לראשונה סיימו בשבוע שעבר את קורס חובלים בחיל הים תשע נשים - רבע מכלל המסיימים, מספר שיא. עדי אלעזרי מכפר סבא, לא זכתה להתקבל לקורס, אך ברבות הימים הפכה לישראלית הראשונה שסיימה את לימודיה בבית הספר לרבי-חובלים, הוסמכה לדרגת חובל ראשון, והפליגה ברחבי העולם בצי הסוחר הישראלי ובספינות נוסעים מפוארות.
1 צפייה בגלריה
עדי אלעזרי. "שילמתי מחיר גדול כדי להיות הראשונה בארץ"
עדי אלעזרי. "שילמתי מחיר גדול כדי להיות הראשונה בארץ"
עדי אלעזרי. "שילמתי מחיר גדול כדי להיות הראשונה בארץ"
( צילום: יאיר שגיא)
קראו גם >>>
אלעזרי (46), אם לשלושה, כיום מנכ"לית בית הספר למוזיקה והרכבים "קאנטרי מיוזיק" ברמת השרון, יועצת אישית ועסקית, מנחת סדנאות להגשמה ומימוש עצמי, מרצה על ניסיונה בעולם הספנות ומלמדת "כיצד ניתן לנווט בחיים בצורה מנצחת". סיפור חייה עשוי לעורר השראה בקרב כל אישה המעוניינת לפרוץ את תקרת הזכוכית בתחומה.

להיות ראשונה בארץ

היא נולדה ברמת גן להורים ששירתו בקבע. בגיל 14 החלה ללמוד בבית הספר לקציני ים בעכו, במחזור השלישי של בנות בבית הספר. בשלושת המחזורים למדו 16 בנות לצד 450 בנים. בכיתה שלי היו 4 בנות מול 30 בנים. כיום מחצית החניכים בבית הספר - בנות. היא המשיכה לכיתה י"ג במגמת קצונה ימית – קיבלה תעודת טכנאית תעשייה וניהול ותעודת אסמכה עיונית לחובל שני-שלישי. כשעמדה להתגייס ביקשה לשרת בחיל הים כחובלת, פנתה כמה פעמים למפקד החיל דאז עמי איילון ונענתה בסירוב בנימוק שחיל הים לא ערוך לשלב בנות בקורס. את שירותה עשתה בבסיס חיל הים באילת כימאית גוררת. כשהייתה בחופשת שחרור אליס מילר עתרה לבג"ץ בדרישה להתקבל לקורס טיס. "שאלו אותי אם אני רוצה להצטרף לעתירה בעניין קורס חובלים ואמרתי שזה כבר לא מעניין אותי כי אני מתכוונת להתגייס לצי הסוחר". שנתיים לאחר מכן בעקבות עתירה אחרת לבג"ץ לפתוח קורס חובלים גם לנשים החליטו בחיל הים להוביל מהלך במקום להיכנס לבתי משפט, וב-1998 נפתח קורס החובלים הראשון לנשים.
לאחר שהשתחררה מהצבא לימדה במשך כמה חודשים ימאות ואז פנתה לאגף הספנות במשרד התחבורה שם הפנו אותה לחברת צים. תחילה הפליגה כצוערת-קדטית (קצינה מתלמדת), עברה את הבחינות של רשות הספנות והנמלים, ובגיל 21.5 כבר שירתה כקצינת סיפון בדרגת חובל שלישי באנייה "צים קוריאה". לאחר שהוסמכה לדרגת חובל שני הפליגה אלעזרי באוניות של צים למעלה משלוש שנים, חצתה אוקיינוסים על גבי אוניות מכולה וביקרה ב-27 מדינות בעולם.
במהלך שירותה על אוניות צים היא הפליגה שש פעמים בקו סובב עולם, הפלגה של שלושה חודשים וחצי, שלעיתים הייתה כרוכה בחוויות לא נעימות. "עברתי התעללות פיזית ונפשית והטרדות מיניות. באחת הפעמים שכשהוריתי לימאי בן 53 לעזוב את האישה שהוא ישב איתה ולעלות לסיפון כדי להטעין מכולות – הוא התנפל עליי והעיף אותי על הקיר. רב החובל נתן לו גיבוי ולא הזעיק את המשטרה. גם לאחר שהוגשה נגד הימאי תלונה אצל המפקח על הימאות, הוא לא הושעה וקיבל קנס של 100 שקל... לא תיארתי לעצמי שאעבור שבעה מדורי גיהינום. באחת ההפלגות גם הקפטן הציק לי. ומצד שני היה רב חובל אחר שנתן לי כתף תומכת. הוא הכיר ביכולות שלי כקצינה. 'תהיי אישה, קצינה, אל תשתני בגללם. תני להם להתמודד עם זה', הוא אמר לי".
לדבריה, היו אלה ימים קשים לנשים בישראל, כשתחומים רבים בצבא ובאזרחות היו סגורים בחומות מגדריות בעלי אופי שוביניסטי. "המזל שלי אז היה שהייתי צעירה ונועזת כדי להתמודד מול זאבי הים. שילמתי מחיר גדול עבור הגשמת החלום לפרוץ דרך ולהיות ראשונה בארץ".

