אם יש זוגיות בכדורגל הישראלי שבאמת ראתה ועברה כמעט כל מה שאפשר בביצה המקומית אלה הם שלמה ויצחק. שרף את שום. צמד החברים הוותיקים שנולדו בברית המועצות לשעבר, עלו לארץ והתיישבו בכפר סבא, שם הכירו על הדשא הירוק של מגרש הפרדסים.
בתחילה שיתפו יחד פעולה על הדשא, לאחר מכן שלמה אימן את שומי והם הגיעו יחד להישגים בלתי נשכחים. אחר כך נפגשו לעשרות משחקים אחד נגד השני כאשר שניהם על הקווים בקבוצות שונות. משם קיבלו את המפתחות של נבחרת ישראל. שלמה בבוגרת ושומי באולימפית, כאשר במקביל הוא משמש כיד ימינו בבוגרת. עכשיו שומי הבעלים של הפועל כפר סבא, ושלמה התביית על כסא הפרשן.
שנים ארוכות של חברות גדולה שידעה לא מעט עליות ומורדות, הישגים בכדורגל לצד כישלונות ואכזבות.
רגע לפני שהקורונה מכניסה אותם ואת כל עם ישראל לסגר שני, ורגע לפני ראש השנה, אנחנו נפגשים ומנסים להבין מה הסוד של הזוגיות הזו, איך היא שרדה כל כך הרבה שנים ומה דעתם על המתרחש סביבם. וכמו תמיד עם השניים הללו, היה סופר מרתק.
ביבי, לך הביתה
שליימה כמו שליימה פותח הכי חזק ומגביר. "המצב בארץ גרוע ביותר. יש לנו ממשלה שאי אפשר לסמוך עליה. כל יום משנים החלטות. הציבור כבר לא מאמין לממשלה הזאת", הוא מבהיר. "הגיע הזמן שהם יילכו הביתה. ביבי אמר בהתחלה שכל העולם לומד מישראל איך להתמודד עם המגפה. היום אנחנו במצב הכי גרוע בעולם, ואיפה ביבי? אנשים אין להם מה לאכול, והוא רוצה מטוס פרטי. בושה וחרפה. אחרי 13 שנה הגיע הזמן שיילך הביתה. די, מספיק. הוא עשה גם כמה דברים טובים, אבל מספיק, שחרר. שיישאר בארץ ויטפל בענייניים החשובים. אבל הוא לא הבעיה, הבעיה היא שאנשים בוחרים בו. יש כאלה שלא משנה להם גנב לא גנב, מעל לא מעל, הם יבחרו ביבי".
שומי: "אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה. אני בעל בית במועדון כדורגל, ולא נוקט עמדה. לגבי המצב בארץ, הוא כמו בכל מקום בעולם. לא יותר טוב, ולא פחות טוב".
שרף: "שומי, אתה עושה צחוק? תראה את ההתנהלות עם הקורונה. אנחנו מקום ראשון בעולם בתחלואה! איך אתה אומר כמו בכל העולם?"
שומי: "אתה רואה רק מה שאתה רוצה לראות. אני רואה שיש כאן הכי פחות מתים וחולים קשה".
שרף: "די, אי אפשר כבר עם המנהיגות הזאת. כל המדינה מפגינים נגדם. אי אפשר לסבול את המצב הזה".
שומי: "עשר אלף זה לא כל המדינה".
שרף: "עשר אלף? סע בכל המדינה ותראה הפגנות. אל תשב בפרלמנט של תמיר בן חיים ותגיד לי עשר אלף. סע ברחבי המדינה ותראה מה קורה כאן. לאנשים נמאס. בכל העולם ראש ממשלה אחרי מחאה כזאת היה הולך הביתה. הוא הקיף את עצמו בפודלים. זה הליכוד של פעם? זאת המפלגה של בגין? מרידור? בושה איך הדברים מתנהלים כאן".
שומי: "שלמה רוצה שעיתונאים יקבעו מי יהיה ראש הממשלה ומי ינהיג כאן. אני רואה כאן מצב שראש ממשלה נבחר, לא מצליחים להחליף אותו בבחירות ומנסים בדרכים אחרות, וזה לא קשור לדעה הפוליטית שלי. אני שומר את הדעות שלי לעצמי".
שומי ממשיך: "לגבי הקורונה, הבעיה היא אנחנו. אנחנו לא שומרים על הכללים. אנשים עושים מה שהם רוצים. אם לא ניכנס למשמעת ונשמור אחד על השני, המצב לא יהיה טוב. זה לא קשור לפוליטיקה".
