כיפורים בסגר: לרכוב על אופניים, לצאת לעבודה, להתפלל ולעשות חשבון נפש. תושבים בשרון מספרים איך יחגגו השנה את יום הכיפורים.
לוחם האש אלירן שמש. במשמרתלוחם האש אלירן שמש. במשמרת
לוחם האש אלירן שמש. במשמרת
(צילום: אסף פרידמן)
קראו גם >>

משמרת במחלקה: "יום מעולה לעזור בו"

טל נוימן, אם לשלושה מכפר סבא ואחות בבית החולים "מאיר", תעביר את החג בעבודתה במחלקת מיון. "זו השליחות שלי", היא אומרת
בארבע השנים האחרונות, מאז שעזבה את עולם השיווק והפכה לאחות במיון ילדים בבית החולים "מאיר", מבקשת טל נוימן בת ה־47, נשואה ואם לשלושה מכפר סבא, לעבוד תמיד ביום כיפור.
טל נוימן. "יום מעולה לעזור בו"טל נוימן. "יום מעולה לעזור בו"
טל נוימן. "יום מעולה לעזור בו"
(צילום: אסף פרידמן)
"אנחנו המקור הרפואי היחיד שפתוח ביום הזה ותמיד יש הרבה אקשן, בעיקר פציעות של ילדים שנפלו מהאופניים ומהסקייטבורד, ומבחינתי זה יום מעולה לעזור בו", היא מסבירה. "רוב הפציעות לא מאוד חמורות, אבל ההורים מגיעים בדרך כלל מאוד בלחץ, ואני אוהבת לראות את ההורים שנכנסו בלחץ יוצאים בחיוך. זאת השליחות שלי: להרגיע אותם, להגיש כוס מים אם צריך, לתת להם את התחושה של 'הגעתם, אתם עכשיו בידיים טובות'".
הילדים הפרטיים שלה, אגב, בני שבע, עשר ו־11, מקבלים את היעדרותה ממש בהבנה: "אבא שלהם נמצא תמיד, מלווה אותם בטיולי אופניים ושאר עניינים", היא אומרת, "הם מאוד אוהבים את התחום של אמא שלהם ותמיד שואלים מה היה ואיך היה ואיזה פציעות ראיתי, ויודעים שצריך להיזהר ולהשתמש בקסדות ובמגנים".
הרקע האישי של נוימן מהווה סיבה נוספת לבחירה לעבוד דווקא בכיפור. היא מספרת כי במקור היא מגיעה ממשפחה דתית, כזאת שבה ביום כיפור צמים, מתפללים, נשארים בבית לחשבון נפש. רכיבה על אופניים ביום כיפור בבית ילדותה היתה סוג של טאבו. "אני מעולם לא רכבתי על אופניים כילדה, ההורים שלי ראו את זה בעין מאוד לא יפה", היא משתפת.
ואמנם, לא מעט שנים עברו מאז והיא כבר לא צמה ולא מתפללת, אבל עדיין קצת מתקשה להתמודד עם השינוי באווירה: "עם השנים הפך יום כיפור לסוג של יום העצמאות של פעם. באים למרכז העיר, נפגשים עם חברים, הילדים עוברים מבית לבית ועורכים מסיבות חטיפים".
"קשה לי עם זה", היא מודה, "אני כבר לא צמה ולא הולכת להתפלל, אבל בעמקי נשמתי מרגישה שצריכה למלא את החלל הזה במשהו משמעותי אחר. העבודה בבית החולים נותנת משמעות".

לוחם אש בתפקיד: "מרגיש שליחות בכל משמרת"

