועד לרצח אסף שטיירמן ז"ל", הוא אומר.
"ראיתי הכל מהכל"
הוא נולד ברומניה ובגיל שנה עלו הוריו ארצה למעברה ברעננה, לאחר מכן עקרו לפתח תקווה שם בילה את רוב שנות ילדותו ובגרותו על לגיוסו לחיל התותחנים: "הייתה לי ילדות של פעם, יפה, נוסטלגית, בשכונת פג'ה שהייתה פסיפס של כל העדות והגוונים, יכולתי בקלות להיות עבריין אם לא בגיל מאוד מוקדם כבר סימנתי לעצמי את הדרך להיות בצד של הטובים, תמיד. אולי בגלל ההיכרות שלי בילדותי עם כל העולמות, נחשבתי לחוקר טוב שמכיר את נפש העבריין מהשורש". עם שחרורו מצה"ל, החליט טוביה שהוא מתגייס למשטרת כפר סבא: "בהתחלה, כמו כולם כשוטר סיור, אבל די מהר הפכתי להיות חוקר ובהמשך ראש צוות החקירות של תחנת כפר סבא שלמעשה חלשה על כל מרחב השרון".
הוא התחתן, הביא לעולם בת ובשל האינטנסיביות של העבודה התגרש ונישא בשנית לפני כ-15 שנה, לסיגל, רעייתו הנוכחית ("אהבה גדולה") שגם היא שוטרת. מנישואים אלו הביא את בתו בת ה-14, קיטי, והמשיך בעבודה הקשה בחקירות: "ראיתי הכול מהכול, נתקלתי בעוולות, חקרתי מקרי רצח ואונס מזעזעים, נחשפתי לאכזריות לא אנושית, וניצלתי לא פעם ולא פעמיים ממוות במסגרת הפעילות המשטרתית. אולי זו הסיבה שהנפש שלי חזקה מאוד ושאין לי פחד מהמוות, ואולי שני אלו הם שגרמו לי לצלוח את התקופה הקשה שעמדה לפתחי".
ואת התקופה שעמדה לפתחו כאמור רק בימים אלו מצליח פלר להתנער משאריותיה הטראומטיות. "לפני כשנתיים, ממש ערב מגיפת הקורונה שפרצה בישראל, השתחררתי מהמשטרה לאחר שהגעתי לגיל הפרישה", מספר פלר, "החלטתי שהגיע הזמן קצת ליהנות, לא ידעתי שאני נכנס לסיוט.
"בחודש אפריל לפני שנתיים עשיתי הליכה עם בתי קיטי, והרגשתי דקירה מאוד חזקה בשכמה בצד ימין, אני ער לגוף שלי מאוד. הלכתי לרופאה וביקשתי שיעשו לי את כל הבדיקות, ומכיוון שאני מעשן, ביקשתי גם שיעשו צילום רנטגן. התוצאות הגיעו ולא הבחינו בדבר, טענו אולי שזו בעיה אורטופדית. נתנו לי כדורים, כמו אטופן וכדומה וגם כל מיני טיפולים משלימים כמו דיקור סיני, שזה היה בזבוז גדול של זמן, אבל שום דבר לא עזר".
הכאבים לא פחתו, אלא גברו, מספר פלר: "אחרי שלושה חודשים הכאבים גברו והתמקדו ממש בתוך הריאה, לקחו אותי לבדיקת סי.טי. ותוך יומיים קיבלתי את הדיאגנוזה: יש לי סרטן ריאה, ואני חייב לעבור סדרת טיפולים כימותרפיים, אותם עשיתי בבית חולים מאיר, וסדרת הקרנות באסותא רמת החייל, לא פחות מ-30. הייתי הרוס, הטיפולים האלו גרמו לקריסה נפשית וגם פיזית. אחרי סיום הסדרה הראשונה, בדיקות הדם שביצעתי הראו תוצאות לא מעודדות. אומנם הגידול הריאתי הוסר, אבל המדדים לא היו מזהירים. מהר מאוד הבינו הרופאים, כי כתוצאה מהטיפולים הכימותרפיים וההקרנות, התפרצה אצלי לוקמיה חריפה מאוד. זו תופעת לוואי, שגורמת למחלה יותר גרועה להופיע מהמחלה הראשונה.