שרף: "השרים עצמם הולכים לחגיגות וחתונות. הם שומרים? איפה הממשלה שתיתן דוגמה? רוקדים וחוגגים ללא מסיכות".
שומי: "הדוגמה הכי פשוטה, ושם הכי הרבה נדבקים, היא בהפגנות".
שרף: "זה לא הוכח. זה בשטח פתוח".
שומי: "אין משמעת, תאמינו לי. ישבתי השבוע בבית קפה. הייתי היחיד עם מסיכה. כל השאר התנהלו רגיל, כאילו אין קורונה. חמישים אנשים, רק אחד עם מסכה. אף אחד לא מקפיד. אני עושה הכל כדי לשמור, אבל רואה מה קורה סביבי. אף אחד לא שומר, ואחר כך הולכים לבכות איך הגענו למצב הזה".
שרף: "אני לא נגד הליכוד, אני נגד שחיתות. ביבי צריך להבין שהוא סיים את הקריירה. איך הוא יכול לנהל את המדינה כשיש לו כאלה בעיות בפן האישי? ומה עם הפילוג בעם? מי גרם לפילוג ולשסע הזה? ביבי והחברים שלו".
מחנה קורונה בבית
אם כבר דיברנו על קורונה, שלמה נדבק בנגיף והחלים. לא פחות מעשרה מבני משפחתו נדבקו אף הם, ונכנסו לבידוד יחדיו. שרף: "אני במצב הכי טוב. אחרי שעברתי את זה, אני לא מדביק ולא נדבק. יש רק אדם אחד בארצות הברית שנדבק פעמיים".
שומי: "אני די מפחד מהדבר הזה. אני כמעט לא יוצא מהבית, ואם כן זה רק למקומות שיש בהם את אותם אנשים. לא הולך לאירועים ולמקומות הומי אדם".
שרף: "אנחנו פתחנו מחנה קורונה אצלי בבית. לא היה פשוט, אבל הסתדרנו. בריאותית כולם היו בסדר. היחידי שחטף את זה קצת קשה זה הבן שלי אורי, שאפילו אושפז לכמה ימים, אבל כולם יצאו מזה והכל בסדר".
שומי: "מצב לא נעים. כל האווירה מסביב מוזרה. אני לא אשב כל היום בבית, אבל עושה את כל מה שצריך על מנת לשמור על עצמי. אנחנו לא ילדים ונמצאים בקבוצות סיכון, אז לא לוקחים סיכונים מיותרים. אני בא לכדורגל כי המקום פתוח ואין קהל. אני נפגש עם המשפחה, אבל אין חיבוקים ונשיקות לנכדים".
שומי, איך אתה מתפקד כבעלים עם הקורונה ברקע?
שומי: "להיות בעלים זה לא קל גם במצב רגיל. עכשיו המצב נהיה מסובך עוד יותר. בכפר סבא נכנסים כל עונה בערך שני מיליון שקל הכנסות של מכירת כרטיסים, ועכשיו אין גם את הכסף הזה".
אתה מודאג כלכלית? תוכל להמשיך להחזיק במועדון?
"אמרתי לשלמה שאני צריך לתת לעצמי פרס איך אני מצליח לנהל מועדון כדורגל בדרך שפויה ובלי בעיות. לא חייבים שקל אחד לספקים, לשחקנים. המשכורות נכנסות בתשיעי לחודש בול. הכל מסודר כאן, ואסתדר גם עם הקורונה".
זאת השנה הרביעית שלך במועדון.
שומי: "ההתחלה לא הייתה קלה, אבל אמרנו שתוך שלוש שנים נעלה את הקבוצה לליגת העל. עלינו תוך שנתיים. בנינו העונה קבוצה טובה, והמועדון הפך להיות לגיטימי בליגת העל".
שרף: "הבעיה של כפר סבא תמיד זאת השנה השנייה. העונה הראשונה תמיד נגמרת טוב, אבל השנה השנייה בעייתית. השבוע פרשנתי את המשחק של כפר סבא מול מכבי פתח תקוה, ואני אומר שאם תורג'מן לא ישנה את הדרך שלו - זה לא יילך לכיוון טוב. אני מאוד רוצה שכפר סבא תצליח. זה גם מועדון שאני אוהב, וגם בשביל שומי. תורג'מן צריך להקשיב לשום, ואני אומר לך שלא בטוח שהוא יסיים את העונה בכפר סבא. הוא עשה את כל הטעויות האפשריות בהפסד למכבי פתח תקוה. אם הוא עושה חילופים, והקבוצה נראית רע יותר, אז מה זה?"
