כשאסתר דוד ז"ל, אמא של ימית, הייתה בימיה האחרונים בגיל 62, שאלה אותה בתה אם היא יכולה לעשות משהו כדי לעשות לה טוב. התשובה של אימה הייתה "אין לי כלום". "באותו הרגע נפל לי האסימון", מסבירה ימית, "לאמא שלי אין כלום לפני הבית והעבודה והילדים, כלום, כלום, כלום. באותו הרגע הבנתי שהיא לא מכירה חיים אחרים". אסתר, שעבדה במחלקת ההנדסה בעיריית כפר סבא, הייתה עמוד התווך של משפחה בעלת 5 ילדים, אישה שחוזקה ויופיה כמו עולים מתוך השיחה עם דהרי, אבל כמו אימהות רבות בעידן שלנו, ביכרה את כולם על פניה ופספסה את עצמה. "דרכה הבנתי מהי הדרך שלי", אומרת דהרי.
כחודשיים לאחר שאימה נפטרה הגיעה דהרי לספורטיאדה באילת עם מאמאנט. המארגנים ביקשו ממנה להוקיר את אחת המשתתפות. "שבוע לפני כן שיחקתי במגרש עם מישהי מדהימה, בת כמעט 60 שהשתטחה על הרצפה בעודה משחקת וצוחקת, שרה אברהם, ואז אמרתי 'אותה אני רוצה להוקיר' אני מאחלת לכל הנשים שיגיעו לגיל הזה וישחקו ככה והחיים שלהם יהיו טובים. כשהוקרתי את שרה, רצה הגורל וסיפרתי שאמא שלי נפטרה מול 100 אמהות כשאף אחת מהן לא הכירה אותי. הקהל התרומם על הרגליים, כולן בוכות". באותה ספורטיאדה נכחו גם עפרה אברמוביץ', מייסדת המאמאנט, וגלית אבשלום, מנכ"לית הארגון. "מאותו רגע בספורטיאדה אני ומאמאנט הוא חיבור שאי אפשר לתאר אותו", אומרת דהרי. אחרי שבועיים אבשלום התקשרה עם הצעה להפיק את אירוע המאמאנט בקוסטה בראווה שבספרד.
במבט לאחור אפשר לומר שאברמוביץ' ואבשלום זיהו בדהרי את אותו חומר מאמאנטי ממנו הן קורצו. זה היה רגע בו מאמאנט שוב הציגה את האלסטיות הארגונית הזו שמאפשרת למי שמבקשת ומתאימה, לנהל פרויקט של מאות אנשים, גם אם היא לא באה מרקע מובהק של ניהול בקנה מידה כזה. אמונה שמציפה את האדם ובונה אותו. ודהרי, שמצאה עצמה מתקדמת לאט וגבוה בהיררכיות המאוד מקובעות של המגזר העסקי, הייתה כמו תפורה על האתגרים השונים והחופש שהארגון הזה מציע.
שום דבר לא הכין אותה לתפקידה במאמאנט, אבל מספיק היה להביט ברזומה שלה, והיום גם בהצלחותיה כיו"ר מאמאנט כפר סבא, כדי להבין שהחברות מהמאמאנט ידעו בדיוק מהן עושות. דהרי, שמגיל צעיר נמשכה לשיווק ונרשמה כבר בחופשת השחרור לחברת סלקום, פילסה את דרכה בחברה במשך 12 שנה, מתפקידים ראשוניים, למנהלת צוות שירות, לתחום תיקי הלקוחות במגזר העסקי ("בחצי שנה הראשונה היה לי מאוד קשה אבל אז נפל לי האסימון, ממש סוויץ' קטן. הבנתי שיש את האינטרס של הלקוח והאינטרס שלי ויש את האינטרס המשותף. שמתי את כל האינטרסים על השולחן ואמרתי ללקוחות בו נגשר בין האינטרסים"), עד שלבסוף הגיעה לתפקיד שיווק בסלקום. ומה היא עשתה אחרי שמיצתה שם? קפצה החוצה לאתגר הבא. מסלקום הגיעה דהרי לניהול שיווק במי עדן ומשם לתפקידה הנוכחי כסמנכ"לית שיווק ומכירות בחברה בינלאומית USHOSP, כשבמהלך הדרך מצטרפים 3 ילדים ו-2 תארים: BA בניהול ותקשורת, וה-MBA במנהל עסקים עם אסטרטגיה עסקית. במקביל הפכה דהרי להיות מאמנת של קבוצה חדשה בכפר סבא והמשיכה לשחק בקבוצת רמז ב'.
איך כל זה עבד? כבר בשנה הראשונה לכהונתה קפץ מספר המשתתפות במאמאנט כפר סבא מ-270 ל-340, כשהענף כולו בראשות אברמוביץ' ואבשלום מתחיל כבר להקים ענפים בינלאומיים.
רגע, ימית, בואי נחזור שניה לקוסטה בראווה, מה זאת אומרת להפיק אירוע?
"גלית התקשרה ואמרה לי תבואי תבואי, ביום ככה וככה. טוב התייצבתי. זה נשמע לי משהו מהבטן. ופתאום מצאתי את עצמי מפיקה את האירוע כולו בקוסטה בראווה. אירוע בינלאומי שהפך להיות מעין הצלחה מסחררת".
