"קשה לחברה להכיל אדם עם מוגבלות, בטח אם הוא הומוסקסואל, זה גורם להדרה, התרחקות ויוצר מצבים שמאוד מתסכלים ומעציבים אותנו".
3 צפייה בגלריה
מימין: יהונתן הדרי ואדס וייס. יהונתן הדרי. "החברה לא סימפטית לאנשים כמונו"
(צילומים: שאול גולן, יואב דודקביץ')
קראו גם >>>
סיפורם של אדם וייס בן ה-36 ויהונתן הדרי בן ה-40, חברי קבוצת המנהיגות "גאווה ומוגבלות" בבית איזי שפירא ברעננה, לא משאיר איש אדיש מול האתגרים עמם הם מתמודדים. שניהם בעלי מוגבלות והומוסקסואלים. אדם שיצא מהארון בגיל 16, מתמודד עם שיתוק מוחין, יהונתן אובחן על הרצף האוטיסטי, מתמודד נפש שעבר חרמות חברתיות, מכות והטרדות מיניות מנערותו.
השבוע, רגע לפני הכנס הראשון לבעלי "גאווה ומוגבלות" ברעננה (ראו מסגרת) הם חושפים את חייהם הקשים מנשוא שבו "אנחנו חיים בעולם שהוא שדה קרב בכמה חזיתות, וזה כואב ומתיש, אבל בסוף אנחנו ננצח".
"שורד מלידה"
קשה שלא להתחבר בשיחה לאדם וייס: הוא רהוט לשון וחכם בצורה יוצאת דופן: "שמע, בגילי אני יכול להבין למה קשה לאנשים לקבל אותי במבט ראשון, אני לא מסכים עם הגישה הזו, אבל אני יכול להבין. באשר למוגבלות הפיזית, זה לא פשוט לקבל לעבודה אדם שהוא בעל מוגבלות. כבעל תואר ראשון בספרות מהאוניברסיטה העברית, שעבר קורסים שונים בהוראה, ובמקצועו הוא גם מורה, זה לא פשוט למנהל בית ספר או תיכון רגיל לקבל אותי, אני מבין את זה, ואני לא מסכים, אבל זו המציאות.
"גם בקהילה הגאה, וכאן אני לצערי מכליל למרות שזה לא כך באופן גורף, ישנה הדרה", אומר אדם, "זו קהילה שמקדשת יותר מהסטרייטים את הגופניות, ואדם עם מוגבלות מתויג ייד. אנחנו סוחבים איתנו תיק כפול: מוחלשים כמוגבלים שמצויים בתוך קהילה שגם ככה מוחלשת לעומת הציבור הרחב".
אדם למד עד כיתה א' בחינוך מיוחד, אבל את היסודי ואת התיכון הוא למד במוסדות רגילים, בצבא הוא נתקל במחסום הגיוס כאשר נאמר לו: "אתה רואה את עצמך מסתובב עם נשק בבסיס?" כשהגיע לשם עם קביים. הוא הלך ללמוד באוניברסיטה העברית קורס הדרכה והוראה בשיטת אלכסנדר, ולאחר מכן הכשרה כמחנך ומורה.
"ידעתי כבר בגיל 12 שאני גיי", הוא אומר, "ובגיל 16 יצאתי מהארון. זה לא הלך חלק אצל ההורים, אבל גם לא משהו אסוני. בהתחלה לא ראיתי בנטייתי, בנוסף על מוגבלותי הפיזית, איזה מכשול כפול. אני לא אומר שזה חלחל בי יותר מאוחר, אבל זה לא משהו ש'היכה' בי באותה תקופה. זה הגיע אחר כך".
במה זה התבטא?