שומי: "ביום חמישי לפני המשחק ידעתי שאנחנו מפסידים. ההכנות לא היו טובות. אצלנו במדינה לא חושבים איך לעבוד קשה אלא כמה לתת לשחקן לנוח. ראיתי את זה כבר במהלך השבוע".
שרף: "אז איפה אתה? אם ראית את זה, למה לא עצרת? אז אתה אשם".
שום: "אני אשם בהכל. כשאני רוצה להגיד משהו למאמנים, הם נכנסים ללחץ. לא מבין את זה".
שרף: "הם צריכים להיות מאושרים שהם שומעים ממך דברים".
שום: "דגו אמר לי בזמנו 'אם אשמע לך, אני מעדיף לפרוש מכדורגל', והוא עוד נשאר לעבוד אצלנו. לא התערבתי בכלום. בחיים לא אמרתי למאמן איזה הרכב להעלות. זה הכל שטויות".
שלמה, שומי כבר שנה רביעית הבעלים של כפר סבא, אתה מבסוט
מהתפקוד שלו?
"זה נראה טוב מאוד, ולשומי יש מה לעשות. אם לא היה לו את כפר סבא, מה הוא היה עושה כל היום? יושב בקפה אצל תמיר בן חיים? כאן יש לו הרבה מה לעשות. הוא אוהב את זה. אני מאחל לו רק בהצלחה".
קח אותו לפרשן יחד איתך.
שרף: "זה לא בשבילו. הוא אף פעם לא היה קרוב לזה".
שומי: "זה לא מעניין אותי. כל מה שיש לי להגיד, הם בין כה וכה לא שומעים. הם יודעים יותר טוב, כל הפרשנים. שנה רביעית אני שומע את פרימו נותן תחזית לכפר סבא: שנה ראשונה שנתפרק, שנה שנייה שאין שום צ'אנס לעלות, שנה שעברה הוא אמר שנהיה הראשונים לרדת ליגה וגם העונה הוא אמר שחדרה וכפר סבא יירדו ליגה. כל זה לא קרה, והוא עדיין עובד שם. הוא ימשיך לבלבל את כולם. הפרשנים יכולים להגיד מה שהם רוצים, לטעות ולהמשיך. אצלנו, על כל טעות שמישהו עושה במועדון, אני צריך לשלם. היחיד שמשלם על טעויות של אחרים הוא בעל הבית. האחריות עליי ואני אשם תמיד בכל טעות. הדבר היחידי שאני יכול לעשות זה לתת לעצמי סטירה ולהמשיך הלאה. כל החיים שלי עשיתי, ומעולם לא בכיתי. כשהייתי קפטן נבחרת ישראל ועבדתי בעוד ארבע עבודות במקביל, לא בכיתי. עשיתי".
משבר אימון
שניהם "כבר לא ילדים". שרף בן 77. שום סוגר 72. הם ראו הכל בכדורגל שלנו. שיחקו ואימנו את הדור הכי גדול בישראל (ברקוביץ', רביבו, עטר, בנין, נמני ועוד). שניהם ידעו הצלחות אדירות, נפילות דרמטיות והרבה עניין.
"המאמנים שלנו היו דורשים מאיתנו המון, לא כמו היום", אומר שומי. "שלמה היה בא לאימון ואומר: 'אני הקאתי מכם בשבת ועכשיו אתם תקיאו באימון'. והיינו רצים עד שבאמת הקאנו. היום זה עובד ככה: אימון ראשון שחרור אחרי משחק, יום שני חופש, יום שלישי כניסה לקצב. מה נשאר להם לאמן? יום רביעי אימון, וחמישי זה כבר לקראת המשחק בשבת".
שרף: "כדורגל זה לא מדע מדויק. צריך להפסיק להיות מדענים ולחזור להיות מאמנים. כל היום מתעסקים בסטטיסטיקות. בועטים את הכדור קילומטר מהשער וזה נרשם כאיום לשער. זה איום על הציפורים שנחות על כבלי חשמל".
