עומר וחמוטל שריר, בני 44 מאלפי מנשה והורים לשתי בנות, התמודדו ביחד עם המחלה. עומר, שמטפל באנשים שסובלים מחרדה, אומר ש"כמו בכל אתגר בחיים, אפשר להילחץ וליפול, אבל אפשר גם להשתמש בקושי כמקפצה ולהתמקד בטוב".
קראו גם >>
"בערב ראש השנה ישבנו אשתי ואני בחצר שלנו עם עוד זוג שכנים. ארבעתנו היינו בסדר. אחרי כמה ימים הרגשתי לא טוב. אני אף פעם לא חולה, זה לא מאפיין אותי. עד מהרה היה לי ברור שזו קורונה: עליית חום, אובדן טעם וריח, קשיי נשימה, כאבי גוף. למחרת נבדקתי וקבלתי הודעה שאני חיובי. נכנסתי לבידוד בחדר השינה שלנו, אשתי ישנה בחדר אחר, משהו שמעולם לא קרה לנו. מתחת לדלת דחפו לי פיצות, כי זה מה שניתן להכניס מתחת לדלת.
"כאבי הגוף היו קשים. אני רץ מרתון אז אני רגיל לכאבים, אבל הפעם המצב היה קשוח במיוחד. הרגשתי שהגוף מתמודד עם משהו פסיכי. במשך כמה לילות לא הצלחתי לישון, הזעתי כל הלילה.
"משום מה לא אישרו לחמוטל לעבור בדיקת קורונה, אלא רק לאחר יומיים כשחשה קוצר נשימה וכאבי שרירים. היא, כמובן, נמצאה חיובית. שתי בנותינו (17, 9) לא נדבקו וחילקנו בינינו את אזורי הבית. אחרי שחמוטל חלתה, בתנו הבכורה לקחה פיקוד והבנות תקתקו את הבית. לחמוטל היה קשה במיוחד בגלל שלא יכלה לחבק את הבנות ולתת להן נשיקת בוקר טוב.
"לפעמים הזמנו אוכל מבחוץ, ולפעמים חברים הביאו לנו אוכל. התקשרו אלינו רופא בן היישוב, ראש המועצה ומנכ"לית המועצה ושאלו למה אנו זקוקים. גם בני המשפחה המורחבת היו בקשר כל הזמן.
"החשש בקורונה זו המחשבה שאתה עלול להיכנס לסטטיסטיקה של החולים הקשים ושהתסמינים לא יעזבו אותך אחרי שתחלים. לא פחדתי למות, אבל הרגשתי שפתאום הפכתי מרץ מרתון לשבר כלי.
"אחרי כמה ימים קשים התחלתי להרגיש טוב יותר, החום ירד, קשיי הנשימה חלפו, רוב כאבי הגוף נעלמו, רק נותרו כאבים בגב התחתון. עם זאת, כשאני עולה במדרגות בביתי אני עדיין מתנשף. מטבע הדברים, בינתיים לא שבתי לרוץ, התחלתי בהליכה. כמי שמטפל באנשים עם חרדות ומלמד אותם לשלוט במחשבות שלהם ולהתמקד באנרגיה טובה, בכל פעם שאני חווה קושי פיזי אני משתמש בו כדי להתחזק מנטלית. את כל זה לומדים במרתון.
"המסר הכי חשוב הוא כמו בכל אתגר בחיים, אפשר להילחץ וליפול, אבל אפשר גם להשתמש בקושי כמקפצה ולהתמקד בטוב. האתגר הזה יחזק אותך מנטלית".
