שבוע של מונדיאל מאחורינו, והעולם מעסיק את עצמו בשאלות הרות גורל כמו האם לאו מסי יזכה סוף סוף בתואר ויקבע עצמו ככדורגלן מספר אחת אי־פעם, האם כריסטיאנו רונאלדו מסוגל עדיין לתת תצוגות על, כמה גלגולים יבצע ניימאר בכל פעם שייפול לדשא, איך יסתדרו האוהדים הבריטים והסקנדינבים בלי בירה לפני משחקים, והאם ציפי שביט תשיר לג'אני אינפנטינו בטקס הסיום את השיר "אני ג'ינג'י".
אצלנו בארץ הקודש, אנחנו נמצאים שבועיים בתוך פגרת המונדיאל ושבוע לאחר תחילת ההכנות לחלק השני של העונה. משהו כמו מחנה אימונים של קיץ, אבל כזה שמתקיים בתחילת החורף. וגם לנו, באזור השרון, יש כמה שאלות מסקרנות משלנו. לחלקן יש תשובות, ולחלק אחר אין.
הפשרה בכפר־סבא
מתי יסתיים העימות בין אוהדי הפועל כפר־סבא לבעלים יצחק שום? שני הצדדים מתחפרים בעמדות שלהם ואף אחד לא מוכן לעשות צעד קדימה ולהושיט יד – גם אם הוא חושב שהצדק עומד לצידו באופן מוחלט. אף אחד כבר לא זוכר איך זה התחיל. על מה הייתה המחאה מלכתחילה? בהמשך הגיעו ההפגנות, התלונות במשטרה, התביעות האזרחיות, ההחרמות. אין לזה סוף. אז אולי כדאי לנקות את השולחן ולהתחיל הכל מבראשית.
שום לא מכחיש את העובדה שעשרה אחוזי בעלות שייכים לאוהדים, אבל הוא לא מכיר בהנהגה הנוכחית שלהם. האוהדים מכירים בכך ששום הוא הבעלים של המועדון, אבל רוצים שהוא יעזוב אותו. בקיצור, אף אחד לא מכיר באמת בזכותו של השני. הפיתרון צריך להתחיל מכך ששני הצדדים יירדו מהעצים הגבוהים שעליהם הם טיפסו. משפחת שום תכיר בהנהגת האוהדים ובזכותם לדרוש שקיפות, וכנדוניה תסכים לוותר על התביעות האישיות שהגישה. האוהדים, בתמורה, יוותרו על הדרישה ששום יעזוב את המועדון וכנדוניה יחזרו לעודד את הקבוצה במשחקים. אין מפסידים, רק מרוויחים.
החזרה של הרצליה
האם בעונה הבאה תשחק שוב בליגה הלאומית קבוצה מהרצליה? כרגע נראה שיש מצב – ואפילו מצב טוב. אחרי עשרה מחזורים הפועל הרצליה מוליכה את טבלת מחוז דרום עם 25 נקודות ומאזן של שמונה ניצחונות, תיקו אחד והפסד בודד. לא הרחק מאחוריה, במקום השני, צועדת מכבי הרצליה עם 24 נקודות, שבעה ניצחונות, שלוש תוצאות ותיקו ובלי אף הפסד. נכון, הדרך ארוכה, יש עוד 20 מחזורים לסיום העונה – אבל המגמה ברורה.
עכשיו תפתחו יומנים ותרשמו את התאריך: ה־23 בדצמבר – הדרבי ההרצלייני הראשון של העונה. עדיין לא המשחק המכריע שיקבע את זהות העולה, אבל כזה שייתן אינדיקציה לגבי ההמשך.
הבדיחה של רעננה
מתי יסתיים הטירלול בהפועל רעננה? בתחילת ינואר 2015 הפך המועדון לבדיחה של ליגת העל כשפיטר את המאמן חיים סילבס ואחרי ארבעה ימים מצא לו מחליף – חיים סילבס. מאז עברו כמעט שמונה שנים, אבל ברעננה לא למדו כלום. בעונה שעברה קיבלה הקבוצה מהלומה רצינית כשנשרה לליגה א' אחרי שבע שנים בליגת העל ועוד שנתיים בלאומית. מכה קשה, אבל ברעננה לקחו כדוגמה את השכנה שלה מעבר לכביש גהה, הפועל כפר־סבא, שעברה מסלול דומה והצליחה לחזור לליגה השנייה תוך שנה ואחר כך אפילו לליגת העל. במועדון לא חסכו והביאו שחקנים כמו ישראל ראש, אליאור סיידר, עומר בוארון ואפילו ערן לוי, שהיו אמורים לעשות את העבודה. את תפקיד המאמן קיבל עידן בר־און, שרעננה היא הקבוצה העשירית שלו בשמונה השנים האחרונות. מראה עם מגוון, לא על יציבות.
בקיצור, זה לא עבד. אחרי שני ניצחונות מרשימים במחזורים הראשונים הגיעו ארבעה משחקים של בצורת, ערן לוי הספיק לשחק 40 דקות עד שנפצע ואת המחיר שילם כמובן המאמן. במקום בר־און הגיע חיים לוי, האיש שהספיק לחתום העונה בשלוש קבוצות. הוא התחיל את הקיץ בהפועל רמה"ש, אבל הבין שחיים שאבו הולך לשבת לו על הראש, המשיך בא.ס אשדוד והבין שדוד רביבו הוא איש המקצוע החזק במועדון, ואז נחת ברעננה אבל הבין שהוא לא יקבל את החיזוק שרצה. כל כך הרבה הבנות, רק חבל שהן הגיעו רק אחרי החתימות. חיים לוי עזב אחרי שמונה ימים בלבד, וכמו במקרה של סילבס ב־2015 גם הפעם רעננה מצאה תחליף מתחת לאף – עידן בר־און. חד גדיא, חד גדיא.