שומי: "מספיק להתעסק כל הזמן עם הדברים האלה. צריך לחזור לשחק כדורגל. לא עובדים כאן מספיק. פעם באתי לעמנואל שפר במהלך אימון ואמרתי לו: 'די, אני גמור. הוא ענה לי 'כשתמות יהיה לך הרבה זמן לנוח. עכשיו תעבוד'. גדלנו על מאמנים שהיו קורעים שחקנים. היום זה לא רציני".
שרף: "הרמה הירודה של הכדורגל שלנו היא תוצר של מאמנים לא מספיק טובים. על כף יד אחת אני לא יכול למנות מאמנים מקצועיים ורציניים. כשאני הייתי מאמן צעיר היו מולי מאמנים כמו דוביד שוויצר, אלי פוקס, יענקל'ה גרונדמן, יצחק שניאור. יש היום מאמנים שבחיים לא שיחקו כדורגל".
שומי: "מאמנים חייבים להיות שחקנים, לדעת מה זה חדר הלבשה ומה זה להיות על המגרש".
שרף: "מאמן לא חייב להיות כוכב גדול, אבל צריך להיות שחקן".
כמוך, שלמה.
שרף: "מה אתה אומר??? הייתי אחלה שחקן".
שומי: "שלמה היה שחקן מצוין. הוא היה הכל יכול בכפר סבא".
שרף: "חמישים פסים לגולים נתתי. ידעתי מה זה כדורגל עוד לפני שהתחלתי לאמן".
שומי: "מאמן שלא היה בחיים בחדר הלבשה ודרך על הדשא, לא יכול לדעת על מה הוא מדבר".
הטענה היא שאתה ובעלי קבוצות אחרים יושבים למאמנים על הראש ומלחיצים אותם.
שומי: "ממה הם נלחצים? יש למאמנים בכפר סבא את המורה הכי טוב. מה הבעיה? להיפך. יש לו יתרון שאני יכול לתת מהניסיון ומההצלחה שלי. אז איך מאמן יכול לבוא ולומר לי שהוא הולך רק בדרך שלו?"
הדג מסריח מהראש
ביום הראשון של שנת 1943 נולד שלמה בסיביר הקפואה. כמעט חמש שנים לאחר מכן וכמה אלפי קילומטר מערבה נולד יצחק בקישינב. שלמה הגיע לשיכון ותיקים, שומי לשיכון עלייה. שני חבר'ה ממוצא רוסי ששינו את פני הכדורגל הישראלי. קודם בכפר סבא ואז בנבחרת ישראל.
שרף: "הדג מסריח מהראש בכדורגל שלנו. תראה את ההתאחדות לכדורגל, תראה איך הדברים מתנהלים. רוטנשטיינר היה שותף מלא לכישלון הכי גדול ומחפיר בתולדות הכדורגל הישראלי. היינו בבית הכי קל, וגמרנו מקום לפני אחרון. רוטנשטיינר היה כבר על המזוודות בדרך הביתה, והחזירו אותו כדי לחסוך כמה לירות. הוא עשה שתי תוצאות תיקו ואומר שזה טוב. היו כבר מאמנים שסיפרו לנו שתיקו זה טוב, סיפורי סבתא. נגד מי הוא עשה תיקו? די עם זה. אומרים דף חדש, רוח חדשה. איזה רוח?"
תמכת במינוי של אייל ברקוביץ' לנבחרת ישראל.
"נכון, האמנתי שהוא יכול לגרום לשינוי ולעניין מחודש בנבחרת. הוא היה מצליח. בטוח שהוא היה יותר מעניין ויותר מוצלח מרוטנשטיינר. הרי הביאו אותו כדי לבנות לנו את הנבחרות. ראית את האולימפית? יושב שם ארבע שנים ניר לוין. הפסדת לאיי פארו וקזחסטן, לא תקום ותלך? איפה הכבוד העצמי? בגלל שיש לך עוד משכורות עד נובמבר אתה מחזיק בתפקיד? נבחרת הנוער אותו סיפור. רוטנשטיינר הגיע לבנות כאן את הנבחרות, לבנות תשתית טובה, ותראה איך הן נראות. צריך לעשות שם פריש-מיש. יש הרבה בעיות. כל הקורסים של הפרו. הכדורגל כאן צריך לעבור לידיים של אנשי כדורגל ולא של פקידים".
שומי, מה אתה אומר?
שלמה: "שומי פוליטיקאי, הוא לא יגיד משהו. שומי, תגיד את האמת".
