יש כמה תובנות מאוד ברורות שמכות בך בשעה שאתה נכנס לחממה המקרה את בריכת 'גלי רון' באמצע אוגוסט. אחת, המקום עצמו לא השתנה יותר מדי ב-15 שנה האחרונות מאז הפעם האחרונה שביליתי כאן. שתיים, אם לא אעבור לבגד ים או אקפוץ למים, אני צפוי להתייבש תוך דקות ספורות. שלוש, מי שהצליח לקחת את חוג השחיה המקומי מהבריכה הפצפונת הזו לרשימת אחד המועדונים הטובים בארץ, צריך להיות גאון. אנחנו מדברים פה ברמה של שלג לאסקימואים, פיצוח אטום. חם פה, חם פה מאוד ואגלי זיעה מתחילים להצטבר ברקותי.
"האמת היא שהתנאים האלה עוזרים לי", מסביר השחיין גל כהן גרומי (15.5), המחזיק בין השאר בשיא הגילים ל-200 מטר מעורב (לגילי 15) ו-50 מטר פרפר (לגילי 16) מתחילת החודש. "לפעמים אנחנו מתאמנים עם 8 ילדים במסלול, המים מגיעים לטמפרטורה של 32 מעלות, קצב הלב יותר גבוה, לחץ הדם יותר גבוה, אלו תנאים לא פשוטים". אז מה, אני שואל אותו, קשה באימונים – קל בקרב? "זה בדיוק זה", עונה בהחלטיות כהן גרומי.
צריך להבין, המועדון ההוד השרוני הוציא מתוכו לא מעט אלופים בשנים האחרונות, אבל רובם לא גדלו בהוד השרון. כהן גרומי צמח פה יחד עם המועדון. מה שהופך אותו ללא פחות מאחד משחייני הדגל שלו (ביחד עם אלון שמי, א.י). סיפור הצלחה פרטי שמעיד על ההצלחה של כל המועדון הזה. "באליפות הארץ הראשונה שלי היינו 10 שחיינים" - מתאר כהן גרומי שחווה בעצמו את ההתעצמות של המועדון - "עכשיו אנחנו מגיעים לאליפות הארץ יותר מ-100 שחיינים. אלו ההבדלים, זה מטורף".
בכל זאת גל, איך אתה מסביר את ההצלחה שלך ושל האגודה?
"יש פה את המאמנים הכי טובים שיש במדינת ישראל. ניקיטה שקילנקו, זוהר גלילי ודניאל לייבוביץ'. הם לדעתי המאמנים הכי טובים שיש בישראל. האימונים הקשים ולא להשבר מנטלית במיוחד פה בבריכה. לבוא לכל אימון ולתת כל מה שאתה יכול לא משנה מהם התנאים".
ונבחרת ישראל ואימונים בווינגייט זה לא משהו שמושך אותך?
"כשהייתי קטן זה הדבר היחיד שרציתי. אבל מתבגרים ומבינים שווינגייט זה לא כל מה שיש. כי בינתיים כל עוד אני ממשיך להשתפר ולגדול פה אין לי טעם לעבור לווינגייט. ברגע שאפסיק להתקדם אז אולי צריך משהו חדש. אבל כרגע מאחר וקצב השיפור שלי עדיין סבבה, אין לי סיבה לעבור. אני גם חושב שהמאמנים שלנו נהדרים, אז באמת אין לי למה לעבור".
אתה סוג של שחיין הדגל של המועדון הזה, היו שחיינים נהדרים פה לפניך, אבל רובם הגיעו ממקומות אחרים ואתה גדלת פה. אתה חושב שיבואו עוד הרבה בעקבותייך?
"תראה, מאז שאני התחלתי להתאמן המועדון גדל במאות שחיינים. לא בצחוק".
אתה יודע להגיד לי מה גרם לדבר הזה?
"אני לא כל כך יודע להגיד לך, אבל היו לנו הרבה שחיינים שלנו בטופ 5. ומאגודות אחרות רוצים לעבור אלינו. זה משהו שהרבה רואים. באים אלינו כי אנחנו קבוצה באמת טובה".
איפה אתה רואה את עצמך ב-2020, באולימפיאדה?
"זה חלום, כן. אחד החלומות שלי להגיע לשם. זה יהיה קשה, זו דרך מאוד מאוד ארוכה ומאוד קשה. זה משהו שלא הרבה יכולים לעשות ואני מקווה שאני אצליח. כי זו באמת אחת השאיפות שלי".
אתה מגיע לתחביבים מחוץ לשחיה?
"אני מנגן בגיטרה, התחלתי לפני חודש-חודשיים, ואני מת על זה. אתה יודע, חברים וכאלה, כמה שיותר".
איך זה מסתדר עם הלימודים?
"האמת שסבבה. אני אלמד בכיתת נחשון במוסינזון, כיתה שאמורה להיות סוג של מצוינות. הציונים שלי סבבה. עד עכשיו לא הייתה לי בעיה לשלב את הלימודים, אבל עכשיו כשאגיע לבגרויות וכאלה זה יהיה די הרבה השקעה ואני לא יודע איך זה יילך. בינתיים זה בסדר גמור. כולם חושבים ששחייה לוקחת את כל הזמן אבל אני מבזבז 3 וחצי שעות על אימונים של שחיה, ובכל השאר אני עושה מה שאני רוצה".
מה ההורים שלך חושבים על העיסוק הזה?
"הם דוחפים אותי קדימה, בעיקר אבא, אמא פחות מתעניינת. הוא אמנם לא היה שחיין, אבל דוד שלי ערן גרומי היה שחיין ובין השאר ייצג את ישראל באולימפיאדה. אולי בגלל שאבא שלי הגיע מבית כזה שתמך בדוד שלי, אז הוא מבין קצת מה הולך איתי. תומך בי תמיד, בהכל, לא רק בשחיה. תמיד מנסה לדחוף אותי קדימה".
"תמיד מגיל קטן אהבתי את המים זה משהו שתמיד אהבתי. הבריכה, הים, זה משהו שהייתי מאוד נמשך אליו. כל יום הייתי בבריכה כי מאוד נהנתי מזה. הייתי מהילדים האלה שהמציל צועק להם תחזור מהמים העמוקים בים. זה מה שתמיד אהבתי ואוהב. אני גם הולך לעשות קורס צלילה עוד שבוע שזה יגשים עוד חלום שלי – לנשום מתחת למים".
