הוא רודה כחצי טון דבש בשנה, מחלק לבני משפחה ולחברים, וגם מוכר (מפה לאוזן ובאתר האינטרנט שלו), אבל ההנאה האמיתית שלו היא מגידול מלכות, פיצול כוורות ויציר נחילי דבורים חדשים.
אבנר ענב ממושב רשפון, מזה כשנה סמנכ"ל בחברת Tobe, שמגדל דבורי חופש במשק שלו. "חיברתי בין שני העולמות שלי, כדבוראי חובב, וכמהנדס תעשייה וניהול העובד בחברת אגרוטק שפיתחה מכשיר להגנה על דבורים מפני מזיקים", הוא מסביר השבוע. "הטפיל קרדית הוורואה שפלש מאסיה מסכן את אוכלוסיית דבורי הדבש, ואם אין דבורים – אין האבקה, ואם אין האבקה אין שקדים, תפוחים, פירות נשירים אחרים, אבוקדו ואבטיחים. המוצר שלנו בחברה הוא הראשון בעולם שמטפל במזיק מבלי להזיק לדבורים עצמם. הידע שלי בעולם הדבורים עזר לי להתמקצע בתפקידי החדש".
איך הכל התחיל?
"חקלאות ביתית ומקיימת היא אצלנו במשפחה ערך עליון, עם תרנגולות בחצר, ערוגת ירקות, מערכת אקוופונית וקומפוסט", אומר ענב (38), נשוי ואב לשתיים. "אני מגדל גם אבוקדו במשק שלי. לפני שש-שבע שנים נוכחתי לדעת שאין לנו כמעט פירות על עצי האבוקדו, פניתי למומחה שהעלה את ההשערה, שאין הפריה ואין פירות כיוון שאין לנו בחצר דבורים להאבקה. מתברר שהדבורים המקומיות בארץ נעלמו עקב הטפיל הרשע והפולש קרדית הוורואה ונותרנו תלויים בדבוראים המסחריים שיואילו להציב כוורות כדי להפרות את העצים שלנו".
הכוורת הראשונה
כשהבין שעצי האבוקדו שלו זקוק להאבקת דבורים, הוא החלט להציב את הכוורת הראשונה בחצר. "כמהנדס חפרן ולא מתפשר התחביב הפך לעיסוק מרכזי בחיי. התחלתי ללמוד את הנושא מהאינטרנט, ממגדלים, ולאט לאט ביססתי שיטה מקיימת ומכבדת לגידול דבורים - בלי לטלטל אותן ממקום למקום במרדף אחרי הפריחה, בלי לקחת מהכוורת את כל הדבש שלהן וכתחליף להאכיל אותן במי סוכר, כפי שעושים הדבוראים המסחריים. אנו לא מקיימים איתם מערכת יחסים של ניצול. להיפך, הן מקבלות מאיתנו יחס הוגן והמון אהבה".
מה הכללים שהצבת בפניך?
"לוקחים רק עודפי דבש, שומרים על המלכות מכל משמר, ומשאירים את הכוורות בסביבתן הטבעית. הדבורים שלנו נהנות מהפרחים בהתאם למה שהטבע מספק, ללא ריסוס וחומרי הדברה, ואנחנו לא מאכילים אותן במי סוכר".
והתוצאה?
"חלפו השנים, עצי הפרי נטו תחת עומס הפירות, הנחילים התרבו, הכוורות גדלו, ואנו זכינו לטעום את הדבש הכל כך נפלא, שטעמו לא היה דומה לשום דבש אחר שהתרגלנו לקנות בסופר".
איך העברת את המסר לאחרים?
"הקמתי את 'דבש חופש', קהילה ששמה לעצמה למטרה להסביר את חשיבותה של דבורת הדבש לאדם ולטבע. החזון שלנו הוא להנגיש את גידול הדבורים בבית לכל מי שחולם על כך, לקרב אנשים אל האדמה, לעודד חקלאות ברת קיימא ולהפרות את העולם סביבנו".
