"יש רגע אחד שאני לא אשכח לעולם, הוא קרה דווקא לא מזמן. ישבתי בסלון, הייתי כבר אחרי הכול, אחד הילדים שלי קרא 'אמא', ועניתי: 'מה?'. פתאום קלטתי שסוף סוף לילדים שלי יש אמא שחזרה הביתה", למירב קרסיק בת ה-47, היו חיים אידיאלים, בעל, שלושה ילדים ובית חלומי בכפר מל"ל, אך בשנת 2013, לאחר שחשה לא בטוב גילו אצלה אי ספיקת לב קשה שדרשה מיידית השתלת לב. שמונה חודשים היא המתינה להשתלה עד שהגיעה לקריסת מערכות שממנה לא הייתה אמורה לחזור.
קראו גם >>>
ואז, כשהיא מורדמת ומונשמת במהלך כחודש, והמשפחה הגיעה למיטתה כדי להפרד, הגיע לבה של טל גרטין ז"ל בת ה-33 שנפטרה בפתאומיות והחזיר אותה לחיים ולילדיה. בשבוע שעבר היא פגשה את הוריה של גרטין בהשקת ספר הביכורים שהוציאה - "מוש(ת)למת" - ובראיון ל"ידיעות השרון" היא חושפת את רגעי השפל הגדולים ביותר שלה, החיים אחרי וגם הרגע הזה בו בעיצומו של עוד אחד מרגעי המתנה בבית החולים היא מקבלת אירוע מוחי ומתפרקת לעיני כולם. מונולוג שיוצא מהלב.
החיים התהפכו ברגע
"החיים שלי התנהלו די בצורה אידיאלית ומחשידה אפילו", היא אומרת השבוע בציניות. "בית חלומי בכפר מל"ל, קריירה כעורכת לשונית ומנהלת שיווק למכשור טיפולי, בעל מדהים, ליאור, מהנדס בחיל האוויר, שלושה ילדים, שני בת ה-19, יובל בן ה-15 ועידו הקטן בן ה-11. הוליווד. זמן קצר אחרי שהפסקתי להניק את עידו, הרגשתי מעין תסמינים של שפעת. שיעול, חום, לחץ בחזה וכו. זה היה בחורף, ואני גם ככה אנטי תרופות, החלטתי שאני עוברת את 'השפעת' הזו בבית.
"שבועיים זה לא עובר, והרופא אומר שאני יכולה לקחת אנטיביוטיקה אם אני רוצה. החלטתי שלא, וחזרתי הביתה. זה לא עבר, והרגשתי נורא, הגיע למצב שלא יכולתי לישון על הגב בגלל כאבים. בעלי ליאור דאג ולקח למיון ב'מאיר'. שם אבחנו דלקת ריאות חריפה ושלחו אותי הביתה.
באותו לילה חזרנו הביתה אבל משהו הרגיש לנו לא טוב, הכאבים החמירו והחלטנו לנסוע לבילינסון. שם גם התלבטו אם מדובר בדלקת ריאות או לא והחליטו בכל מקרה, בגלל משהו לא סדיר בא.ק.ג לאשפז אותי, אחרי יומיים שלושה, ולאחר שעשיתי בדיקת אקו לב, אני זוכרת את אחד מרגעי הטראומה הגדדולים שלי. אני שוכבת במיטה רופאים ומתמחים נמצאים מעליי, ואני שומעת אותם מתווכחים על הדיאגונה, שפה ושם נשמעת המילה 'אי ספיקת לב'. הם הלכו, ואני פותחת גוגל ומגלה שיש לי מחלה של גילאי 80 ומעלה, והיא סופנית, כי זה מה שכתוב בגוגל, ובמקום לחזור לפתיתים ולשניצל שאני צריכה לעשות לנסיכים שלי, אני הולכת למות.
"החלטנו במשפחה שאנחנו הולכים לפרטי. שם, ד"ר דב פריימרק, שאני זוכרת אותו לטובה, הסביר לי 'תשמעי, יש לך מחלה קשה אני לא אסתיר שהכול יהיה בסדר, אבל אני אושיט לך יד'. נרגעתי. הוא נתן לי תרופות ולמעשה במשך שלוש שנים וחצי התנהלתי, יחסית, בצורה סבירה".
