בית משפט השלום בכפר סבא קיבל תביעת רשלנות רפואית שהגישה צעירה נגד המנתח הפלסטי אליו הלכה בנערותה לצורך ביצוע הגדלת חזה. כחצי שנה לאחר הניתוח התהפך השתל שהוחדר לשדה הימני של התובעת, מה שגרם לעיוות מראה השד ולצורך בביצוע שני ניתוחים מתקנים. השופט אלדד נבו קבע שהנתבע לא עמד בחובתו לפרט לתובעת על אודות הסיכון שבהתהפכות השתל – כך שעליו לפצותה בגין הפגיעה באוטונומיה שנגרמה לה.
הסיפור מתחיל לפני כ-12 שנה כשהתובעת, אז נערה כבת 16 וחצי, שקלה לבצע ניתוח לתיקון מראה שדיה שהיו לטעמה קטנים ובעלי מבנה "צינורי". היא פנתה עם אימה להתייעצות עם מספר מנתחים לשם ביצוע המשימה, עד שלבסוף בחרה בשירותיו של הנתבע. באוגוסט 2011 בוצע הניתוח אלא שחודשים ספורים לאחר מכן אחד השתלים שהוחדרו לצעירה התהפך וכתוצאה מכך התעוות מראה השד הימני שלה.
הצעירה חזרה אל המנתח, שביצע עבורה ניתוח מתקן. למרות זאת, כשנה לאחר מכן הבחינה התובעת כי השד הימני גדול יותר מהשמאלי עקב הצטברות נוזלים, והיא נזקקה לתיקון נוסף שבוצע בניתוח באיכילוב.
באפריל 2019 הוגשה התביעה לבית המשפט במסגרתה טענה הצעירה שהמנתח התרשל הן בבחירת סוג השתלים והן במתן ההסברים על אודות הסיכונים הכרוכים בניתוח, שאחד מהם כאמור התממש (התהפכות השתל).
לעומתה טען הפלסטיקאי כי לא הייתה התרשלות כלשהי מצדו וכי בזמן אמת הוא פירט בפני התובעת ואימה על הסיכונים האפשריים ביחס לניתוח.
תחילה דחה השופט נבו את טענת הצעירה לפיה הניתוח בוצע באופן רשלני. לדבריו, המומחה מטעם התביעה לא העלה ולו ברמז טענה כלשהי כלפי סוג השתל שהוחדר לגופה של הצעירה (אנטומי בצורת אגס, ולא עגול), מה שמוביל למסקנה כי עצם השימוש בו היה תקין.
יתרה מכך, מהראיות עלה כי אימה של התובעת חתמה על טופס הסכמה לניתוח אשר פירט את הסיכונים השונים ביחס לניתוח, לרבות הסיכון שבסיבוב השתל כפי שאכן קרה.
"אולם בכך לא די", הבהיר השופט. לדבריו, אף שהסיכון הנוגע להתהפכות השתל הופיע בטופסי ההסכמה, לאדם מן היישוב אין את הכלים להבין שהמשמעות המעשית של הדברים היא עיוות במראה השד. בנקודה זו, לדברי השופט, כשל המנתח בהסבריו.
קראו גם:
השופט קבע שהמנתח לא מסר לצעירה את כל המידע הדרוש לצורך קבלת החלטה מושכלת בדבר בחירת שיטת הטיפול, ואף לא נתן הסבר מספק ביחס לסיכון שבשימוש בשתל אנטומי לעומת שימוש בשתלים אחרים.
לפיכך מסקנת השופט הייתה כי לא ניתנה הסכמה מדעת של התובעת לביצוע הניתוח, ועל הנתבע לשאת בנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתממשות הסיכון שלגביו לא הוסבר לה כנדרש.
בסופו של יום נפסק לתובעת פיצוי בסך 279,375 שקל עבור נזק כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה, הפסדי שכר והוצאות רפואיות. עוד נקבע שהמנתח וחברת הביטוח שלו "הראל" יישאו בהוצאות המשפט של התובעת ובשכ"ט עורך דינה בסך 75,000 שקל.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין. עו"ד אלי זילכה עוסק ברשלנות רפואית ולא ייצג בתיק.
