שריקת הסיום. שחקני כפר סבא רוקדים ושרים עם האוהדים. רועי זיקרי מונף על הכתפיים. 24 שערים לחלוץ הפנטסטי שסידרו לו גם זימון לנבחרת לקראת המשחק מול ארגנטינה. גם את מאמן העונה מסאי דגו מרימים אל על. שלמה שרף ויצחק שום בחיבוק ארוך על הדשא. ואפילו סתיו שחם התקשר לברך. לאחר עונה אחת בלבד הפועל כפר סבא חוזרת לליגת העל, ובגדול.
טוב, טוב, בואו נסיים את הסיאנס הזה, נפתח עיניים ונביט במציאות המרה. שריקת הסיום של ארז פפיר. שחקני כפר סבא מודים למעט האוהדים שהטריחו את עצמם עד טבריה ביום שלישי בצהרים, 350 אם אתם ממש מתעקשים לדעת. תמה לה העונה הכי הזויה בתולדות המועדון. כפר סבא שרדה. בקושי רב, אבל שרדה.
תנאי שדה
שלוש שעות לפני כן. אני מגיע לטבריה. העיר הצפונית מזמן נחשבת לאטרקציה תיירותית בעבור החרדים, אבל מי שנמצא בחרדה גדולה יותר הם האוהדים הירוקים שמתחילים לזלוג למגרש המקומי. כפר סבא אמנם עולה למשחק עם יתרון של שני שערים, אבל מבט חטוף בתנאי המגרש מבהיר לכל מי שהגיע זחוח שהעסק רחוק מלהיות גמור.
נדמה כי הכל מסובך בעיר השוכנת לחופה של הכנרת. הדרכים המובילות למגרש. תנאי מזג האוויר. אפילו אספרסו ארוך שניסיתי להזמין בבית קפה סמוך למגרש הכניס את המקום כולו ללחץ.
נכנסים פנימה. אני מנסה לעכל את מה שרואות עיניי. הדשא מורכב מכמה צבעים. הטריבונה המרכזית עשויה עץ בדיוק כמו בימי ימק"א העליזים. סוללת עפר ארוכה ועוד יציע אבן מתפורר מוקצים לטובת האורחים, שיושבים בזווית שאולי קשה לראות ממנה את המתרחש על כר הדשא, אבל לפחות הנוף הנשקף לנגד עינינו הוא לא פחות מעוצר נשימה.
מצד אחד הרי הגולן והכנרת, ומצד שני העיר הבנויה על ההר. פסטורליה במיטבה. דיירי רחוב בר כוכבא לא צריכים לצאת מהמזגן והם מתחילים לעודד מהמרפסת. ביציע הטברייני החגיגה החלה. החבר'ה באו ליהנות מהאירוע, שאולי בטעות יקנה להם מקום בליגה השנייה בלי שהתכוונו לכך.
עדי ומומי מהמזנון מעיפים נקניקיות כאילו יום העצמאות הגיע. "אני מזכיר לך שכפר סבא הפסידה כאן בליגה לפני שלוש שנים, ובדיוק בתוצאה הנכונה 0:2", אומר עדי. "היום ננצח 0:3 בגלל חוסר הספורטיביות של כפר סבא במשחק הראשון".
יעקב, אוהד טברייני ותיק, שמלווה את הקבוצה זה ארבעה עשורים, מודה שהוא מתרגש. "המועדון הזה לא ראה יותר מדי ימים יפים", הוא אומר. "רגע השיא שלנו היה כשעודד מכנס הגיע לשחק אצלנו בהפועל טבריה".