ענב גם יצר סדרת סרטוני הדרכה בנושא ומלווה כל מי שרוצה לגדל דבורים ולייצר דבש בעצמו. "הכל דבש – גידול דבורים בבית", זה שם הערוץ ביוטיוב. "אני אוהב ליצור נחילי דבורים חדשים שיוולדו מהמלכות שאני בחרתי וגידלתי".
הרפורמה של משרד החקלאות מתירה לייבא לארץ דבש כדי להוזיל המחירים.
"יש הרבה שיטות לייצר דבש זול, ויש מפעלים לזיוף דבש שמוכרים לנו סוכר בטעם דבש. אנשים צריכים לקנות דבש מהמגדלים בקהילה שלהם, או לייצר בעצמם".
"קטן וביתי"
גם ד"ר ברוך ארז ממושב בני ציון מגדל דבורי חופש, בניגוד לדרכו של אביו: "אבא שלי היה כוורן ויצרן דבש מסחרי עצמאי, כך כינו אז את הדבוראי. היו לו 400-300 כוורות והוא נייד אותן ממקום למקום –בגליל, בבקעת הירדן ובהרי ירושלים, בהתאם לתקופות הפריחה. כשהייתי צעיר עבדתי לצדו וממנו רכשתי ידע. כשהלכתי ללמוד וטרינריה אבי התקשה להמשיך לבד ומכר את העסק. מאז ועד לפני כשנה וחצי, במשך 33 שנה, לא נגעתי בכוורות".
ארז (62) הוא לשעבר הווטרינר של המועצה האזורית חוף השרון, מנהל מטעי האבוקדו של המושב, וכיום מפקח מזיקים בשטחי האבוקדו של חברת גרנות, נשוי, אב לארבע בנות וסב לארבעה.
לדבריו, כיום אי אפשר להתפרנס מייצור דבש והדבוראים מתפרנסים בעיקר מתשלומי החקלאים בעבור האבקת העצים בפרדסים, במטעים (אבוקדו, פירות נשירים) ובחלקות האבטיחים שלהם. "אם רפורמת הדבש תיושם ודבש מיובא יציף את הארץ", הוא אומר, "חלק מהדבוראים יעדיפו לחסל את המכוורת שלהם ואז יהיו פחות דבוראים להאבקה - החקלאים ייפגעו מעלית תעריפי ההאבקה, והצרכנים מעליית מחירי הפירות. ענף האבוקדו, למשל, יקרוס, כי אי אפשר לגדל אבוקדו ללא האבקת דבורים".
למה לא חזרת לייצור מסחרי?
"תמיד רציתי לחזור לדבוראות, אבל הבנתי שעיסוק מסחרי בתחום הוא כישלון ידוע מראש, ולכן החלטתי לעסוק בכך כתחביב וגם להאבקת מטע האבוקדו שלי. אני מוכר במשרד החקלאות כ'דבוראי חובב' המורשה לגדל דבורים בלא יותר משלוש כוורות. אני לא רוצה להיות מסחרי, אני רוצה להיות קטן, ביתי, ולא להיות תלוי בענף הזה מבחינה כלכלית".
מה אתה עושה בדבש שאתה רודה?
"את הדבש שאני רודה אני מכניס לצנצנות, מחלק במתנה למשפחה ולחברים, וגם מוכר למכרים. זה לא החלק המהותי בעיסוק שלי. החלק הכי אהוב עליי הוא חקירת הכוורות ומה שמתרחש בתוכן".
איך אתה מגן על עצמך?
"אני לא מגן על עצמי בכפפות, כך אני רגיל. כשהייתי נער ועבדתי עם אבי נעקצתי עשרות פעמים בכל ביקור. כיום אני לא נעקץ בכלל, ואם כן, אז רק פעמיים-שלוש".
