מדי פעם מגיע לכדורגל הישראלי טרנד, שנעלם בדרך כלל אחרי תקופה מסוימת. לפני מספר שנים, בעקבות ההצלחה של ג'ורדי קרויף במכבי ת"א, התחילו קבוצות למנות מנהלים מקצועיים, כשמכבי חיפה אפילו הגדילה לעשות והביאה אנשי מקצוע מחו"ל (טור כריסטיאן קרלסן ומו אלאך, זוכרים?).
אלא שהסתבר שלא משנה הגדרת התפקיד, אלא האיש שממלא אותו, וכך הירוקים חזרו ארצה ומינו את גל אלברמן הכחול־לבן. הטרנד החדש שתופס תאוצה בקיץ האחרון הוא מינוי מאמנים לא מנוסים, חלקם כאלה שקודמו מקבוצת הנוער (מסאי דגו, אלי לוי וגל ברשאן), אחרים עוזרי מאמנים שקיבלו בפעם הראשונה פיקוד על קבוצה כמאמנים ראשיים (רובי קין ומייקל ולקאניס) ושניים שיפתחו בפעם הראשונה עונה בליגת העל (רן קוז'וק ועופר טסלפפה). להבדיל מהטרנד הראשון, שהגיע בעקבות הצלחה מוכחת, זו של קרויף בקריית־שלום, הפעם אין שום עובדות מוקדמות שמעידות כי הצעד הזה יוביל להצלחות. העיקר לרדת מגלגל המאמנים המוכרים שמחליפים ביניהם קבוצות כל קיץ, ובדרך כלל גם במהלך העונה. האם זה יצליח? חלק כן וחלק לא, הכל תלוי במאמן עצמו, באישיות שלו ובצורה שבה יתחבר לשחקנים. אין שטאנץ מנצח.
שפר הקשוח ושרף הכריזמטי
אנחנו נתרכז בגל ברשאן או יותר נכון בהפועל כפר סבא שמינתה אותו. את ברשאן נשפוט בעתיד על פי התוצאות שלו, על הדשא ובחדר ההלבשה, הנקודות בטבלה וההנהלות שלו מול השחקנים והבעלים (לא פחות חשוב). מה שכן אפשר להגיד שבכפר סבא קידום מאמנים מהנוער או מתן צ'אנס למאמנים חדשים הוא לא עניין של טרנד, אלא משהו שטבוע באופי של המועדון. הפועל כפר סבא הייתה תמיד ידועה כבית ספר למאמנים ויצרנית מצטיינת של אנשי מקצוע ודי אם נזכיר את עמנואל שפר, שלמה שרף, יצחק שום, דרור קשטן, אברהם מרצ'ינסקי ואחרים. כולם עשו קריירות מפוארות בקבוצות הליגה הבכירה וגם בנבחרת. אז בואו נעבור על היסטוריית המאמנים שקיבלו הזדמנות ראשונה במגרש הפרדסים הישן ברחוב טשרניחובסקי ואחר כך באצטדיון לויטה.
בשנות ה־50 לא הוכרה עדיין החשיבות של המאמן ואת התפקיד קיבל בדרך כלל אחד השחקנים, ששימש כמאמן־שחקן. הגדיל לעשות עמנואל שפר, שאימן את קבוצות הנוער והבוגרים ובין פציעה לפציעה גם שיחק בקבוצה. חמש שנים הוא עבד במועדון, ובמהלכן נודע כמאמן קשוח וקפדן אבל גם אחד שבנה את התשתית של הקבוצה לשנים קדימה. ב־1957 הוא עזב הכל ויצא ללמוד בבית הספר הגבוה להכשרת מאמני כדורגל בקלן שבגרמניה. אחרי שנתיים חזר לכפר סבא, אבל הסתכסך עם הבוס יאיר לויטה. בהמשך אימן את נבחרת ישראל באולימפיאדת מקסיקו סיטי 1968 ומונדיאל מקסיקו 1970, ונכתב באותיות של בדפי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי.