היציע הכחול לבן מתחיל להתמלא ואווירת הקרנבל מתפשטת במגרש. בצד השני, הירוק, אווירת נכאים. אוהדי כפר סבא אכולי אין-סוף מרורים, תופסים את מקומם ביציע המאולתר ולא מאמינים למראה עיניהם. שחקנים כפר סבא עולים אל כר הדשא, והקהל המקומי מקבל אותם בשריקות בוז צורמות. לכיוונו של יצחק שום משוגרות קריאות שהוכנו מבעוד מועד: מסאי דגו, מסאי דגו, מסאי דגו. פתאום מגיע ליציע הירוק יעקב, האפסנאי של כפר סבא. הוא מתנשף ומחפש את הנהג של האוטובוס. "הכל כאן בלאגן, המדים הנוספים נשארו באוטובוס, בלאט".
משה בן משה, שרק שלושה ימים לפני כן הצהיר ב"לויטה" ש"לטבריה אני נוסע רק בשביל לשחות", מתייצב ביציע כמו גדול. החיידק חזק ממנו, והוא מבקש תשובות. "שמישהו יסביר לי איך לעזאזל הגענו לכאן?".
מוטי יברבאום והספונסר אמיר יקותיאל תופסים גם הם את מקומם. יברבאום מנסה למצוא זווית חיובית. "הדשא לא כזה נורא", הוא אומר. "הוא לא נורא, הוא איום ונורא", עונה לו אחד האוהדים. "אתה כבר מתחיל לקבל סטנדרטים של ליגה שלישית, אה?". החבר'ה היותר צעירים מנסים להעיר את האוהדים המנומנמים. יוצאים לדרך.
מגרש הזוי
כבר אחרי 25 שניות מבין ניקיטה חייקין שהרוח הולכת לשחק תפקיד מרכזי, וכמעט חוטף שער מבעיטה סתמית של אחד משחקני טבריה. ביציע של כפר סבא רק תא שירותים אחד, ואוהד שהחליט להשקות את הצמחייה מסביב מצא את עצמו רטוב ולח, אחרי שגם הוא לא התחשב ברוח החזקה.
המנכ"ל יובל קדוש, שיום לאחר המשחק יודיע על כך שהחליט לסיים את תפקידו אחרי עונה אחת בלבד, יושב ביציע עם האוהדים, ומישהו מזכיר לו שבינואר השחקנים עוד ביקשו מענקי עלייה. אחיו של יובל, האוהד השרוף עופר קדוש, מתפעם מהמתקן המקומי. "אין ספק שהמגרש הזה זוכה בתחרות המגרש הכי הזוי שכפר סבא שיחקה בו אי פעם", הוא אומר. "הוא מנצח אפילו את המגרש באילת בגביע, כשחיכו לנו עם הכיסאות של הבר-מצווה מחוברים באזיקונים".
בינתיים עידן דוד עם הזדמנות ראשונה שולח את הכדור עם הרוח לגובה בלתי-נתפס, ומסתכל לשמיים כדי לחפש תשובות. מנגד אוהדי טבריה זועמים, אחרי שטוויל המקומי הופל ברחבה סטייל ראמוס את סאלח, אבל המשרוקית של פפיר נדמה.
16 דקות עוברות והכדורגל מפנה את מקומו לדקה אחת מרגשת של כבוד אחרון. הקהל הירוק עומד על הרגליים ומוחא כפיים לזכרו של חלוץ העבר האגדי, מאיר ניזהר, שנשא על גבו את הספרה 16 ובאותה השעה ממש הובא למנוחות.
"לפני שלוש שנים לא הייתי כאן כשהפסדנו 2:0. אללה יוסטור איזו תוצאה", אומר עופר קדוש. "אבל הייתי במגרש הזה בשנת 1987 בסיבוב ח' בגביע המדינה. ניצחנו כאן 1:2. מאיר נזהר כיכב במשחק ההוא. הוא הבקיע את הראשון, ומייקל יפה שם את השני. אז היינו אימפריה. המגרש לא השתנה, והרוחות זה פשוט קטסטרופה".