זו השנה הרביעית שבה יעביר הכבאי אלירן שמש את יום הכיפורים בעבודה. "אני גאה לתת מעצמי ביום הזה"
רב סמל אלירן שמש, בן 31, נשוי ואב לבן שנה מכפר סבא, הוא לוחם אש והדובר של תחנת השרון. כבר שמונה שנים הוא משרת בכיבוי אש, והשנה הנוכחית תהיה הרביעית ברצף שבה יבלה את ערב יום הכיפורים במשמרת במקום בחיק משפחתו. ככה יצא בסידור העבודה, בניגוד לחוקי הסטטיסטיקה.
לוחם האש אלירן שמש. במשמרתלוחם האש אלירן שמש. במשמרת
לוחם האש אלירן שמש. במשמרת
(צילום: אסף פרידמן)
"הייתי מעדיף לא לעבוד בכיפור, אבל זאת המשימה שלי, השליחות שלי, גם אשתי כבר מכירה ורגילה למצב", הוא אומר.
מדי שנה מנסים הוא וחבריו למשמרת להקפיד על הצום למרות התנאים הקשים, אבל לעיתים קרובות הכוונות הטובות לא מספיקות. "היום הזה מאופיין בהרבה קריאות והרבה שריפות בשטחים פתוחים. בכיפור שעבר היו לנו לא מעט אירועים, כולל אחד גדול בשמש. בסוף נשברנו ושתינו", הוא משחזר. עם זאת, הוא צופה שהחג הקרוב, עם הקורונה והסגר, לא יהיה סוער "אבל העבודה שלנו היא בלתי צפויה וממש אין לדעת, יש להיערך לכל מצב אפשרי", הוא מסייג.
על אף שהיה מעדיף להיות בבית, דווקא העבודה ביום כיפור ממלאת אותו בגאווה: "שליחות אנחנו מרגישים בכל משמרת, ולא כקלישאה", הוא אומר, "אבל יום כיפור בכל זאת מרגיש מיוחד. אתה לבד על הכביש ומרגיש גאה בתוך הכבאית, כי אתה יודע שאתה שם למטרה של הצלת חיים וסיוע לאנשים במצוקה. זה ממלא, הידיעה שאתה שומר על האוכלוסייה".

חשבון נפש: "קריאה וצלילה לתוך עצמי"

עופרה איילון צ'יזיק מהרצליה בחרה לכתוב בהשראת הספר "תרנגול כפרות" וקוראת לכולם לסלוח, להיות טובים ולא להתחשבן
"קוקוריקו, קוקוריקו! מספיק ייבשתם את הכרבולת שלי בשמש כל היום בבית העלמין. יש לכם עוד זמן לשחוט אותי, תנו לי רק לומר לכם את דבריי, בני אנוש אטומים! לפני שיעטה עלינו היום אפוף הקדושה הזה, אז מה אם אני רק תרנגול כפרות מרוט נוצות עם גורל אומלל?
"טרם התגלמותי בחומר ערכתי חוזה נשמתי, לפיו התנדבתי להיות תרנגול. ובכל זאת, כיוון שהנני נשמה עתיקה למדי, נצברו בתודעתי אי אלו תובנות, אשר לא יזיק לכם, לעניות דעתי, ליישמן.
עופרה איילון צ'יזיק. חשבון נפשעופרה איילון צ'יזיק. חשבון נפש
עופרה איילון צ'יזיק. חשבון נפש
(צילום: אסף פרידמן)
"ובכן, מבחינתי, יום כיפור הינו כל אחד מימי השנה. אין צורך בצום ובתענית על מנת לכפר על חטאיכם: מי כמוני יודע שלמחרת תשובו לעשותם, או לפחות את חלקם. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? תפיקו תועלת גדולה יותר אם תחטטו בנבכי נשמתכם ותעשו חשיבה מחודשת. חשבו מי אתם ואיך תהיו טובים יותר לעצמכם ולסובבים אתכם. הסליחה היא מצווה נעלה ומשחררת, אך הקפידו לסלוח קודם כל לעצמכם, ורק אז תוכלו לבקש מחילה מן האחר. היו טובים איש לרעהו. אל תתחשבנו, אל תשפטו, אל תנהגו בחוסר כבוד בגופכם.
"הרגישו שמחה והכרת תודה על מה שיש לכם, וכן, בקשו סליחה, אך לאו דווקא ביום כיפור. לאחר שאתם חשים כי פגעתם במישהו. כל יום הוא יום כיפור".
אז מה הוא יום הכיפורים עבורך ואיך תעבירי אותו השנה?
"יום כיפורים עבורי הוא יום מנוחה ללא צום, רחמנא לצלן, קריאה וצלילה לתוך עצמי. עריכת חשבון נפש ללא הנחות ותכנון השנה שתבוא".
בישול? "לא, בכל זאת מכבדת את היום והריח ינדוף לשכנים"; ספורט? "גם לא". תשליך? "ייתכן מאד שאשליך את כל הדברים שאינם משרתים אותי יותר: החל מבגדים בארון וכלה בחברים בפייסבוק שלא ראיתי 500 שנה".

