כמעט מתבקש וקלישאתי להשוות את ערן זהבי מודל 2025 לאבי נמני מודל 2003 כי שניהם הופיעו במאני טיים. נמני הביא למכבי ת"א אליפות במו רגליו, זהבי אחרי השלושער השבוע נגד נתניה לא יעצור עד זה יקרה (או עד שב"ש תחשוב אחרת).
אבל יש כאן גם משהו אחר. עד כמה שההקבלה מדויקת, הערך המוסף של זהבי, כמו זה של נמני לפני 22 שנים - הרבה יותר גדול מהגולים. למכבי חיפה ב-2003, קבוצת צ'מפיונס־ליג נהדרת, היו כוכבי על בסגל, לא היה לה נמני ולא זהבי - שחקנים שהדין.אן.איי של המועדון זורמים להם בדם.
כאלו שלא משחקים רק בשביל הסטטסיטיקה שלו, אלא גם בשביל הילדים שמחכים סיום האימון לחתימה במקרה של נמני וסלפי במקרה של זהבי. נמני משחק גם בשביל בני הדודים שלו, אוהדי המועדון והשכנים מהבלוק, לא זה שהוא גר בו כשחקו מכבי ת"א, זה שהוא גדל בו כילד.
זהבי לא מכביסט כמו נמני אולי כי נמני, כמו צביקה רוזן או גיורא שפיגל, לא הגיע משום מקום ולא הלך לשום מקום (עד שגורש והוחזר). זה לא משנה את העובדה שזהבי, שיותר קרוב לתלות את הנעליים מאשר לשבור את השיא של אלון מזרחי - הדביק את כל המועדון בחיידק החיובי הזה של הווינריות והיכולת להחליט שרק אם יוציאו לאנשים בקרית שלום את הנשמה, יצליחו לעקור מהם את צלחת האליפות.
לחיפה של 2003 לא היה נמני, לב"ש של 2025, למרות שהיא קבוצה נהדרת, אין זהבי. יש לה קבוצה מאוזנת, עוגנים, זרים טובים, מאמן נפלא - אבל אין את האיש הזה שנכנס לחדר ההלבשה לפני המשחק, גם אם הוא על הספסל ואומר: 'היום לא נותנים את הכל, אלא יותר מזה'.
זהבי הוא לא סופרמן. החמצת הפנדל בטדי ועוד אחת העונה, הוכיחו את זה. כמו גם הקושי להבקיע בקצב של השנים האחרונות. אבל זהבי הוא הכדורגלן הישראלי האחרון לשני העשורים הקרובים לפחות, שבמדי קבוצה ישראלית בתקציבי ענק עם כוכבים מכל עבר, לוקח את כל הדבר העצום הזה על כתפיו. אף אחד לא יודע מי תזכה השנה באליפות, זה צמוד מדי, קרוב מדי, שיוויוני מדי. אבל אם יש למכבי ת"א סיבה להיות אופטימים, הם צריכים להסתכל לעברו של מספר 7. בעצם, הם ממילא מסתכלים אליו כל הזמן כי לא משנה כמה דקות המאמן שלו ייתן לו, רק הוא מסוגל לנווט את הקבוצה שלו לעבר הנפת הצלחת.
ניתוח לוי
מכבי חיפה ספגה תשעה שערים בשני המשחקים האחרונים והיא ממשיכה לשבור כל שיא שלילי אפשרי בעיני עצמה ובעיני הכדורגל הישראלי. חיפה לא בגארבג' טיים, היא, סליחה על הביטוי, בגארבג' ואין אחד שיש לו צעיף ירוק בארון שלא סופר את הימים לפגרת הקיץ.
ליעקב שחר, שייאלץ להחזיר את חיפה למקומה הטבעי, יש כרגע כמה אופציות: הראשונה היא רוני לוי המוכר והידוע, שידע בחיפה ימים גדולים וגם רגעים פחות נעימים אבל אין חולק שהוא מאמן ראוי לפרויקט החדש שיבנו בסמי עופר. השניה היא צוות אימון זר שיגיע ללא שום היכרות מוקדמת לפרק ולהרכיב מחדש.
שחר חייב לבחור באפשרות הראשונה מכמה טעמים: לאף אחד בחיפה אין ולא יהיה זמן לתקופת הסתגלות של מאמן עם דרכון זר. לאף אחד מה'ירוקים' לא יהיו את הריספקט שיקבל אוטוריטה כמו לוי, תשאלו את לאזטיץ' וגם את אייטור קראנקה ואחרים. אבל הדבר הכי משמעותי שיביא איתו לוי אם יחזור ל'ירוק' זה את ההרתעה של הקבוצה. ב-40 השנים האחרונות אפשר לספור על כף יד אחת את התקופות שבהן קבוצות כדורגל בישראל לא חששו ממכבי חיפה. אמר פעם מישהו שבכניסה לקרית אליעזר הוא היה מרגיש שהגיע למשחק בחו"ל בגלל פערי הרמות, העוצמה והאיכות של המועדון. היום, אין קבוצה בישראל שלא מצטערת שהיא כבר לא תפגוש את חיפה בצורתה הנוכחית כי אין דבר קל מזה. אין יריבה שבירה ופריכה ממנה. לוי, יעשה לזה סוף, לתשומת ליבו של הבעלים.