איך משפחה מגיבה כשהאמא הולכת להפיק קוסטה בראווה?
"הראשון שהתלבטתי איתו זה בעלי, אורין. המשפחה המורחבת שלי, האחים והאחיות, לא ידעו מה זה מאמאנט ולא הבינו, לא ידעו. אבל בעלי מאוד תמך כי הוא ראה שזה עושה לי טוב. הוא קיבל אישה רגועה יותר, חיובית יותר. הוא תמיד היה משווה אותי לאמא שלי, ואומר לי 'את מה זה דומה לאמא שלך'. ותמיד שהוא היה אומר לי את זה, לא ממקום רע, הייתי אומרת לו 'על מה אתה מדבר בכלל', והוא היה אומר 'את לא שמה לב אבל יש לכם הרבה קווים דומים'. ואני פשוט השכלתי שצריך לעשות את השילוב הזה. המאמאנט מאפשר לי גם לקחת את הילדים ביום יום, כשאתה לפחות 3 פעמים בשבוע יוצא מהבית לשחק. שיתפתי אותם בכל הדברים הטובים, והם הפכו פרי היצירה, הם היו באים עם הרעיונות ואני הייתי הולכת איתם הלאה. הייתי מגיעה ב-11 בלילה מסיימת את הלימודים בתואר השני, מגיעה ב-11 בלילה לתל אביב לדבר על ההפקה כשהזמן לא היה פקטור מבחינתי. גם על חשבון שעות שינה, כשלפני כן, אם לא הייתי ישנה 8 שעות אי אפשר היה לדבר איתי. אישה אחרת, עצבנית".
חזרנו מקוסטה בראווה, פנו אלי עפרה וגלית ואמרו לי 'יש לנו מה להציע לך. היינו שמחים שתנהלי את כפר סבא'. לא היה לי מושג במה מדובר. חוץ מלשחק מאמאנט לא הכרתי את הדבר הזה של המאמאנט, על כל הרבדים והקהילה והספורט. מה שהניע אותי היו שני דברים, האחד שהן מאוד האמינו בי, שתיהן העבירו לי מסר שאין להן ספק שאני אצליח ושהן יהיו מאחורי בכל דבר שאני אצטרך ושיתמכו בי בכל מה שצריך. והדבר השני היה התמיכה של בעלי אורין שאמר לי 'אני חושב שזאת הזדמנות עבורך. כשאת לוקחת משימה את לוקחת אותה עד הסוף, במיוחד כשאת מאמינה בה'. ואחרי הסיפוק שקיבלתי מקוסטה בראווה. למרות, שקשה להשוות ביניהם, שזה שמיים וארץ, להפיק אירוע חד פעמי מול ניהול עסק של 340 שחקניות, לנהל תקציבים, ספקים, חסויות, אנשים, אמהות חזקות, קפטניות ולגייס הנהלה, החלטתי לקחת זאת".
כאב ראש, לא?
"זה כאילו שמישהו סלל לי את הדרך לשם. לקחתי את זה מתוך הבנה שיש לי ייעוד, והמשימה שלי היא לגרום לעוד הרבה מאוד אמהות לחיות חיים טובים. עד לפני שנה היו 240 שחקניות, תוך חודשיים וחצי גייסנו כ-100 שחקניות נוספות. אני לא אשכח את השיחה הראשונה שעשיתי, קבעתי פגישה עם אמהות שהתעניינו. ביום ראשון בגלילי, ביולי בשנה שעברה, ולא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות איתן. והדבר היחיד שעשיתי זה סיפרתי להן את הסיפור שלי. זה הכל. יש לי תמונה שרואים שהן יושבות במעגל כ 50 אמהות, ומאוד התרגשתי רק מלראות אותן. פשוט סיפרתי את הסיפור האישי שלי לגבי מה זה מאמאנט, מה זה עושה לי ואיך זה שינה לי את החיים ובאותו רגע הן קמו וחיבקו אותי ואמרו 'בואי נתחיל לשחק'".
מאיפה הארגון הזה מקבל את הכוח?
"בדיוק מהמקום שאתה לא מצליח להראות את הכוח שלך במקומות אחרים שלך. אני יכולה להגיד לך כשהייתי צריכה לבחור הנהלה, המייל ששלחתי לכל השחקניות זה שאני מחפשת נשים המעוניינות לעסוק בתחומים אחרים בחיים שלהן או נשים שרוצות לחזק תחום שיש להן בחיים והן לא יודעות איך לעשות את זה. אמהות יכולות להכנס לפה ללא מחויבות, אני צריכה מוטיבציה ורצון, אני ידעתי שאני אזהה את זה כבר. הפרדתי בין מי שרוצה לעזור, לבין מי שיש לו את היכולת לעשות ולהוביל כי יש פער מאוד גדול, מאוד גדול. ומה שראיתי שהיה מאוד יפה בכפר סבא, זה שיש הרבה נשים שהחזירו לי מייל, וכתבו לי אנחנו רוצות לעזור אבל אנחנו לא יכולות להתחייב, אבל מספיק שראיתי שיש רצון, אז אמרתי מתוך 40, אני בטח אצליח לגייס 6-7 וזו הייתה המטרה שלי. ולשמחתי הצלחתי לגייס 10 נשים שחקניות אמהות להוביל את הנהלת מאמאנט כפר סבא".
