אשת העסקים מהא עבד אלחי, מטירה הרבה פחות אופטימית מבעבר. למעשה היא אפילו מיואשת. היא רואה איך החברה הערבית הולכת ומתפוררת ואחוז הגירושין והבגידות הולך וגובר, איך האלימות השתלטה על כל פינה במגזר ובעיקר היא חרדה מכך שהדו קיום נפגע והשלום שהולך ומתרחק. "אני מסתכלת ורואה את כל העולם משתנה. פעם היה כבוד בין האנשים, לא הייתה שנאה, הייתה שמחת חיים, חיוך וסיפוק. היום כולם לחוצים, לא מרוצים, הכסף הוא מעסיק אותם והתוצאה יותר אלימות ופשיעה. לכן לקחתי החלטה להתרחק מהמעורבות שלי", היא אומרת השבוע בראיון מיוחד.
קראו גם >>>
עושה שוק
בגיל 70 מתייצבת עבד אלחי בשעה 4:00 לפנות בוקר, מדי יום שבת בשוק טירה שבבעלותה. "זה המקום הכי אהוב על ליבי. את הפרויקט הזה ירשתי מבעלי ומאז אני שומרת עליו בעשר אצבעות", אומרת עבד אלחי שדואגת באופן אישי לכל פרט ופרט בשוק היחידי שפועל באזור.
השוק, שהפך לסמל של העיר טירה, הוקם בתחילת שנות התשעים על ידי בעלה של מהא, המנוח טארק עבד אלחי, ראש העירייה המיתולגי של טירה שהלך לעולמו בשנת 1993 בגיל 52 מדום לב. "השוק התחיל בשותפות בין טארק לשני יהודים מהאזור. הוא הוקם כפרויקט לדו קיום. בהתחלה היה במקום פרדס והבסטות נפתחו מתחת לעצים. אחרי מותו של טארק רכשתי את כל הזכויות ובניתי אותו מחדש".
בשבתות טירה הופכת לעיר פקוקה ולמצוא חנייה במתחם השוק זו משימה לא פשוטה. אלפי אנשים בעיקר מערי ויישובי השרון מגיעים למקום. "השוק קיים כמעט 30 שנה, אני מכירהא ת הלקוחות באופן אישי. בזכות השוק טירה שגשגה כלכלית והפכה לעיר מסחרית. גם יהודים פתחו עסקים אצלנו כי ראו את הפוטנציאל הכלכלי הקיים", מתגאה עבד אלחי בשינוי שחוללה בעיר.
מצד שני, כל אירוע חריג בין האוכלוסיה הערבית ליהודית, מביא להחרמת המקום על ידי היהודים.
"הרעיון שעמד מאחורי הקמת השוק הוא הדו קיום וכך הוא מסמל. כאן יש חיים משותפים. אסור שהמילים הדרה וחרם יהיו במילון שלנו. באירועים האחרונים הייתי הראשונה שיצאה נגד כל סוגי האלימות. אני נגד הבערת צמיגים והפגנות אלימות. צריך להבין שתושבי טירה המקוריים הם אנשים מתורבתים ושוחרי שלום, יש בינינו קומץ קטן שהם לא מתושבי טירה המקוריים והם עושים את כל הבעיות".
הוויתור האישי
בטירה עבד אלחי נחשבת כאשת ברזל שיכולה הכול. היא אשת עסקים מוצלחת, בבעלותה השוק, תחנת דלק וסופר. היא לא עושה חשבון לאף אחד, משמיעה את קולה גם אם הוא לא מקובל על אחרים. אישיותה חזקה, בעלת השפעה כלכלית, בעברה הייתה מעורבת גם בפוליטיקה המקומית, המליכה ראשי ערים והשפיעה על המתרחש בעיר. "כיום אני פחות מתערבת. הגעתי לנקודה שעדיף לי להתרחק ולשמור על הבית והעסקים".
היא נולדה למשפחת אבו ערוק, בת שלישית מבין שמונה ילדים. היא סיימה תיכון בטירה וחלמה ללמוד רפואה. בשנת 1979 התחתנה לאיש הכי חזק בעיר, ראש העירייה לשעבר המנוח - טארק עבד אלחי והפכה לאשתו השנייה. מאז הנישואין היא צברה עוד כוח ועוצמה. "הכרנו במשרדי ועדת התכנון והבנייה בפתח תקווה, שם עבדתי והוא היה מגיע כראש העיר למשרדי הוועדה, ביקש את ידי והתחתנו", היא מספרת.