שירות לרוכבי אופניים: "ליהנות מקרבה חברתית"

צור חלמיש מרעננה, בעלים של מועדון רכיבה, יקיים סדנת תיקונים ניידת במהלך החג ומבטיח לחלץ בהתנדבות כל רוכב אופניים שייתקע
צור חלמיש, בן 54, נשוי ואב לשני ילדים משכונת לב הפארק ברעננה, הוא הבעלים של מועדון הרכיבה VELOCITY לרכיבת שטח. הוא מתעתד להפעיל במהלך ערב יום הכיפורים והחג עצמו ("חג האופניים", במילותיו) סדנת תיקונים ניידת של איש אחד לטובת רוכבי ורוכבות העיר. הוא מבטיח לחלץ את מי שייתקע עם פנצ'ר או יסתבך עם קושי טכני אחר: "זה קורה לי המון במהלך אימונים", הוא מספר. "אני רואה מישהו תקוע עם האופניים וישר עולה בי אחוות רוכבי אופניים כזאת. כיוון שיש לי את הידע ואת הניסיון, לי קל לעזור לאנשים שמסתבכים".
צור חלמיש. שירות לרוכבי אופנייםצור חלמיש. שירות לרוכבי אופניים
צור חלמיש. שירות לרוכבי אופניים
(צילום: אסף פרידמן)
בשנים הקודמות נהג חלמיש לנסוע ביום הכיפורים עד גשר המיתרים בירושלים, וחזרה. הנסיעה המאתגרת כללה כמובן את העליות המפורסמות לירושלים. השנה הוא מתכנן לוותר על האתגר הפיזי, אבל עדיין לדווש: "אני הולך לעלות על האופניים ולהסתובב בעיר, בין אם אשתי וילדיי יצטרפו ובין אם לא", הוא אומר וגם ממליץ על כך לכולם, "זאת פעילות פיזית מאוד בריאה. היא מאפשרת מנעד רחב של עצימות גופנית ולכן מתאימה לכל גיל ולאנשים ברמות כושר שונות, גם לרוכבים מקצועיים אבל גם לרוכבי פארקים. זאת פעילות עממית מקסימה".
סיבה טובה נוספת לאמץ את הרכיבה השנה, ולא שמישהו צריך יותר מדי תירוצים, היא הקורונה: "זאת פעילות בחוץ, כל אחד על אופניו שלו, אז נשמר הריחוק הפיזי וסיכויי ההדבקה נמוכים מאוד, ועדיין אפשר ליהנות מקרבה חברתית".
ביום הכיפורים הזה, חלמיש יסתובב כאמור בעיר ויסייע לרוכבים, "כי מה התכלית של להסתובב סתם?" הוא תוהה, "אני ממילא מסתובב תמיד עם כלי עבודה ופנימיות, אז ודאי שאם אראה מישהו שנתקע – אשמח מאוד לעזור ולתת ערך מוסף ליום הזה".

התכנסות פנימית: "זוהי שעת מבחן"

