עד כמה ענף המאמאנט גדול אתם שואלים? בואו נגיד שיש הטוענים שעד שנה הבאה מפעל הכדורשת שהתחיל כיוזמה של עפרה אברמוביץ' בעיר יהיה יותר גדול מכדורסל, לא רק בכפר סבא אלא בארץ כולה.
השנה ייפגשו קבוצת העל יסודי ה' (בראשות הקפטנית לימור ליכטר) וקבוצת ברנר א' (בראשות הקפטנית דינה סורוקר) למפגש על כל הקופה. מצלצל לכם מוכר? לא מקרי. גם בשנה שעברה נפגשו אותן שתי קבוצות למשחק הגמר, רמז להתמקצעות שהענף עובר. כשעה לפני כן (19:45) ייעלו קבוצות הבית התחתון (קבוצות חדשות שהצטרפו לליגה) למשחקי הגמר שלהן. יוזמת הבית התחתון גובשה על ידי ימית דהרי, יו"ר מאמאנט כפר סבא בשנה האחרונה, על מנת להקל את הצטרפות האמהות למשחק (כ-90 אמהות הצטרפו השנה). הליגה, כאמור, שועטת קדימה והן לא מתכוונות להסתכל לאחור, אפילו לא לשניה.
"מחר הולכות להתמודד שתי קבוצות מאוד ותיקות שמתמודדות כבר שנה שניה ברציפות על התואר. שתי הקבוצות מאוד ידועות בפייט שלהן ובתחרותיות, אבל גם בחוסן והיכולת להתמודד עם מצבים שונים בתוך מערכות, ואף לחזור למשחקים גם ממצב של פיגור במערכות. זה מדהים לראות את התקשורת בין הקבוצות האלו".
איך את הגעת לזה?
"אני במאמאנט 5 שנים, ביולי האחרון התחלתי גם לנהל אותו בכפר סבא. החיבור שלי למאמאנט הגיע מתוך אמונה שמדובר באמהות שמבינות שהן צריכות שינוי בחיים שלהן. מעבר לספורט שזה בעצם התירוץ שלנו לשפר את איך שאנחנו נראות".
"תראה, אני אגיד לך איך אני רואה את זה. אני עושה הרבה מאוד הרצאות להמון אמהות בזמני הפנוי מתוך אמונה שאמהות יכולות לשנות את החיים שלהן, אם ישנו קצת את השגרה ויפנו קצת מקום גם עבורן. אני חושבת שההבנה שכל אמא באמת יכולה, שבמקרה זה גם הסלוגן שלנו אבל לא רק סלוגן. כל אמא יכולה לשחק, לא משנה אם היא רזה, שמנה, ספורטאית, גבוהה, אשת עסקים, עקרת בית, מעמד כלכלי נמוך... זה לא משנה. ליד הרשת כולן שוות. הן שוות בכך שהן אמהות וברגע שאתה מדבר על המכנה המשותף הזה שנקרא אמא, מאוד קל לייצר שפה משותפת. וזו הסיבה שהדבר הזה מתגלגל בצורה הזו".
ובכל זאת, אפילו במונחים של שיווק (דהרי מנהלת שיווק במקצועה), מדובר פה בהצלחה חסרת תקדים, לא הגיונית כמעט.
"זה לא כמו שאתה מכניס מוצר חדש לשוק ואתה אומר לכולם בו תסתכלו, לא. כשאתה אומר משהו שהוא של אמא, אתה לא צריך להגדיר שום דבר מעבר לזה. כי אם את מקבלת את התובנה הזו שיש אמא שהיא בדיוק כמוך, עם שלושה ילדים, שעובדת במשרה מלאה, שצריכה לאסוף את הילדים בין החוגים ומגיעה הביתה על הרגליים האחוריות ב-20:30 בערב. וגם היא בתוך כל השגרה הזו של בית-עבודה-ילדים, בית-עבודה-ילדים שלא נגמרת. אבל למרות שהיא באותו סטטוס בדיוק כמוך, גם כלכלית וגם מבחינת עבודה, היא הרבה יותר קורנת והרבה יותר שמחה והרבה יכולה לתת מעצמה, את מסתקרנת ושואלת את עצמך מה יש שמה, אני גם רוצה להיות ככה. וזה נכון לגבי כל המשפחה -אין שום סיבה שאמא לא תעשה משהו עבור עצמה – כל הבית יוצא נשכר מזה".