שומי: "אגיד לך ככה - היה כאן דור מצליח מאוד, והבאנו את הכדורגל מבחינה מקצועית למקומות הכי גבוהים. שתי אולימפיאדות ומונדיאל אחד. השתמשו במישהו מאיתנו? למה לא שואלים? מתייעצים?"
שרף: "שומי ואני הגענו להצלחות עם הנבחרת. לא היה מקום לשאול לדעתנו? אם היו שואלים אותי, הייתי בא בשמחה רבה. אבל הם מפחדים ממני, כי אני אומר את האמת בפנים. הם כמו הפודלים בממשלה. למה לא להתייעץ איתי? לא עשיתי עבודה טובה כמאמן הנבחרת? המגירות בהתאחדות מלאות בתוכניות עבודה שעשיתי לפני עשרים שנה".
שומי: "כאשר אנשים מצליחים כאן, ולא רק בכדורגל, יש נטייה למחוק אותם. לא יודע אם זה מפחד או ממשהו אחר. בכדורגל מזיזים אותם כמה שיותר רחוק. כנראה שזה באמת מפחד. הם אוהבים יסמנים שאומרים אמן".
שרף: "כל הזמן אומרים שלשלמה שרף היה את הדור הכי טוב. מי עשה את הדור הזה? אימנתי בנבחרת הנוער ופיתחתי שחקנים. אימנתי את ברקוביץ', איציק זוהר וטל בנין עוד כשהיו נערים. עשינו את המעבר עד לבוגרים. מי עשה את הדור הזה? בניתי אותם. למה לא עובדים בנבחרות באותה דרך? אצל שומי ואצלי היה סדר, העברנו נכון שחקנים בין האולימפית לבוגרת".
שומי: "רוטנשטיינר תפקידו להיות מאחורי הקלעים. אבל אני אומר דבר כזה: למה לחפש מעבר לים, אם לא ניצלת את הכוחות שיש לך כאן? מישהו שאל כאן פעם את דעתו של גיורא שפיגל? זה פרופסור לכדורגל. מישהו בא לשלמה שרף והתייעץ איתו? הם לקחו את מי שנוח להם. מה שאני עשיתי כמאמן, אף אחד לא עשה בכדורגל שלנו. הגעתי לחמש ארצות. לקחתי דאבל ביוון, הבאתי קבוצה ישראלית לראשונה לצ'מפיונס ליג. מישהו בא לשאול אותי? להתייעץ? לא. אם היו קוראים לנו לעזור, בטח שהיינו באים. אומרים שאנחנו מיושנים. אבל כולם עושים את אותם דברים. האימונים שלנו ישנים, כי אצלנו היו רצים הרבה".
שרף: "אני חשבתי כל הזמן התקפה. איך מבקיעים שערים. בחיים לא חשבתי על תיקו. עכשיו הוא אומר לי, תיקו זה טוב. או, כמו שהוא אמר: 'לא להפסיד זה בסדר'. כל הקבוצות שאימנתי - כפר סבא, בני יהודה, מכבי חיפה וגם בנבחרת, שיחקנו התקפה. בשנת 75 כבר שיחקתי עם מגינים פורצים. שש שנים האוטוסטרדה לחיפה הייתה צבועה בירוק. זה לא היה האם ננצח אלא כמה גולים נבקיע".
מה היה גדול יותר, החמישייה על אוסטריה או הניצחון בפריז?
שרף: "מבחינת כדורגל, הניצחון על אוסטריה היה הגדול מכולם. זה היה קונצרט. עשינו שם ממש בית ספר לכדורגל לעיניי חמישים אלף. זה היה טירוף אחד גדול".
שומי: "הניצחון על צרפת היה יותר להרוס לצרפתים. אוסטריה זה היה הצגת הכדורגל הכי גדולה שהייתה כאן".
שרף: "לא היה כאן דבר כזה מעולם. תפאורה מושלמת וכדורגל מושלם. ערב שהכל עבד בו ברמה הכי גבוהה".
לסיום, מהם שלושת הרגעים הכי גדולים שלכם בכדורגל?
שרף: "זכייה ראשונה של כפר סבא בגביע המדינה, אליפות ראשונה עם מכבי חיפה ששינתה לדעתי את פני המועדון והמשחק מול אוסטריה".
שומי: "הגביע עם שלמה, שהיה תואר ראשון לכפר סבא, הניצחון בגראץ כשהבטחנו עלייה לצ'מפיונס ליג עם מכבי חיפה והדאבל בפנאתינייקוס. אבל כל זה לא דומה להשתתפות במונדיאל, זה רגע השיא".