ואז הגיע מפנה לרעה שהתחיל בכאבי בטן. "עברתי סדרת בדיקות גסטרו ששללה את הכול. שמרתי על פאסון, לא רציתי שהילדים ירגישו שמשהו רע עוד פעם קורה, אבל זה החמיר ובאחד הבקרים, בזמן נופש, קמתי בבוקר והתחלתי לדבר ג'יבריש. בדיעבד הסתבר שעברתי אירוע מוחי קל, אושפזתי בתל השומר ושם בזמן המתנה לעוד בדיקה עברתי אירוע מוחי נוסף, איבדתי את הקול, ופשוט התפרקתי, התפרצתי בבכי.
"שכבתי בזמן שממתינים לתוצאות, ופרופ' עמית שגב, בא אליי למיטה והרכין ראשו אל הגיליון. תוך כדי שהוא מזדקף הוא אומר כלאחר יד - 'כן, זה מתאים להשתלה...'. מה? סליחה? מה אמרת? מי? אני? השתלה? השתלת לב? השתלה של לב אחר בגוף שלי? זאת אומרת, במקום הלב שלי? מה קשור?. הכניסו אותי לראש רשימת ההמתנה, סטטוס 1 זה נקרא, והכניסו אותי לתוך מחלקת הקרדיולוגיה, שתי דלתות הזכוכית נפתחות, ולא העליתי בדעתי שאני מהדלתות האלו שנסגרו אחריי אצא רק בעוד חמישה חודשים.
"אחרי ארבעה חודשים לערך התפתח אצלי זיהום חריף בגוף, מה שמיד הוביל להסרתי מרשימת ההמתנה להשתלה, ואז הכול הדרדר במהירות, שאני לא זוכרת כי הגעתי לרמה של קריסת מערכות בגוף, והכינו אותי להרדמה ולחיבור למכונת הנשמה. במקביל, מתקשרים מבית החולים ומזמנים את ליאור בעלי לשיחה, ושם בחדר עם כמה רופאים ועובדת סוציאלית מבקשים ממנו להביא את הילדים להיפרד. מי יודע, אולי באותו הרגע, מתוך העולמות הגבוהים שבהם התערסלתי, הצלחתי לשמוע את ההצעה המחרידה, וזה כנראה היה הרגע שבו נפל הפור. 'עד כאן. אף אחד לא הולך להיפרד פה משום אימא'. אני כן זוכרת, שבאיזה שלב, ואני לא יודעת אם חלמתי או שהיה במציאות, הרגשתי שאני כבר לא בעולם הזה. שלושה וחצי שבועות הייתי מורדמת ומונשמת".
הנס הגדול
ואז הגיעה הבשורה שהצילה את חייה והייתה מהולה בטרגדיה של משפחת גרטין מירושלים. "בתם האהובה טל נפטרה במפתיע בגיל 33 לאחר התקף אסטמה חריף והם החליטו לתרום את איבריה. העירו אותי מהרדמה ואני זוכרת את הרופא מלטף אותי ואומר, אנחנו הולכים להשתיל לך לב חדש. הניתוח ארך כמה שעות, התעוררתי, והדבר הראשון שרציתי היה למות".
למה?
"ניסרו לי את כל בית החזה, אני על מורפיום וכאבי תופת, שקלתי 47 ק"ג, כולי מחוברת לצינורות, הגוף שלי היה שבר כלי, ואני אחרי כמעט חודש מורדמת ומונשמת. תקופת ההחלמה לא פשוטה, וגם היה צפי לדחייה. מה שכן, הלב של טל ז"ל ישר התאים לי, אפילו לא היה צריך לתת מכת חשמל אחרי שחיברו אותו אליי והזרימו את הדם, הוא פעל בספונטניות".
אחרי חודש הייתה דחייה טבעית, מירב התאשפזה לחודש, קיבלה טיפול נוגדני ומאז היא בבית עם ילדיה. "ועם הרבה חשק לחיות", היא אומרת. זו הסיבה שהיא בוחרת להיחשף ולעודד אנשים לחתום על כרטיס אדי. "כל החיים ראיתי את הדוכנים האלו וברחתי, אבל זה מה שהציל את חיי".
נפגשת עם הוריה של טל?
"בטח. נפגשנו וזו הייתה פגישה מרגשת עם בכי והכול. הרגשתי שפגשתי את המלאכים שלי. הם היו גם בשבוע שעבר בערב ההשקה של הספר.
"אני מלאת תודה על כך שמישהו שם למעלה ומשפחה אצילה שחיה כאן בינינו נתנו לי את הסיכוי לחיים, ואני זוכה לחיות כעת את חיי בין בני משפחתי האהובים ובין חבריי המושתלים המושלמים וחבריי האחרים שהם סתם מושלמים. אני שמחה לחיות, ואני בעיקר שמחה להרגיש שאני חיה בכל רגע ורגע מחיי".