ובינתיים בכפר סבא, לויטה הביא שרשרת מאמנים מבחוץ עד שב־1973 החליט שוב לתת צ'אנס למישהו מפנים. המאמן הקודם נחום סטלמך ביקש העלאה גדולה בשכרו, אבל דרישתו נדחתה בגלל מצבה הכספי הרעוע של האגודה, ובמקומו מונה אשר בלוט, שפוטר אחרי מחנה האימונים בחו"ל בגלל "חוסר רצינות". מלכתחילה המינוי שלו הוגדר כזמני, במטרה לתת למאמן הנוער שנת ניסיון נוספת במחלקה הצעירה, אבל לנוכח הנסיבות מאמן הנוער – שלמה שרף, שמו – הוקפץ כבר בגיל 30 לאמן את הקבוצה הבוגרת בזכות האינטליגנציה, הכריזמה וכושר המנהיגות שהפגין, כפי שהעיד לימים לויטה. התוצאה הייתה תואר ראשון למועדון, גביע המדינה, שנתיים מאוחר יותר.
את שרף החליף בתפקיד מאמן הנוער שחקן אחר של הקבוצה, דרור קשטן, שהוזעק מאוחר יותר לקבוצה הבוגרת במקומו של אריה רדלר, אבל לא הצליח להציל אותה מירידה. בהמשך, אחרי שאמנון רז החזיר את כפר סבא לליגה הבכירה, חזר שרף לקדנציה נוספת בקבוצה ולקח איתה גביע שני ב־1980. שרף המשיך לבני יהודה ואת תפקיד המאמן קיבל עוד שחקן עבר של המועדון, אברהם מרצ'ינסקי, שאימן עונה אחת בלבד. בקיץ 1981 חזר לכפר סבא קשטן, שהקדנציה השנייה שלו במועדון כללה אליפות אבל גם ירידת ליגה עונה אחת לאחר מכן.
בכפר סבא חיפשו מאמן שיחזיר את הקבוצה לליגה הבכירה, והדבר יצר ויכוח חריף בהנהלה. אמנון רז סירב לחזור לקבוצה, שמואל פרלמן הביע עניין אבל לא שוחרר מעבודתו במחלקת הנוער וגם מועמדותו של אהרון קפיטולניק נפלה. ואז החליט לויטה להטיל את התפקיד על הקפטן בן ה־35 שזה עתה פרש ממשחק אחרי 18 עונות בקבוצה הבוגרת – יצחק שום. הקבוצה חזרה אחרי שנה לליגה הראשונה, ובהמשך גם מרצ'ינסקי שב לאמן אותה.
גם דראפיץ' ומימר התחילו כאן
במהלך השנים קיבלו שחקני עבר נוספים של הקבוצה צ'אנס לאמן את הבוגרים. בעונת 1994/5 קיבל את המושכות אגדת עבר נוספת של המועדון, אלי יאני. בעונת 2002/3 הוזעק לאמן את הקבוצה שחקן העבר תמיר בן־חיים. למה הוזעק? כי המאמן המיועד גיא לוי התפטר יומיים לפני תחילת העונה ובן־חיים קיבל צו־8 מהבעלים אלי טביב. העונה התחילה עקום וגם הסתיימה ככה, עם ירידה.
לפני תחילת עונת 2008/9 פנה טביב לידידו, המאמן רוני לוי, וביקש שיעזור לו למצוא מאמן. לוי המליץ לו על עוזרו בחמש השנים שלו במכבי חיפה, שגם לקח איתו שלוש אליפויות ברציפות – סלובודן דראפיץ'. זו הייתה משרת האימון הראשונה של סלובו, שעזב אחרי עונה. במקומו מונה תומר קשטן, ששיחק במחלקת הנוער של כפר סבא אבל נאלץ לפרוש בגלל פציעה קשה. הוא נכשל שנתיים ברציפות להעלות את כפר סבא לליגת העל – בגלל הקיזוז, יש לציין – ועונה מאוחר יותר קיבל את התפקיד עוד מאמן ממחלקת הנוער, משה הרשקו.
בעונת 2014/5 מונה פליקס נעים, מאמן מוכח בליגה א', כדי שיחזיר את הקבוצה ללאומית – והוא עשה את זה בגדול עם שתי עליות תוך שנתיים. למעשה, הפעמים היחידות שאימן בלאומית ובליגת העל הייתה בכפר סבא, אליה חזר מאוחר יותר לקדנציה נוספת. בעונת 2015/6 קיבל שרון מימר צ'אנס ראשון בליגת העל, כשהוקפץ מעמדת עוזר המאמן של ברק בכר בבאר שבע, ושנתיים מאוחר יותר גם מסאי דגו התחיל את קריירת האימון שלו בכפר סבא. אז מה אומרים? לא אומרים. היו הצלחות, היו כשלנוות, הכל תלוי בטיב המאמן. אבל דבר אחד בטוח, בכפר סבא לא מפחדים לתת צ'אנס ראשון למאמנים.
