יעקב עטיה קיבל את חייו מספר פעמים במתנה. כשוטר בימ"ר הוא היה שותף למבצעים מסוכנים, נפצע במרדף משטרתי ואף שכב בתרדמת למשך חודש. לפני שבועיים, יום לפני שהוא מציין את יום הולדתו ה־70, הוא קיבל את חייו במתנה פעם נוספת, לאחר שנחטף על ידי שלושה גברים ערבים אל כפר פלסטיני סמוך לטול כרם, נדקר במברג והוכה קשות.
קראו גם:
"כבר ראיתי את מלאך המוות בא לאסוף אותי, והפעם לתמיד. אני לא יודע מאיפה היו לי הכוחות להימלט, אבל תודה לאל שאני עדיין חי".
כעת, כשהוא שוכב בביתו ומחלים מהפציעה, הוא רק מבקש למצוא את הצעיר הפלסטיני שהחביא אותו ולהודות לו על שהציל את חייו.
הפחד
עטיה, 70, אבא לשישה וסבא ל־11, יכול היה לכתוב ספר על עלילות חייו, אך את פרק הסיום הוא מקווה לחתום בפגישה עם הצעיר שהציל אותו ממש לאחרונה.
"אני נהג מונית מאז שנות ה־90", מספר עטיה, "עד אז הייתי שוטר בימ"ר תל אביב, שירתי בתור בלש וטיפלתי בתיקים בעלי רגישות גבוהה. לפני קצת יותר מ־30 שנה, בערב חג שבועות, יצאתי מהבית בראשון לציון כשאני רכוב על הקטנוע המשטרתי. ביציאה מהעיר ראיתי רכב פז'ו נוהג בפראות והתחלתי לרדוף אחריו. הוא ראה שאני מנסה להשיג אותו אז הוא הגביר את המהירות וכך התחלתי במרדף אחריו. קצת אחרי צומת הכניסה לאזור האור ברמזור התחלף לאדום ואנשים החלו לחצות במעבר. בלמתי בחוזקה ועפתי קדימה. במשך חודש שכבתי בבית החולים מחוסר הכרה וכעבור 30 יום התעוררתי וראיתי את אשתי ואת הבוס שלי, שאלתי אותם מה הם עושים פה. הם אמרו שאני כבר חודש שוכב בבית החולים. לאחר מכן הייתה תקופה קצרה שבה איבדתי את הראייה בעקבות התרדמת ועם הזמן זה הסתדר. במשך שנתיים ישבתי בבית והחלמתי מהפציעה, ובסוף התקופה הזאת, דרך משרד הביטחון, קיבלתי מספר למונית וכך התחלתי לעבוד כנהג מונית".
עטיה מנסה למצוא דרך נוחה לשבת אך כל תנוחה קשה לו, ניכר שהמכות היבשות שמהן הוא סובל לא מאפשרות לו רגע של מנוחה. בשלב זה הוא לוקח נשימה ארוכה כדי לנסות ולשחזר את מקרה שקרה לו לפני כמה ימים.
"לפני שבועיים יצאתי לעבודה בבוקר אחרי שקיבלתי קריאה באמצעות האפליקציה. יצאתי מראשון לציון לכיוון איכילוב ומשם עצרתי לנוסעת שביקשה להגיע לבית חולים מאיר בכפר סבא. אחרי שהגעתי לבית החולים נפרדתי מהנוסעת והתחלתי לנסוע לכיוון היציאה מכפר סבא. אחרי נסיעה קצרה שמעתי צעקה 'טקסי' וראיתי גבר שמרים יד ומסמן לי לעצור. התקרבתי אליו והוא ביקש שאני אקח אותו לטייבה ואמרתי לו שייכנס לרכב. אחריו נכנסו עוד שני חברים שלו וכל השלושה ביקשו להגיע איתי לטייבה. זו הייתה נסיעה שלקחה 40 דקות כי היו פקקים וגם הכניסה לטייבה עצמה הייתה פקוקה. המשכתי בנסיעה דרך מסלול חלופי אל העיר טייבה וכשהתקרבתי ליעד שלהם אחד מהם אמר לי לעצור רגע. שאלתי למה, אז הוא ענה שסמוך לאבני חפץ יש מוסך ושם הרכב שלהם בתיקון והם רוצים שאני אקח אותם לשם כדי שהם יחזרו עם הרכב מהתיקון.
"עד כה לא נראה לי דבר בעייתי, סיכמנו על תוספת תשלום והתחלתי בנסיעה כשהם מכוונים אותי. במשך כמה דקות קיבלתי מהם הסברים עד שפתאום אני שם לב שהדרך הופכת למשובשת, דרך כורכר עם יער בקצהו. אמרתי להם שאני רוצה לעצור בנקודה הזאת ואז התקשרה הבת שלי. עניתי לה בדיבורית, היא שמעה ברקע דיבורים בשפה הערבית ושאלה אם אני נמצא בכפר ערבי. אחרי שעניתי לה כן, הנוסע מאחוריי תפס אותי והנוסע שלידי שלף מברג ודקר אותי בצוואר. ביקשתי מהם שיעזבו אותי ונתתי לו מכה על היד והוצאתי ממנה את המברג. הוא בתגובה היכה אותי באגרוף חזק.