דוד סופר (65) מהוד השרון, שאיבד את אחיו במלחמת יום הכיפורים, לא זוכר מצב כה קשה במדינה. השנה יקדיש את יום הכיפורים להעלאת המורל הלאומי
"ביום הכיפורים הזה, לראשונה, לא נוכל להתכנס בבית העלמין בהרכב משפחתי מלא - אחים, ילדים, נכדים וחברים. לצערי, הוריי נפטרו לאחרונה. לפני 47 שנים הייתי נער בכיתה י"ב בכפר סבא. אחי רחמים ז"ל, גאוות המשפחה, רק סיים את קורס טיס והוצב כטייס פנטומים, כנווט. מיד שולב למצבת הטיסות ובגיחה ה־19בחזית המצרית הופל מטוסו. הטייס יגאל נפל בשבי ועד היום אנחנו בקשר רציף.
"המלחמה הנוראה ההיא היתה תקופה מכוננת בחיי האישיים, כמו בחיי כל אחד ואחד שחי בה, כמו גם למי שחי אחריה.
"הסגר שנכפה עלינו השנה ופסק הזמן הארוך נותן לנו את האפשרות להיות מנוטרלים מסדר היום שאליו הורגלנו ולהתבונן פנימה ביתר שאת לאורך תקופה, ולא רק ליום אחד – יום הכיפורים, ובכך להגיע לתובנות עמוקות.
דוד סופר ואשתו. התכנסות פנימיתדוד סופר ואשתו. התכנסות פנימית
דוד סופר ואשתו. התכנסות פנימית
(צילום: אסף פרידמן)
"לצערי, בשנה זו אני מרגיש שמה שאפיין את החברה הישראלית בזמן חירום הוא האחדות והלכידות החברתית. הקושי החומרי הכלכלי, אני מאמין שנוכל לו. כבר חווינו קשיים כאלה בעבר, לעיתים באופן אישי וגם לאומי, אבל תמיד ידענו שביחד נתגבר. הרגשנו ערבות הדדית והמושג להיכנס מתחת לאלונקה היה ממשי.
"הפירוד, השיסוי, קלקול תרבות הדיבור וההתנהגות, המחנות מכל צד אפשרי – דתי, לאומי, עדתי הפכו לדנ"א התנהגותי שאני ממש מפחד שלא נוכל לרפא. ומה שכואב הוא שלו היו קמים הנופלים שאיתם אנחנו מתייחדים הם לא היו מאמינים שזו המדינה שעבורה הקריבו את חייהם.
"אווירה זו גורמת לי תחושה קשה, שלשמחתי מדרבנת אותי לא להרים ידיים אלא לעשות כמיטב יכולתי עבור ילדיי ונכדיי בפן האישי, וכמו כן עבור כל מי שלדעתי לא מבין את גודל השעה. אני משתדל לפזר מעגלים של תקווה ואמונה סביבי ולהסביר שבצעדים נכונים נשתקם וניצור חברה בריאה וישראל חזקה.
"כל משפחה שכולה קיבלה לאורך השנים בימי הזיכרון אלבומים מרהיבים, מצולמים וכתובים, בהוצאת משרד הביטחון, שמפארים ברוב השנה את מדף הספרים. לפעמים אפשר להיעזר במשהו פיזי להעלאת המוטיבציה, וביום כיפורים זה אני ואשתי, שנמצאת לצידי מאז מלחמת יום הכיפורים, מתכווניים לשוב ולעיין בהם ולראות איזו מדינה יפה יש לנו - מדינה שאסור לנו שתשתנה, בעיקר במרקם האנושי המגוון, הייחודי והפורה כל כך שנארג כאן במשך השנים - והוא מקור הכוח שלנו".

בבית עם הנכדים: "להעביר את המסורת"