"אף אחד לא עשה לי משהו או גרם לי למשהו, אבל זה המצב ונוצרת פה הדרה. אם לא הייתי הומו ונכה במקביל, כנראה הייתי גר לבד, לא עם ההורים, והחיים שלי היו נראים אחרת. הקשיים האלה מצטלבים ואז המעמסה של החיים גדולה מאוד. לי היה מזל, בחינוך טוב ורגיל כל החיים. דווקא אחרי מערכת החינוך התחלתי להרגיש שהצטלבות הזהויות קשה מאוד. אם הגוף שלך לא עומד בסטנדרט אז אתה לא חלק מהחברה. אנחנו דחויים בשתי הקהילות, חושבים שאנחנו א-מיניים בגלל המוגבלות שלנו, חושבים שאין לנו רצונות מיניים, כי נו באמת, תגידו תודה שאתם קמים בבוקר ומצליחים ללכת. בקהילה הגאה אמרו לי פעם אחת שלא ייצאו איתי בגלל המוגבלות ובשאר הפעמים רמזו לי על זה".
אתה אופטימי?
"כן, מאוד. אני יודע שאמצא זוגיות ואני יודע שיום אחד עוד כמה שנים או עשרת, כבר ההדרה לא תהיה אוטומטית. יש לפעמים רגעי דכאון ומשבר, אבל אני שורד מלידה".
"כמו עב"ם"
"אם מוגבלות פיזית נראית לעין, הרי שמוגבלות נפשית וקוגנטיבית עושה אותך שקוף, זה ארון בתוך ארון בתוך ארון. תיק משולש", אומר יהונתן הדרי, מתמודד נפש המתגורר בדיור חוץ ביתי של משרד הרווחה, שנולד על הרצף האוטיסטי, "כבר בגיל מאוד קטן אמא שלי הבינה שמשהו לא בסדר", הוא משחזר, "האבחון הרשמי קרה רק 30 שנה לאחר מכן, כשהייתי כבר בגיל 34. מגיל הגן ועד התיכון הייתי בחינוך מיוחד, סבלתי הרבה, מהצקות יום יומיות, עברתי חרמות חברתיות, זה כלל גם מכות והוטרדות מיניות ואפילו מעשה מגונה".
3 צפייה בגלריה
יונתן הדרי, חבר בקבוצת המנהיגות גאווה ומוגבלות בבית איזי שפירא, טוען שדווקא הקהילה הגאה פוגעת בהם יותר מכל
(צילום: שאול גולן)
"אם בכל המכלול האיום הזה היה משהו שפצע אותי יותר מכול, היו אלו דבריה של מנהלת בית הספר היסודי שהזמינה את הוריי ואמרה לי 'ממך לא ייצא כלום בחיים'. זה פצע שמלווה אותי עד היום.
"אחת הבעיות הגדולות איתן אני מתמודד מעבר לשני 'התיקים' אותם אני נושא: נטייתי המינית ומוגבלתי הנפשית, היא העובדה שאני מאוד ורבלי, ובמבט ראשוני ובשיחה ראשונית אני נראה הכי לא מוגבל שיש, אבל בתוכי יהום הסער, אנשים לא מבינים את זה. כשרואים מישהו נכה יש איזה זהירות כלפיו", אומר יהונתן, "אצלי לא, וזה יוצר מצב חמור שבעתיים, כי אני קודם צריך להוכיח ולזעוק שאני בעל מוגבלות ואתם צריכים להבין ולהכיל אותי. דברי המנהלת אולי פצעו אותי קשה, אבל אולי גם גרמו לי כל הזמן להוכיח, בכוחות עצומים ובקושי אדיר, שייצא ממני משהו. התגייסתי לצה"ל במסגרת חיילי מקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות), שירתתי שירות מלא ואפילו נבחרתי לחיל מצטיין. למדתי בתדמור טבחות, ועבדתי באבטחת שערים בנתב"ג, כיום, אני עובד בצ'מפיון מוטורס כמוסר רכבים חדשים: אוהב לראות את הרגעים המאושרים האלו אצל אנשים שמקבלים את הרכב החדש שלהם".
