ההומורסקה "רונדו" של אפרים קישון מספרת על בונבוניירה שעברה כמתנה מיד ליד במשך הרבה שנים. ערב אחד התחשק לבעלים האחרונים שלה לאכול משהו מתוק, וכשפתח אותה גילה כי כל השוקולדים שבתוכה הפכו כבר לירוקים מרוב עובש. הוא פתח בתחקיר אחרי קורותיה של אותה קופסת ממתקים וכל הידיים שעברה, ולתדהמתו התגלה לו כי הוא הבעלים המקוריים שלה ושהוא התחיל את הרונדו המטורלל הזה.
ולה אני נזכר ומזכיר דווקא עכשיו את ההומורסקה המופלאה הזאת? כי ביום שני הקרוב, ה־12 באוקטובר, ימלאו 35 שנה למשחק הבכורה באצטדיון לויטה בכפר־סבא – הלא הוא הבונבוניירה. כך הוא לפחות נקרא אז, כשחנכו אותו, כשההשוואה המתבקשת הייתה למגרש הפרדסים הישן ברחוב טשרניחובסקי, לא רחוק מבית החולים "מאיר". מאז חלף הזמן, השינוי המהותי היחיד שנעשה בו היה קריאתו בשנת 2000 על שמו של הבוס האגדי של הפועל כפר־סבא, יאיר לויטה ז"ל. במהלך השנים נערכו בו שיפוצים בחדרי ההלבשה, אבל מבחינת הקהל מדובר באותם תנאים, שאז, לפני 35 שנה, היו שיא הפאר – אבל בינתיים, כמו בבונבוניירה של קישון, עלה בו עובש והוא אינו ראוי יותר למאכל (או מושב) אדם.
הכל התחיל ב־1967
אז איך התחיל הכל? הדיבורים על אצטדיון חדש בעיר התחילו כבר ב־1966, 14 שנה אחרי חנוכתו הרשמית של המגרש הישן, אבל מיקומו נקבע רק אחרי מלחמת ששת הימים, שהרחיקה את הגבול ממזרח כפר־סבא. בדצמבר 1967 הוזמנה תוכנית בנייה ובמאי 1969 נרקמה התוכנית לבניית החומות. בתוכניות הראשונות דובר על הקמת 12,800 מקומות ישיבה ועל אפשרות הרחבה ל־20 אלף. התוכניות הגרנדיוזיות נגנזו למספר שנים בגלל חוסר במזומנים, עד שב־1976 הקצתה העירייה בראשות זאב גלר ומפעל המים סכומים גדולים למימון בניית החומה. שלוש שנים לאחר מכן התפרסם מכרז להקמת יציעים.
בשלב זה שוב נתקעה הבנייה בגלל מחסור במקורות מימון, והחומות עמדו בשיממונן במשך שנים רבות. אחרי פטירתו של זאב גלר, שם לעצמו מחליפו יצחק ולד למטרה להשלים את בניית האצטדיון באמצעות כספי העירייה, מפעל המים, רשות הספורט, הטוטו והסכום שנכנס ממכירת המגרש הישן.
רשות הספורט בראשות יריב אורן, בעבר אתלט ומאמן בהפועל כפר־סבא, דרשה שבאצטדיון יותקנו מסלול ריצה ובור קפיצות בסמוך ליציע הבודד. התוצאה הייתה שמשטח הדשא הורחק מהצופים, מה שפגע בתחושת הביתיות. אז הכסף הושג, המגרש הוקם ובכפר־סבא נערך מרוץ נגד השעון כדי לסיים את ההכנות עד לפתיחת עונת 1986/7. משחקי גביע הטוטו של אותה עונה נערכו עדיין במגרש הישן, והקבוצה ביקשה לקיים את שני משחקי הליגה הראשונים בחוץ, כדי להשלים את האצטדיון.