כבר שלוש שנים שאהרון ליבנה (104) מהוד השרון אינו יכול להגיע לבית הכנסת. יום הכיפורים מעורר בו זיכרונות ילדות מבתי התפילה בפולין
אהרון ליבנה נולד בפולין בשנת 1917. כשהיה בן חצי שנה פרצה השפעת הספרדית, ובתוך שנה נדבקה שליש מאוכלוסיית העולם במחלה, שגבתה את חייהם של עשרות מליונים. "למזלי, נותרתי בחיים וזכיתי להקים משפחה ביחד עם אשתי רחל ז"ל. בורכנו בשלושה ילדים, עשרה נכדים, 11 נינים ועוד שניים שצריכים להיוולד בחודשיים הקרובים.
"במשך שנים עבדתי כמורה ומחנך במגדיאל, בבית הספר "שפרינצק" ובנווה נאמן, עד לפרישתי. בין היתר הייתי המורה של ראשי העיר בנימיני וחי אדיב. אני מתגורר בהוד השרון–מגדיאל באותו בית במשך כל השנים, מוקף בבני המשפחה, ובורכתי בבריאות טובה ובצלילות הדעת, למרות שנכנסתי כבר לשנתי ה־104.
אהרון ליבנה. "להעביר את המסורת"אהרון ליבנה. "להעביר את המסורת"
אהרון ליבנה. "להעביר את המסורת"
(צילום: פרטי)
גדלתי בבית דתי מאוד בעיר קטנה בשם וולצלביק. היו לנו שני בתי כנסת גדולים וגם המון בתי תפילה - חצרות קטנות שנקראו 'שטיבעל'.
"זיכרון מיוחד שנצרב בי מיום כיפור היה בהיותי בן שש לערך. אני הולך עם אבי ל'שטיבעל' שלנו, שם אני רואה כמה מתפללים מביאים איתם נרות ארוכים מאוד, כמטר בערך. מראה מאוד מרשים לילד קטן שרגיל לראות נרות קטנים. הכוונה הייתה שידלקו זמן רב מהרגיל, עד למוצאי יום הכיפורים. בזמן התפילה אבי הכניס אותי מתחת לטלית והתפלל עם כל הקהל, ואני הקטן עומד שם למטה, שומע את תפילת 'כל נדרי' ומתרגש עד עמקי נשמתי מהמילים. בקהילה שלנו קראו ביום הכיפורים גם את תפילת 'ונתנה תוקף', ושם אכן נתקפתי חיל ורעדה כאשר שמעתי את המילים - מי יחיה ומי ימות, מי במים ומי באש, מי יתייסר וכו', והבנתי שהיושב במרומים מחליט ממש עכשיו מה יקרה לנו. אני זוכר איך המתח הזה הוקל לי כאשר אבי הסביר לי שאם נשים כמה מטבעות בצלחות שהוכנו ליד הנרות לגמילות חסדים יתקיים בנו המשפט שצדקה תציל ממוות. וזאת היא אחת מאבני הדרך שלי - תמיד לתת ולא לקבל.
"ממש לפני שנים בודדות, מפאת הקושי בהליכה למרחק, פיניתי את מקומי הקבוע בבית הכנסת הגדול בכפר סבא ואני נמצא בבית רוב הזמן. העיקר הוא להמשיך את המסורת ולהעניק לדורות הבאים את הכללים והמצוות העיקריות, שישמרו על הגחלת. ולא לשכוח מאין באנו ולאן אנו הולכים".
עם מי ואיך תעביר את החג?
"אהיה בביתי עם בתי דליה וחתני דוד, עקב הסגר ואי היכולת שלי, גם מבחינה פיזית, להגיע לבית הכנסת. במוצאי הכיפורים אבקש לשמוע תקיעת שופר מהקלטה מאחד מאמצעי התקשורת, בתקווה לשנה הבאה בעזרת השם ללא קורונה".

מניין בחצר הבית: "אין ברירה נוכח התחלואה"

במקום להגיע לבית הכנסת, תקיים סגנית ראש העירייה ברמת השרון דברת וייזר מניין בחצר ביתה, אליו יצטרפו לראשונה גם נשים
ימי הקורונה, החשש מהידבקות והסגר הופכים את כולנו ליצירתיים וחדשניים. כך חשבה גם סגנית וממלאת מקום ראש העירייה דוברת וייזר, כאשר הציעה לחברתה תמי גת אביב לעשות קצת אחרת את יום הכיפורים.
דוברת וייזר. מניין בחצרדוברת וייזר. מניין בחצר
דוברת וייזר. מניין בחצר
(צילום: פרטי)
היא פנתה אליהם בבקשה לקיים מניין עבור תפילות יום הכיפורים - בחצר ביתה. כך, שני בניה יהונתן ורון ובעלה מורן ושני בניה של תמי, עומר ויונתן, ובעלה אשר יתפללו לאורך כל יום הכיפורים בחצר הבית ויקיימו את המצוות כהלכתן ללא חשש. נוסף על כך, באופן מיוחד ונדיר, יצטרפו וייזר ותמי למניין לצורך השלמתו.
"נוכח התחלואה הגואה החלטתי להרים את הכפפה בדל"ת אמותיי. הימים הללו דורשים מאיתנו אחריות אישית וקהילתית ממדרגה ראשונה, ולפיכך עלתה ההצעה הזו". ¿
"נוכח התחלואה הגואה החלטתי להרים את הכפפה בדל"ת אמותי. הימים הללו דורשים מאיתנו אחריות אישית וקהילתית".