בזמן שהמונדיאל מעלה הילוך ומגיע לרגעי ההכרעה שלו (בסוף השבוע יתקיימו משחקי רבע הגמר), הכדורגל הישראלי כבר חוזר לשגרה שלו. מכבי נתניה והפועל חדרה התמודדו ביום רביעי זו מול זו בחצי גמר גביע הטוטו, הפועל כפר־סבא והפועל רמה"ש שיחקו שלשום ואתמול בליגה הלאומית, ובתחילת השבוע הקרוב יתכנסו כולן למשחקי סיבוב ח' של גביע המדינה.
עם כל הכבוד למשחקי הליגה, אין כמו הגביע כשמדובר בדרמות ומתח. משחקי נוקאאוט, המפסיד יוצא והמנצח ממשיך הלאה. ההגרלה זימנה לקבוצות השרון כמה התמודדויות מעניינות, שלחלקן יש גם היסטוריה. אז בואו נצלול לארכיון ונוציא ממנו שתיים כאלה.
הפועל חדרה – כפר־סבא (ראשון, 19.15)
פעם אחת בלבד נפגשו הפועל חדרה וכפר־סבא במסגרת הגביע. זה קרה בסיבוב ח' של עונת 1983/4 וחדרה ניצחה 0:1 במשחק שנערך במגרש הפרדסים הישן בכפר־סבא. שתי הקבוצות שיחקו בליגה הארצית, אז ליגת המשנה. כפר סבא ירדה בעונה שלפני כן מהליגה הבכירה אחרי שזכתה באליפות היסטורית, ואת שרביט האימון קיבל לראשונה השחקן והסמל של המועדון שפרש באותו קיץ ממשחק פעיל – יצחק שום. כפר־סבא פתחה את העונה לא רע ואפילו ניצחה את חדרה 0:3 במחזור השני, אבל בהמשך הייתה נסיגה ביכולת והקבוצה הגיעה למשחק הגביע, שנערך ביום האחרון של 1983, כשהיא רק במקום השלישי. את הטבלה הובילה חדרה הלוהטת של המאמן נחום סטלמך ושחקנים כמו רונן שפירא, נתן פהר, אורי מסוארי, יגאל אלחדד ואחרים.
ההבדל במומנטומים בליגה ניכר גם במשחק הגביע, וחדרה לא חיכה הרבה זמן כדי להבקיע את שער הניצחון. כך תיאר זאת כתב "ידיעות אחרונות", דני פייבל: "כאשר מחוג השניות עדיין לא השלים סיבוב מלא, נחת הכדור ברשת הכפר־סבאית. שלמה סלמן הוציא כדור חוץ, סמוך לדגל הקרן, לעבר יגאל אלחדד אשר המשיך בנגיחה לכיוון השער. השוער עופר נוסובסקי מיהר לצאת לעבר הכדור, אך אשר שוורצבוים הקדימו ונגח מבין ידיו ופנימה – 0:1 לחדרה. השליטה החדרתית נמשכה לכל אורך המשחק, והשוער עופר סטולרו מהצד השני נעל את שערו. שום ניסה להעלות הרכב מהפכני, כשהציב את המגן נח איינשטיין בחוד, אבל כלום לא עזר – חדרה ניצחה ועלתה לשמינית הגמר. בהמשך אותה עונה המומנטום השתנה. כפר־סבא עלתה לליגה הראשונה מהמקום השני יחד עם הפועל חיפה והפועל פ"ת, ואילו חדרה סיימה במקום החמישי.
הפעם מפרידה ליגה שלמה בין חדרה לכפר־סבא, וקשה לדבר על מומנטום בליגה שנקטעה למספר שבועות בגלל המונדיאל (חזרנו אליו). חדרה כמובן פייבוריטית, אבל כפר־סבא יכולה לפנטז על נקמה קטנה.
קריית־שמונה – מכבי נתניה (ראשון, 19.45)
למכבי נתניה יש חמש אליפויות ברזומה, אבל רק גביע אחד בו זכתה בעונת הדאבל ב־1977/8. ארבע פעמים היא עלתה לגמר והפסידה, כולל בעונת 2013/14, כששיחקה בליגה הלאומית. היריבה בגמר: קריית־שמונה, זו שתעמוד מולה גם ביום ראשון הקרוב ותפריד בינה ובין שמינית הגמר.
נחזור לעונת 2013/14. נתניה הייתה הקבוצה השמינית בתולדות המפעל, והשישית מקום המדינה, שמעפילה לגמר מהליגה השנייה, והיא התייצבה למשחק נגד קריית־שמונה אחרי שכבר הבטיחה את החזרה שלה לליגת העל תחת המאמן יוסי מזרחי. זאת הייתה ההופעה הרביעית בתולדותיה במעמד הגמר, והראשונה מזה 36 שנה, אז ניצחה 1:2 את בני־יהודה והשלימה כאמור דאבל. בדרך לגמר היא עברה את אחווה עראבה מליגה א' עם ניצחון 0:1 משער של עידו אקסברד, בסיבוב ח' את מחזיקת הגביע הפועל ר"ג (שירדה אחרי ההנפה ללאומית) 1:3 בהארכה (אקסברד, ירין חסן וערן לוי בפנדל), בשמינית הגמר את הפועל נצרת עילית מהלאומית 0:1 (עידן שריקי), ברבע הגמר את הפועל רמה"ש (אז בליגת העל) 0:3 מכיבושים של ערן לוי בפנדל, רן רול וחסן), ובחצי הגמר את מכבי פ"ת (גם היא מליגת העל) 1:2 משערים של שריקי ולארי קאיודה.
למשחק הגמר באצטדיון ר"ג הגיעו כמעט 30 אלף צופים, רובם אוהדי נתניה שקיוו לחגוג דאבל. קריית־שמונה, עם המאמן ברק בכר, רצתה מהצד השני לזכות בגביע ראשון בתולדותיה אחרי ששנה קודם הפסידה בגמר להפועל ר"ג. המשחק היה שקול והבדלי הליגות בין שתי הקבוצות לא נראו על הדשא, בטח לא ב־90 הדקות הראשונות שהסתיימו ב־0:0. ההארכה הייתה שייכת כבר לקבוצה מליגת העל, שהכריעה את המשחק בדקה ה־97: רועי קהת מסר על סף הרחבה לאחמד עאבד, שהיה עם גבו לשער, הסתובב ובעט כדור נמוך ומדויק לפינה הרחוקה של אוהד לויטה. 0:1 לקריית־שמונה, והגביע הלך צפונה. ביום ראשון נתניה תגיע לאצבע הגליל בתקווה לנקום ולהתקדם לשמינית הגמר.