הכל היה מוכן למשחק הבכורה החגיגי במסגרת המחזור השלישי נגד האלופה המכהנת הפועל ת"א. שחקני כפר־סבא התאמנו לראשונה על המגרש רק יומיים קודם לכן, כך שמבחינתם זה לא היה ממש מגרש ביתי. הצופים התרשמו מאוד מהאצטדיון ופחות מהמשחק שהסתיים ב־0:0. הרכב כפר־סבא שחנך את המגרש היה: אדיר שמיר, רפי אידינגר, גדעון סיימון, אופיר בן־חיים, נח איינשטיין, ששון גדמיש, גדי מרגון, מייקל יפה (תמיר בן־חיים), יצחק מימוני (מאיר נזהר), איתן רביבו ואלי יאני, שחזר לקבוצה מהפועל ת"א. המאמן היה נסים בכר והיו"ר משה אביבי, לימים היועץ המשפטי של ההתאחדות. את שריקת הפתיחה של משחק הבכורה השמיע משה אשכנזי.
אוהדי כפר־סבא נאלצו להמתין שבועיים כדי לראות את השער הראשון באצטדיון החדש. 6,000 איש הגיעו למשחק נגד מכבי נתניה וקיבלו את מבוקשם ממאיר נזהר בדקה ה־70. מייקל יפה כבש את השני בדקה ה־82 והשלים ניצחון 0:2. מדברים על תסמונת האצטדיון החדש, שפוגעת ברבות מבעלות הבית. לכפר־סבא זה עשה אז רק טוב, ובעקבות הניצחון הזה היא טיפסה למקום הראשון בטבלה. את שער החובה הראשון במגרשה החדש ספגה כפר־סבא מרגלי דניאל בריילובסקי, שלא מנע הפסד 2:1 של מכבי חיפה במחזור התשיעי. ההפסד הראשון נרשם במחזור ה־25, במשחק שנכנס לספר השיאים של האצטדיון וספק אם ייצא ממנו אי פעם.
ב־18 באפריל 1987 הגיעה להתארח בית"ר ירושלים הטוענת לכתר עם אלפי אוהדיה הנלהבים. היציע המערבי (שהיה אז עדיין נטול כסאות) התמלא לחלוטין והוחלט להעביר כ־2,000 אוהדי בית"ר לסוללת העפר בצד המזרחי של המגרש, נטול היציעים. כ־9,000 צופים, שיא כל הזמנים, ראו משחק מצוין שהסתיים בניצחון 2:3 של בית"ר משערים של אלי אוחנה, סמי מלכה ואורי מלמיליאן. לכפר־סבא הבקיעו רביבו ומימוני. בסיום אותה עונה זכתה בית"ר באליפות הראשונה בתולדותיה.
ועכשיו בני־יהודה
האצטדיון איבד עם הזמן את זוהרו. בימים שבהם נבנים מתקנים מודרניים, בהם היציעים צמודים למשטח הדשא, אצטדיון לויטה נתפס כדינוזאור שאפילו לא קיבל את אישור מינהלת הליגות לארח משחקים בליגת העל. דיברו על הקמת אצטדיון חדש בעיר, אבל בסופו של דבר הקצתה העירייה תקציב לשיפוץ של לויטה. בינתיים לא רואים את השינוי, המגרש עדיין מרוחק מהיציעים והוא הכי לא ביתי שיש. עובדה, בששת המשחקים הראשונים של העונה הפועל כפר־סבא ניצחה שלוש פעמים בחוץ וסיימה שלוש פעמים בתיקו בבית. וזה לא שהיריבות היו כאלה אימתניות.
ואם כבר מדברים על פתיחת העונה, הדבר החיובי זה 12 הנקודות שהושגו בה למרות היכולת הלא משכנעת של הקבוצה, בלשון המעטה. היו כמה דקות טובות פה ושם, וזהו. כנראה שלליגה הלאומית זה מספיק. עכשיו צריך רק לקוות שהיכולת תשתפר בהמשך, ואז באמת הדרך חזרה לליגת העל תהיה סלולה. תראו מה קורה לבני־יהודה, היריבה הבאה ביום שני בבלומפילד. היא גם לא משחקת טוב וגם לא מביאה נקודות.