"טוב יותר מגבר"

אחרי שלוש שנים וחצי מאסה בעבודתה באוניות משא והחליטה לעבור לאוניות נוסעים בארה"ב ובאירופה המבצעות קרוזים. החלה שוב כקדטית, ובגיל 25 הייתה קצינת סיפון ראשונה על ספינת התענוגות הגדולה ביותר בעולם של חברת רויאל קריביאן - 3,800 נוסעים ו-1,200 אנשי צוות. "הייתי תשיעית בדירוג הצוות והרווחתי 30 אלף שקל בחודש", היא אומרת בגאווה.
בליל 15 ביוני 2001 היא ניצבה על גשר הפיקוד והבחינה באש שפרצה בחדר המכונות, הקפיצה את רב החובל והקצינים הבכירים, הפעילה אזעקה וכל הנוסעים התייצבו תוך דקות בסיפון סירות ההצלה. "18 שעות לאחר האירוע, בשיחת טלפון לוויינית עם אבי, פרצתי בבכי", היא מספרת, "לראשונה בחיי הבנתי את כובד האחריות ומה הסיבה אשר בגינה משלמים לי ביד רחבה עבור עבודתי". לימים, דו"ח של משמר החופים של ארצות הברית תיאר את פעולותיה כנכונות ומהירות ושתרמו למניעת נפגעים מהשריפה.
"על גשר הפיקוד - נשים מבצעות את התפקיד טוב יותר מגבר", היא אומרת, "הן פרפקציוניסטיות, פדנטיות, יותר אכפתיות. רואות את כל הפרטים הקטנים, ויש להן היצר להצליח".
בגיל 26.5 החליטה ללמוד בבית הספר לרבי חובלים בסאות'המפטון אנגליה. אחרי שנה, הוסמכה כקצין ראשון - CHIEF MATE. כדי לקבל את תעודת רב החובל היה עליה לצבור עוד 12 חודשי ים. אחרי הלימודים היא יצאה לטיול שאחרי צבא, הייתה מועמדת ל"מוסד", ורק אז חתמה על חוזה נוסף בחברת ספנות. "אחרי הפלגה אחת בלבד, באמצע החוזה, בחרתי לעצור, הרגשתי שלא בא לי לקבור את עצמי בים".

תחלמו, תגשימו

אחרי שעלתה ליבשה, ובמעבר חד, עבדה כמארחת במסעדה, כזבנית בחנות צילום וכקופאית ראשית בסניף בנק. בגיל 31.5 היא התחתנה עם המוסיקאי חי אלעזרי. אחרי שילדה עבדה כעוזרת מנהל תפעול בחברת ספנות, ואז הקימו בני הזוג את בית הספר למוסיקה.
למה עדיין רוב התפקידים הבכירים מאוישים על ידי גברים?
"אם הנשים רוצות, הן יכולות להצליח גם בתפקידים גבריים, אבל נשים מודעות לכך שעבודה בסביבה גברית מחייבת מאבקים והן יחשבו פעמיים אם הן באמת רוצות את זה ואם בא להן להתמודד. מצד שני, ככל שפתחו לנשים יותר דלתות, כך הן רוצות יותר לחזור הביתה, לאימהות, לגדל את הילדים שלהן. הנשים חשות שהן כבר לא צריכות להוכיח לאף אחד שהן טובות יותר. מה שמעצבן זה רק פערי השכר. אגב, לא בענף הספנות".
בימים אלה היא עוסקת בהכנת פרויקט לגיוס תמיכה ומימון המונים עבור הוצאה לאור של מיני אנציקלופדיה אודות עולם הספנות והאוניות לילדים. בעוד חודשיים תשמיע את סיפורה האישי בכנס מחזורים של בית הספר לקציני ים בעכו. היא כותבת ספר - "דרך אישה בלב ים" - המורכב מאוסף סיפורים וחוויות מחייה בים ועד הירידה ליבשה.
"כל בן אדם הוא קפטן של האונייה שלו", היא אומרת לנשים שהיא מרצה בפניהן, "האונייה מייצגת את החיים שלכם... כל דבר שתרצו ותחלמו עליו תוכלו להגשים. תשמרו על תנועה, תתמידו, ותזכרו שרק אתן הקברניטות של החיים שלכן".