זמן להיפרד
אבי לוזון הוא איש עתיר זכויות בכדורגל הישראלי. בלעדיו, ייתכן ומכבי פתח תקוה היתה מוצאת את עצמה בסיטואציה של מכבי הרצליה שכזו, מתמודדת על מקום בפלייאוף העליון של הליגה הלאומית ופותחת שמפניה אם היא מגיעה אליו. לוזון, אוהד שרוף במועדון עם כמות זעומה של אוהדים הפך את פועלו בה ואותה למפעל חייו. הוא האדם המשפיע ביותר בתולדות המועדון הוותיק הזה.
אבל אחרי יותר משלושים שנה, בשבת שעברה, כשפתח תקוה רשמה ירידת ליגה, לוזון צריך לעצור, להיפרד יפה ולתת את המושכות למישהו אחר. זה יעשה למצב בריאותו רק טוב. גם למועדון, שהגיע הזמן שייצא לעידן חדש. בלי נפוטיזם, בלי שליפות מהמותן ובלי האימפולסיביות של יו"ר ההתאחדות לשעבר. כולם בסוף מפנים את המקום, וגם אם לוזון חולם להיות שמעון מזרחי מהכדורסל ולהישאר בסביבה גם בגיל מופלג (מאחלים עד 120) הוא חייב להבין שזהו, שהגיע הזמן שליו"ר של מכבי פתח תקוה, המאמן שלה ומאמן הנוער שלה, לא יקראו יותר לוזון. לא כי הוא לא מספיק טוב אלא כי אין דרך לעמוד ולאמוד את יכולתו האמיתית שכן תמיד מתגנב החשש שהוא נושא במשרה בגלל הייחוס המשפחתי.
זה לא שבמקומו של לוזון יגיע איזה נושא בשורה. לאף אחד גם אין את הניסיון ואת האהבה הטוטאלית שיש לו כלפי אהבת נעוריו.
ועדיין, מכבי פתח תקוה היא קבוצת כדורגל עם קהל, היסטוריה ומסורת ואינה עסק משפחתי. צריך לקרוא את שמה של מחלקת הנוער על שמו של לוזון יבדל"א, לתת לו את אות יקיר העיר ואת אות יקיר מרכז מכבי. אבל כל דבר, גם טוב נגמר בסוף.
קראו גם:
מה אתם אומרים?
איתי מרדכי פלט בסיום התבוסה של מכבי חיפה להפועל ב"ש: "זהו אינו ערב שהוא עלבון". דן רומן לעומתו, משוכנע שאין לו באמת חלק מכריע בירידה של מכבי פתח תקוה והשבוע הוא אמר: "לא נכשלתי" והוסיף גם נבואה: "אם הייתי מסיים את העונה היינו נשארים". אלה הן רק שתי דוגמאות לעד כמה רוב המאמנים בכדורגל הישראלי סובלים מחוסר מודעות עצמית שלא לומר בריחה סדרתית מאחריות.
ולמרות הכסת"ח הזה, כמו שאתם מבינים, עדיין יש לנו מאמנים בענף שבטוחים שיש להם את מלוא הפרבילגיה לראות את עצמם ראויים לשדרוג מקצועי וכלכלי. אין ספק שעונה גרועה במקום אחד לא צריכה לסיים לאף אחד את הקריירה ושגם אגדות כדורגל (ברק בכר העונה זו הדוגמא הכי טריה) לפעמים מפשלים. קורה, אנושי, הכל בסדר. אבל אחרי כל משחק שהקבוצה שלך מפסידה, כמעט אצל כולם, מנסים לשכנע אותנו שמה שראינו לא באמת ראינו, שמה שקרה רק חלק ממנו קרה, שאף אחד לא אשם ואף אחד לא אחראי. סתם משחק מילים קטן: המילה אחריות מתחילה באל"ף ומסתיימת בת"ו, כלומר מהתחלה ועד הסוף. כך גם המילה אליפות. עד שלא תהיה לכם את המילה הראשונה לעולם לא תגיעו למילה השנייה.
מתפללים
אינספור חולאים ונגעים רעים יש בכדורגל הישראלי, אבל אם יש משהו שניקח מאיתנו בסיום העונה הזו, אלו כמה דברים שגורמים לחזה להתנפח מגאווה, לעיניים לדמוע מהתרגשות וללב להלום בחוזקה מזיקוק הרגע. פעם זה העידוד של אוהדי הכדורגל למנשה זלקה גיבור ישראל, בפעם אחרת קבלת הפנים לחטופים או להבדיל - הכבוד האחרון לחלקם, החיבוק והתמיכה בפצועי צה"ל, ניצולי הנובה. אין הרבה מגזרים אזרחיים בישראל שידעו לכבד כל כך הרבה את אלו שכה מגיע להם.
במחזור הליגה האחרון עלו שחקני ליגת העל עם חולצות ובהן כיתוב שמבקש החלמה מהירה לגדי קינדה. אוהדי בית"ר ירושלים הניפו דגל מקסים למענו, אוהדי הפועל ב"ש ומכבי חיפה התפללו במתחם משותף למענו. אולי לכדורגל שלנו יש תקנה בכל זאת. אולי יש לנו גם תקנה כחברה אחרי כל כך הרבה שסעים פילוג ושנאת אחים. שאנחנו רוצים, אף אחד לא יודע כמונו להתאחד. תהיה בריא גדי.
אתם אמרתם
"זה זמן לציפרלקס"
ניר ביטון רגע לאחר שקבוצתו מ.ס אשדוד הבטיחה עונה נוספת בליגת העל, מחפש רוקח (אתר one)