פלר נדרש לעבור טיפולים כימותרפיים נוספים: "המצב לא היה טוב, בלשון המעטה. רגע לפני שהתחלתי בסדרת טיפולים חדשה פנתה אליי הרופאה האונקולוגית שלי ואמרה שישנו טיפול של תרופה חדשה, שאינה נמצאת בסל התרופות, Vyxeos שמה ונבחרתי להיות האדם השני בישראל שמקבל אותה. המזל שלי שהיה לי ביטוח רפואי פרטי שכיסה את זה, אחרת עלות כל עירוי של התרופה עולה 46 אלף שקל, שזה מטורף. זו מעין תרופה סגולה שבעירוי בתוך השקית הייתה נראית כמו טרופית, וככה התייחסתי אליה. הטיפול הזה באמת עזר ועצר את הלוקמיה, אבל זה היה רק השלב הראשון. אחרי שהתאוששתי מהטיפול, שהיה ממוקד ובלי הרבה תופעות לוואי, נדרש השלב השני והוא מציאת מח עצם".
"התאמה מדויקת"
כשהוא בהתאוששות מהטיפול החדשני נפנה פלר לקבלת מח עצם להשלמת הטיפול ולהפיכתו אחרי שנה של סיוט לאדם בריא: "פניתי לאחותי היחידה והיא עשתה בדיקה ולא נמצאה מתאימה, אז הפנו אותי למאגר מח העצם של עזר מציון. הם מודיעים לי אחרי יומיים, שנמצא במאגר תואם שמתאים לי בול, הכי מדויק שיכול להיות, ואני יכול להיות יותר רגוע. אני באמת נרגעתי למשך שבועיים־שלושה, עד שהתקשרו להודיע לי כי 'קרתה פדיחה'. התורם שנמצא מתאים לי בול הוא בעצם אני בעצמי. לפני עשרים שנה תרמתי דם למאגר במסגרת התגייסות המשטרה למען בן של אחד מהשוטרים שהיה חולה בלוקמיה. כשהם עשו את ההתאמות הם גילו שההתאמה שהייתה במאגר, היא שלי. די התאכזבתי, ואז הכניסו אותי למאגר העולמי. די מהר נמצא תורם תואם, בחור בן 30 מגרמניה.
"את הפרוצדורה הרפואית שנדרשה עשה התורם בגרמניה, ובתחילת השנה הנוכחית הטיסו את מח העצם לישראל ונערכתי לניתוח. הניתוח נעשה בבילינסון, ולאחריו התחלתי בעוד סדרה של טיפולי כימותרפיה, ובסך הכול עשיתי 21 טיפולים כאלו, שזה לא להאמין. אחרי שלושה שבועות שוחררתי, עם מכסה של כדורים, וזהירות גדולה שלא להיחשף לשום זיהום בגוף, אפילו צינון של תינוק. במהלך החודשים האחרונים שמרתי על עצמי כמו בכספת, המדדים טובים, הרופאים אופטימים, גם אני".
בשבועיים האחרונים, מספר פלר, הוא מתחיל לחזור לעצמו: "התחלתי לעשות ריצות, הייתי די בבידוד בכל התקופה הזו, ואפילו נמנעתי להיפגש עם קרובי משפחה, שלא לדבר על חברים קרובים. זה היה חסר לי מאוד, אבל החלטתי שהחיים שלי חשובים לי, ואם אני ארצה לפגוש אותם אי פעם, טוב שאשמור על עצמי עכשיו. לאט לאט אני מתחיל לפגוש חברים והחיים כאילו שבים למסלולם לאט אבל די בטוח".
פלר יושב בביתו נינוח ושלווה נסוכה על פניו. כבר עשרים חודשים שהוא לא מעשן ("זרקתי את הסיגריות במכה אחת בו ביום שנודע לי שאני חולה בסרטן") עושה ריצות תכופות ונהנה מכל רגע מהמפחתיות והאהבה שמרעיפים עליו אשתו סיגל ובנותיו: "אם יש משהו שעשתה לי התקופה הזו, בכל רע יש טוב אתה יודע, זה שלמדתי להעריך את מה שיש בחיים, למדתי ליהנות מכל רגע, לא חשוב כסף, רק המשפחה, הילדים, ליהנות איתם ולהיות בחברתם, החיים יותר מדיי יקרים מכדי שנבזבז אותם על דברים לא חשובים".