אחרי החתונה התחילה לימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב ואחרי שנתיים הפסיקה את הלימודים עקב לידת בנה הבכור טארק. "ידעתי שיהיה לי קשה לגדל ילד וללמוד, לכן החלטתי לוותר על קריירת הרפואה לטובת התא המשפחתי. אני לא מאמינה שילד יכול לגדול במסגרת בייביסיטר. זה רגע שלא אשכח אותו לעולם".
עבד אלחי לא ויתרה על הלימודים וסיימה תואר ראשון בביולוגיה והתחילה לעבוד כמורה בחטיבת הביניים בעיר. תלמידיה סיפרו תמיד על מורה קשוחה שכולם דפקו לה חשבון. "נכון שאומרים שאני קשוחה, אבל לנגד עיניי תמיד הייתה טובת התלמיד. עד היום אני פוגשת את תלמידיי והם קוראים לי 'אלמעלמה' - המורה, ואומרים לי תודה על מה שעשית עבורינו". לבני הזוג טארק ומהא נולדו בן ושלוש בנות. לבן קראו טארק, על שם אביו. הוא למד מינהל עסקים, שלוש הבנות, אלאא רופאת שיניים, לינא, רופאת נשים שחיה בגרמ ניה ודיאנה שנקראה על שם הנסיכה דיאנה סיימה תואר ביחסים בינלאומיים ותקשורת.
מות בעלה
מהא אהבה את בעלה טארק ללא סוף. היא היתה הכי קרובה אליו, ליוותה אותו לכל האירועים ותמכה בו לאורך כל הדרך. "אהבתי אותו יותר מעצמי. הוא היה מנהיג בעל שיעור קומה. עד היום יהודים שהכירו אותו ומגיעים לשוק מספרים לי עליו".
טארק עבד אלחי עמד בראש העירייה ארבע קדנציות, הוא נחשב לראש עיר בלתי מעורער ואחד ממנהיגי הציבור הערבים. הוא נפטר כחודש לפני הבחירות לראשות העירייה. "זה נפל עליי כרעם ביום בהיר. היינו בשיא ההכנות למערכת הבחירות", היא נזכרת. בעקבות מותו, התמודד במקומו בן דודו ת'אאר עבד אלחי שהיה מספר 2 ברשימה וזכה בבחירות. "במשך שלוש שנים הייתי בדיכאון אחרי מותו. רק בבחירות קמתי מהאבל וקראתי לציבור שיגיע לבחור בת'אאר בשביל טארק", אומרת מהא שלאחר מכן המליכה גם את בנה החורג מאמון עבד אלחי, ראש העירייה המכהן.
מהא אישה נהנתנית, מפנקת את עצמה ברכבי מרצדס, ילדיה נוסעים גם הם ברכבי יוקרה, היא ביקרה בכל פינה בעולם, לפני הקורונה נהגה לשבת עם חברותיה היהודיות בבתי קפה ברעננה וכפר סבא. "אני אוהבת את החיים, לא חוסכת כלום מעצמי".
הפשיעה במגזר
מה שמדאיג אותה יותר מכל הוא מצב החברה הערבית. "אני רואה איך היא מתפוררת. הפשיעה חוגגת, אחוז הגירושים רק הולך ועולה ומי שמשלם את המחיר הם הילדים המסכנים ששחלקם נזרקים לרחובות". לדבריה, החברה הערבית התרחקה מהערכים והמנטאליות והסיבה לכך - חוסר החינוך בבית. "זה בראש ובראשונה קשור לחינוך. ההורים היום עסוקים בקריירה ועבודה. מי שלא יכולה לשלב בין שני הדברים תפסיד אחד מהם. אני בעד שנשים ילמדו ויפתחו קריירה, אבל אסור שזה יבוא על חשבון התא המשפחתי".
על העלייה המדאיגה ברצח נשים במגזר היא אומרת: "אין שום סיבה בעולם שגבר ירים יד על אישה. גבר שמרים יד על אישה הוא גבר חלש, אפילו אי אפשר לקרוא לו גבר. התפקיד של הגבר הוא להגן ולשמור על האישה ולא להוות איום עליה. גם הטענה הפרימיטיבת של רצח על רקע 'כבוד המשפחה' לא מקובלת ואני סולדת ממנה. אישה שעוברת מבית אביה לבית בן זוגה לא צריכה לחזור בארון. יש פתגם שאומר שהאישה היא החצי של החברה. אני אומרת, האישה היא שני שליש מהחברה כי היא עמוד התווך של הבית והתא המשפחתי. האישה לא נבראה כדי שתחיה תחת רחמיו של הגבר".
