"בקרוב תראה אותנו בחופי ישראל ובקניונים", מבטיח לי קונסטנטין סמיונוב, "אנחנו מעוניינים להביא מתקן שיתאים גם לחוץ, ולשים אותו בחול. נוציא את הענף החוצה", הוא מנמק את הדרך בה הוא וחבריו לדרך, שני הקופצים האגדיים, אלכס אברבוך ודני קרסנוב, מתכוונים להפוך את תחרויות הקפיצה במוט לאטרקציה ישראלית. בזמן שאנחנו מדברים, החניכות של סמיונוב חונכות את מתקן הקפיצה המרשים שעיריית כפר סבא רכשה. מדובר בסבב הארצי לצעירות בקפיצה למוט וזוהי הפעם הראשונה שהוא מגיע לכפר סבא. "הוא כבר התקיים בירושלים, ראשון לציון, וינגייט, תל אביב והיום זה פעם ראשונה אצלנו. יש לך מזל", סמיונוב מחייך ומדגיש אגב כך את המאורע החגיגי וההיסטורי, עבור כפר סבא ועבורו. כאמור, סמיונוב, אחד מהאתלטים הגדולים ביותר שנחתו פה עם גל העלייה ממזרח אירופה, עסוק בשנים האחרונות בטיפוח כשרונות אתלטיקה באיזור השרון. מקצוען מזן נדיר, שדי בצפייה קצרה באינטרקציה בינו לחניכותיו, כדי להבין שמדובר פה בנכס רציני.
בסמוך לסמיונוב אני מוצא את אלכס אברבוך. אברבוך, שיאן ישראל וסגן אלוף העולם במקצוע בעברו, הפך לסמל להצלחת העלייה בשנות ה-2000 והיה בין נושאי הדגל של האתלטיקה הישראלית לאורך כל העשור הקודם. כשאני תוהה בפניו לגביי ההתמקדות במוט בעוד שהאתלטיקה הקלה אינה מפותחת כלל בארץ הוא אומר - "במוט יש משהו מיוחד וכיף. ביחד עם קוסטה (סמיונוב) ודני (קרסנוב, אף הוא אלוף ישראל לשעבר בקפיצה למוט, א.י.), הרחבנו קצת את הענף מבחינה גיאוגרפית. לפני כן זה היה קיים רק בתל אביב. פה בגלל שהייתה תחרות בין הבנות, יש כמות ויש גם תוצאות. אז זה מחמם את הלב שיש ענף שחי מחדש", הוא מסביר את ההתרגשות שאוחזת בנוכחים בתחרות.
להבה קטנה של תקווה שהאתלטיקה הישראלית תחזור למרכז העניינים כבתקופתו. ומתי מישהו יגיע לגבהים אליהם הוא וסמיונוב הגיעו? "קודם כל זה אפשרי", הוא מסביר וממשיך. "ילד יכול לגדול ולהגיע פה לרמה הזו. יש פעילות והבעיה היא יותר תקציבית כדי לשלוח אתלטים לחו"ל ולמחנות אימון כמו שצריך. שזה לא יהיה רק מהכיס של ההורים. זו ההתחלה. מי שיעבוד קשה יכול להגיע לגבהים האלה, כי שם אין נס. אין מי שייקח אותך לגבהים האלו עם המוט בלי עבודה מאוד קשה, אולי רק מעלית", הוא צוחק.
בינתיים, הבנות מהאגודה המקומית, אורן השרון, ממשיכות לקפוץ ולהתחרות ב-"זרות" שהגיעו מלידר ירושלים, מכבי תל אביב וראשון לציון. בתחרות עד גיל 15 בולטת מהאגודה המקומית, נעמי דרורי שעוברת 2.40 מ'. נטע רוטשטיין וספיר אחיטוב רושמות שיאים אישים חדשים של 2.30 מ' כ"א, גם מאיה דניאלי רושמת 2.30 ואריאנה חייצנקו רושמת 2.20. בתחרות הקדטיות מצליחה המקומית אלה רובינשטיין לרשום 2.40 בעוד שעדן זיו מהאגודה השכנה ע.ל.ה רעננה רושמת 2.45 מ'. אלו גבהים צנועים, העבודה מרובה וקוסטה לא תמיד מרוצה. אבל כבר אפשר להתחיל לראות ניצנים של פוטנציאל.
גם ראש רשות הספורט המקומית, שאול מיטלברג, מזהה את הכוח הטמון בעבודתו של סמיונוב: "יש פה ספורטאי אולימפי שמוכן לעבוד וללמד, ומבחינתנו יש המון פוטנציאל כי זה ענף שלא מפותח בארץ". ואילו נעמי שפר, רכזת האתלטיקה בעיריית כפר סבא, מדגישה את ההישג שבעצם קיום התחרות ורכישת הציוד המתאים: "מדובר במתקן יקר, ייחודי ומקצועי ועל פי ההערכות הוא ישרת אותנו עוד שנים רבות", ומדברת אף היא בשבחו של סמיונוב: "הילדים באים עם קונסטנטין ב-6 בבוקר להתאמן באולם, מטפסים חבלים והוא עובד איתם על כוח. הוא משקיע והכיוון הוא הצמחת ספורטאי אולימפי. הוא משקיע בזה מעל ומעבר".
לפני שאני ממשיך לעוד משחק כדור, אני תופס את אברבוך לשאלה קריטית. יש סיכוי שנתפוס אותך ואת סמיונוב לתחרות סניורים של אחד על אחד? "מישהו צריך להרים את הכפפה", הוא מהנהן בחיוב אך מסייג ומחייך, "אבל אנחנו כבר בגיל שמישהו יצטרך לשלם על זה".