"בדיעבד התברר לי שהבת שלי שמעה את התקיפה בדקה הראשונה והתעלפה ממה שהיא שמעה, כי אחר כך אי־אפשר היה להשיג אותי יותר בנייד שלי", מספר עטיה וממשיך בשחזור, "הוצאתי את המפתחות מהסוויץ' ויצאתי מהרכב, אבל הם התנפלו עליי כששניים מכים אותי ואחד מרוקן את הכיסים שלי. הם ביקשו שאניע את הרכב וניסו לקחת ממני את המפתחות, אבל החזקתי אותם חזק. מישהו מהם נשך אותי בכף היד וכך הם הוציאו ממני את המפתחות והחלו להניע. אחד מהם התקרב ונתן לי אגרוף חזק לצלעות ואז יצא לי כל האוויר מהריאות ונפלתי לרצפה.
"זה השלב שהם גם אמרו שאני הולך למות שם, שאף אחד לא ימצא אותי. פה כבר הבנתי שאני לא אצא משם בחיים, הרי אם זה היה שוד והם היו רוצים את הרכב הייתי מביא להם אותו מהתחלה, אבל הם התעקשו להמשיך להכות אותי ולמרות שהרכב כבר היה מונע הם המשיכו להכות אותי. ראיתי את הסוף, את מלאך המוות מתקרב אליי, וקראתי 'שמע ישראל'".
החילוץ
לאחר כמה דקות שנמשכו כמו נצח, התאושש יעקב קלות. "בראש שלי רצו תמונות של בני המשפחה שלי ופה קיבלתי כוחות, הצלחתי לרוץ שפוף וצעקתי 'הצילו'. בחור צעיר שהיה שם במוסך פנימי יצא אליי וצעק לי 'אדוני מה קרה לך?' סיפרתי לו שתקפו אותי והוא אמר לי להיכנס אליו והוא ישמור עליי. התוקפים נכנסו לרכב וברחו מהמקום ואני התחבאתי במוסך, משם התקשרתי למשטרה. ענתה לי שוטרת ואמרתי לה שאני אפילו לא יודע איפה אני נמצא והוא אמר לי שלמקום קוראים 'עיזבת שופה', כפר פלסטיני ליד טול כרם.
"מישהו מהם נשך אותי בכף היד וכך הם הוציאו ממני את המפתחות והניעו את הרכב. אחד מהם התקרב והביא לי אגרוף חזק לצלעות ואז יצא לי כל האוויר מהריאות ונפלתי על הקרקע"
"השוטרת אמרה שהם לא נכנסים לכפר וביקשה שהבחור שאיתי יוציא אותי מחוץ ליישוב אל המחסום וכך היה. כשהגענו למקום הבטוח חיבקתי את אותו צעיר כאילו הוא הבן שלי, אם לא הוא אני לא יודע אם הייתי חי היום. לפילבוקס כבר הגיעו כוחות משטרה, צבא ומד"א. נלקחתי אחר כך להמשך תשאול במשטרה, משוטר לשוטר ובערב העבירו אותי למשטרת אריאל, שם חקרו אותי וגם הגשתי תלונה, הם פתחו תלונה על שוד ואלימות ומשום מה לא על חטיפה.
"כל הזמן הזה הייתי כואב, לא יכולתי לנשום, היו לי כאבי תופת מהמכות שקיבלתי. בלילה נשלחתי לבית חולים בילינסון, אבל תודה לאל לא נגרם לי נזק גופני חמור. אגב, השבוע התקשרו מאיתוראן ואמרו שהרכב הגיע לטול כרם ואחר כך איבדו איתו כל קשר.
הסיוטים
מאז אותה תקרית מתקשה עטיה להירדם, ("אני עוצם עיניים והכל חוזר אליי. אני נרדם ואז מתעורר עם זיעה קרה"), אבל מה שמעסיק אותו הוא למצוא את הצעיר הפלסטיני שהציל אותו.
"האמת שאין לי שום ידע או מושג איך קוראים למקום ומי הם. זה מוסך קטן עם שני רכבים מפורקים לידו. אין לי פרטי קשר של הבחור המדובר. לפני כמה ימים ביקשתי ממשטרת אריאל שיבדקו אם יש להם פרטים של אותו צעיר שהציל אותי, כי הם ראו אותו במחסום. לצערי אין לאף אחד עדיין פרטים שיכולים לתת לי. אני לא מוותר על העניין הזה ומחכה שיחזרו אליי ממשטרת אריאל ויעזרו לי עם הפרטים שלו, מגיע לו לדעת שאני מעריך זאת".
נולדתי מחדש
בינתיים במשפחתו של עטיה עורכים לו חגיגות יום הולדת 70 שהיו אמורות להיערך ביום אחד, אך מאז אינן מסתיימות. "אני נולדתי מחדש, ראיתי את מלאך המוות מחייך אליי ואומר לי שהוא בא לקחת אותי. אני לא יודע מאיפה קיבלתי כוחות, כבר הייתי במקום אחר. דווקא באותו רגע קשה ידעתי שלמחרת אני אמור להיות בן 70 ושכל המשפחה קבעה כבר לחגוג איתי את יום ההולדת. הבת שלי היא קונדיטורית, ראיתי שהיא הכינה לי עוגה בצורת לוגו של מפעל הפיס ועליה כתוב שאני הזכייה של המשפחה. אחרי המקרה שעברתי, זה קיבל משמעות נוספת עבור כולנו".
מהמשטרה נמסר: "התיק בחקירה וטרם נעצרו חשודים. לגבי הבחור שעזר לו, מדובר בפלסטיני, הוא יאותר ונבדוק אפשרות לתאם ביניהם".
