אורית מסמי, תושבת כפר סבא ומי שכיהנה עד לאחרונה כמ"מ מנכ"ל (וכמנכ"ל בפועל) של פורום חברות קדישא בישראל, עזבה את החברה והקימה את "מוצאים מנוח" - תכנון פרידה מהחיים שירותי ייעוץ, תמיכה וליווי בסוף הדרך.
קראו גם >>>
מסמי בת ה-51, שפעם אחר פעם מגלה עוצמה נשית מהי, דווקא במקום שלכאורה, כמו שהיא מקפידה לומר, מהווה "המעוז הגברי" האחרון בישראל, החליטה שהיא יכולה לפעול הרבה יותר באופן עצמאי והקימה את המיזם הייחודי המעניק שירות נרחב וכולל לאלו המעוניינים לחסוך מבני משפחתם את כל הביורקרטיה "והסבל הנורא" בזמן פטירה.
למה עזבת את חברה קדישא?
"אני מעדיפה לא להרחיב בנושא. אולי מאוחר יותר, אך מאז עזיבתי את פורום חברות קדישא שם תפקדתי כמנכ"לית בפועל של הפורום, תהיתי לאן אלך. למזלי, היו לי מספר אפשרויות מעניינות על השולחן. אבל בסופו של דבר, כשעצמתי את העיניים, דמיינתי את אותם הרגעים, בהם הייתי שם לעזר, למשפחות רבות שחשו אבודות ומבולבלות. ואז ידעתי, זה עדיין המקום שלי, זה עדיין התפקיד שלי וזה עדיין הייעוד שלי. זו לא היתה החלטה פשוטה, אבל ללב שלי יש צוואה והיא לעזור לאנשים ברגע המיוחד הזה של פרידה מהחיים והקמתי את המיזם הייחודי הזה".
איזה שירות בדיוק נותן המיזם?
"המיזם - מוצאים מנוח - נולד כדי לחסוך מבני משפחתם של הנפטרים את כל הביורקרטיה, וגם כסף רב, בזמן הפטירה. לפנות אותם להתעסק בדברים הבאמת חשובים ברגעים כאלה. במקום להתמודד עם ביורוקרטיה ועוגמת נפש מיותרת, בשל חוסר ידע ומורכבות של התהליכים".
שזה אומר?
"ראשית, יש הרבה ביורקרטיה, ובזמן אבל, בני המשפחה לא נמצאים ברגע של יישוב הדעת. הם אבלים וכואבים, מה עוד שהזמן דוחק, ואז נוצר מצב 'שהדתי תורן' הראשון שנקלע לבני המשפחה בדרך הופך למושיע. וזה לא צריך להיות ככה. ראשית, לא כל אדם יודע את כל החוקים והתהליכים המורכבים, וזה עוד בהנחה שאותו אחד הוא אדם הגון, ולא גוזר קופון. ויש כאלו שגוזרים קופונים. ההבדלים בעלויות של חלקות קבר בארץ לנפטרים מחו"ל למשל יכולים לנוע בבין 25 אלף לחלקה ל-125 אלף שקל - וזה יוצר מצב נורא ואיום, שבו יש כאלו מאכערים שלצערנו מנצלים את המצב, ואת זה אני רוצה למנוע. ולא רק, גם תמיכה רגשית, ובייחוד האוכלוסיה של אלו שהם אזרחי ישראל - ולא תושבי ישראל, שאמורים להקבר בארץ.
"כאן, המצב בעייתי כפליים, כי מאכרים מתחילים לגזור קופונים על כל מיני דברים נלווים, עלות טיסה וכו', בניגוד לחוק, ותוך ציניות מחפירה. הקורונה, הדגישה ולא בצד החיובי את התופעה הזו במלוא חומרתה".
אבל לא תמיד אפשר לתכנן קבורה, יש מקרים של אסון.
"ברור, ואני גם נותנת ומושיטה יד ברגעים הללו, ומסייעת ככל האפשר, במסגרת האפשרויות והן די רבות למי שמכיר ויודע. ובשיא הצניעות אני אומרת, שלי יש ידע ייחודי שלא קיים אצל אף אחד. אני מייעצת לרוב המשרדים הממשלתיים הנוגעים בדבר לבקשתם. כי הם מבינים שיש לי ידע שיכול לחסוך הרבה עוגמת נפש. ובינינו, כאישה מאמינה, גם הרבה פחות חילול ה'. שהציבור הכללי יבין שאנשים דתיים אורתודוכסים המקפידים על קלה כבחמורה רגישים מאוד לנושאים הללו, ולא הקומץ והעשבים השוטים שמבאישים את ריחה של היהדות הם אלו שמייצגים אותה".