טבריה הולכת ומתקרבת לשער ראשון, ועזריה מונע שער בטוח. בינתיים מגיע אוהד באיחור עם צעיף ירוק על הכתפיים ודוח של המשטרה ביד. "750 שקל קיבלתי ליד צומת גולני. בסכום הזה יכולתי לקנות כרטיס למשחק במונדיאל ולא בטבריה", הוא קובע במרירות.
חמש דקות להפסקה והלם משתרר ביציע הכפר-סבאי. אביאל גבאי עושה 0:1 לטבריה, והמרפסות ברחוב בר כוכבא רועדות. השוק עובר לעצבים, והקהל הירוק לא יודע איפה לקבור את עצמו. עוד שער והקבוצה צוללת לליגה השלישית. טבריה במומנטום, היא לוחצת ומנסה להשיג את השני עוד לפני המחצית. ביציע הירוק רק רוצים לשמוע את פפיר שורק למחצית.
בהפסקה שני אוהדים פוצחים בוויכוח ער שעניינו - באיזה מחוז עדיף לשחק בליגה א', מה שמעלה את מפלס הלחץ והפראנויה שגם ככה שוברים שיאים. לירן חולצה אפורה, אל תשאלו למה ואיך, גם הוא כאן. "מה יהיה אתכם?", הוא אומר לאוהד כפר סבא.
עידן שום מסתובב כמו זומבי מחוץ לאצטדיון. "אין, אני כבר לא מאמין למה שקורה כאן", הוא אומר. הרוחות מתגברות ושלושה מחסומי משטרה כבדים עפים ממקומם. יהיה שמח בחצי השני.
מבזבזים זמן
חוזרים לשדה הקרב. הזדמנות אדירה לטבריה, אבל הכדור שורק מעל המשקוף. המקומיים שולטים בקצב אף על פי שהם משחקים נגד הרוח, ושחקני כפר סבא מתחילים לבזבז זמן. "תראה אותנו", אומר אוהד ירוק לחברו. "מבזבזים זמן מול טבריה. לאן הגענו?".
הקהל הירוק מתחיל לאבד סבלנות. קללות וגידופים מופנים לעברם של השחקנים אובדי העצות. "ממה הם מפחדים ריבונו של עולם?", צורח בן משה. "ממי? מי משחק נגדם? אורי מלמיליאן ודני נוימן? תתחילו לשחק כבר!" בינתיים עוד מצב נהדר לטבריה. חייקין מצליח איכשהו להדוף את זה, וכפר סבא ניצלת משער בטוח שכנראה היה סוגר עניין.
ראש העיר המכהן, צביקה צרפתי, גם הוא ביציע. מברר כמה זמן עוד נותר לסיוט הזה. "עוד 17 דקות? זה כמו נצח", הוא אומר. עופר קדוש ויברבאום מנסים לנחם זה את זה. "אין לי כבר אוויר", אומר יברבאום. "אין לי דופק עוד רגע", משיב לו קדוש.
שלט תוספת הזמן מתרומם. חמש דקות מפרידות בין כפר סבא לעונה נוספת בליגה הלאומית. שייגמר כבר הסיוט הזה מתפללים כל האוהדים הירוקים. ואז זה מגיע. עוז פרץ המחליף דוחק פנימה משלושה מטר וסוגר עניין. ביציע הירוק שמחת בית השואבה. קדוש באקסטזה. בן משה על סף עילפון. מנגד, האוהדים הטבריינים מתחילים לפנות את יציעי העץ ולהתפזר הביתה.
שריקת הסיום. משה בן משה מזהיר את חבריו ליציע. "שלא תעיזו לחגוג", הוא מאיים. "אוי ואבוי לכם אם אתם מרימים מישהו על הכתפיים. אין לנו מה לחגוג היום". עופר קדוש בשלו: "יש לנו קבוצה מרגשת".
צרפתי מתקדם לכיוון היציאה. "צביקה, יש במות לחגיגות?", זורק לו אחד האוהדים. כפר סבא ניצלה.