"אבא קיבל אותי"
הישגיו של יהונתן למרות מוגבלותו לא הגיעו בנקל: "יצאתי מהארון בגיל 34 בפני ההורים, זה לא היה פשוט, אבל אבא שלי, הצדיק הזה, קיבל והכיל אותי. אמא שלי פחות, אבל אני איתה היום ביחסים מצויינים. החברה לא סימפטית לאנשים כמונו. מאז ועד היום אין הכלה, בחברה ובקהילה הגאה. במקומות עבודה, בחינוך ובכל תחומי החיים. הסתכלו עליי כמו אל עב"ם. המוגבלות היא ארון בפני עצמו ויש כאלה שעדיין לא יצאו מהארון המיני. אנשים לא מבינים את ההתמודדות עם הארון הכפול".
בקהילה הגאה לא מקבלים אתכם?
"אין פה שום מהפכה שקשורה ללהט"בים, זה בולשיט. גם אם כן, אנשים עם מוגבלות לא חלק מזה. המטרה היא להחדיר בכל הכוח הסברה, בעיקר בקהילה הגאה, השחצנית. אין כזה דבר רק הומואים ולסביות, יש הומואים ולסביות עם מוגבלות וצריך לשחרר את הגישה הרקובה הזאת כלפינו".
למרות התלאות שעבר, יהונתן מרגיש שבשנתיים האחרונות הוא עבר שינוי: "עברתי מהפך, אני לומד היום לבקש עזרה. בקבוצת המנהיגות ברעננה החלטתי שכאן אני עושה את השינוי ומתמודד עם הגישה המחורבנת הזאת. וזה עובד".
____________
תכירו: "גאווה ומוגבלות"
כנס ראשון מסוגו בארץ ייערך ב-30.3 ביוזמת קבוצת המנהיגות הארצית "גאווה ומוגבלות" בבית איזי שפירא ברעננה, שהוקמה כדי לדאוג שאנשים עם מוגבלות בישראל על מנת שיפסיקו לסבול ברוב תחומי החיים.
הקבוצה מונה 16 אנשים מכל המגדרים והזהויות הלהטב"קיות ועם כל סוגי המוגבלויות, בין הגילאים 20 עד 60. בין חברי הקבוצה שני חברים גרים במסגרות דיור, השאר בקהילה. במקביל לתהליך של למידה של הנושאים (מנהיגות, מוגבלות, והיבטים ייחודיים של להטב"קים עם מוגבלות) באמצעות מפגשים עם אנשי מפתח משתי הקהילות, חברות וחברי הקבוצה נמצאים בקשר רציף עם עמותות גאות ועמותות למען אנשים עם מוגבלות, עם המשרד לשוויון חברתי. על הפרק כעת: הכנסת תוכניות ליבה במשרד החינוך ומסגרות של משרד הרווחה על חינוך ושיח מיני בדגש על מוגבלות, הנגשת מצעדי הגאווה 2022 באופן רשמי ועוד.
פטריק לוי, שמלווה את הקבוצה: "בקבוצה ישנם רבים שמתקשים להשתלב במקומות עבודה, להתמודד רגשית עם סטיגמה כפולה, ואפילו למצוא מקומות בילוי ופנאי מונגשים או להרגיש בהם נוח. יש כאלו שלא מוצאים זוגיות, ועל אינטימיות ומיניות בכלל אין מה לדבר, ובעיקר: מספרים באומץ על האלימות הקשה, החרמות וההטרדות המיניות שחוו.זו הדרה כפולה ומכופלת ולכן אנחנו מתרגשים להביא למפגש ייחודי ראשוני בארץ, וכנראה בכלל, כ-130 בעלי עניין מכל המגזירם: חוקרים, נציגי ממסד, בכירי ארגוני הקהילה הגאה וקהילת אנשים עם מוגבלות, אנשי מקצוע, אנשי טיפול וכמובן אקטיביסטים להטב"קים עם מוגבלות לשיח משותף ותחילת עשייה משותפת, מתוך אמונה שעשיה קולקטיבית היא המפתח לשינוי בר קיימא, כאשר הלהטב"קים עם מוגבלות הם במרכז השיח עצמו, לא כבעיה אלא כחלק מהפיתרון".
