הכירו את "הרופאים" החדשים בבית חולים מאיר: מיילה, כלבת לברדור חיננית, לב, בורדר-קולי משעשע ומלי הפודלית האנרגטית, שמטפלים במחלקות האשפוז בילדים ונוער ומעניקים להם חום ועזרה נפשית. "ילדים שלא הלכו, ולא רצו לדבר, או שהיו בחרדות, ראו את הכלבים והפכו באחת בעזרת הכלבים הטיפוליים המופלאים האלו, ממטופלים למטפלים", אומרים אנשי הצוות הרפואי.
קראו גם >>>>
אהבה ללא תנאי
הטיפול החדשני בכלבים הטיפוליים החל לפעול באחרונה ללא תשלום בבית חולים מאיר במחלקות הילדים והנוער השונות. התוצאות אחרי עבודה עם עשרות ילדים בשבועות האחרונים מעודדת יותר מכל התחזיות. "לא רציתי לאכול תקופה ארוכה, הייתי בחרדה, ודי בדיכאון קשה בעקבות תאונת דרכים שעברתי לפני חודשיים", מספרת בת 12, אלא שאז, לדבריה, הגיעה ג'ני כלבת הלברדור. "ראיתי אותה, היא הסתכלה אליי במבט אוהב, חומל כזה, היא קפצה לי על המיטה, ושמה את ראשה וחיככה אותו בראשי. ליטפתי אותה והיא כשכשה בזנב, כאילו אמרה לי בואי נשחק, בואי נבלה קצת, כמו חברה ותיקה ששנים לא ראיתי. פתאום הרגשתי צורך עז לצאת החוצה ולרוץ איתה, נתקפתי רעב, ביקשתי לאכול אחרי שכמה ימים סירבתי להכניס מזון לפה ויצאתי איתה לטיול. בזכותה הבראתי ויכולתי לצאת החוצה, ואחר כך להשתחרר מבית החולים".
ילי שפירא, (36) מרעננה, המתמחה בחינוך מיוחד בשילוב אומנות, מאלפת כלבים ומטפלת רגשית באמצעותם, היא האחראית לכך שבית חולים מאיר הכניס טיפול רגשי בעזרת כלבים למחלקות האשפוז השונות: "זה התחיל לפני מספר חודשים לאחר שעקב מחלה של בתי הייתי צריכה לשהות בבית החולים מספר ימים. שם במחלקות השונות התוודעתי לליצנית הרפואית 'סיסי' והתחלנו לחשוב כיצד אנחנו מנסים לסייע לילדים המאושפזים.
"אני כבר התוודעתי לקסם הפלאי שמתרחש באינטרקציה בין כלבים למטופלים במסגרת עבודתי הפרטית והצעתי את זה. אני מוכרחה לציין שכולם התלהבו, ויחד, אני ו'סיסי', ובעזרתה ותמיכתה הבלתי מסויגת של ליאורה פרלברג, מנהלת המרכז החינוכי בבית החולים, התחלנו להכניס את הטיפלים הללו במחלקות השונות ומאז אנחנו לא מפסקים להתפעל מהניסים שקורים בעזרת הכלבים".
חיבוק חזק
פרופ' דני נמט, רופא בכיר במערך הילדים טיפל לאחרונה בילד עם חרדות ממחטים שהתנגד בכל תוקף להחדרת עירוי. "החדרת העירוי חיונית לטיפול בילד", הוא מספר השבוע, "מכיוון שהילד מאוד אוהב כלבים והתחבר במיוחד לאחד מהם, בכל פעם שהוא מגיע לטיפול אנו דואגים כי ילי תגיע עם הכלב והילד מחבק את הכלב, נרגע ואנו עושים לו עירוי כשהוא ללא חרדה".
"הכלבים עוזרים גם להורים הנמצאים במצבי סטרס לא פחות מהילדים המאושפזים", אומרת ילי, "באחד המקרים הזכורים לי היטב, הייתה אמא אחת שבתה עברה תאונת דרכים והייתה בטיפול נמרץ, כשהיא הייתה בניתוח האימא יצאה למרפסת וראתה את אחד הכלבים בחצר, היא הגיעה אליו, ליטפה אותו, ופשוט התפרקה, שחררה את הכול, זה לא היה יכול לקרות לה עם אחות או עם רופאה, זה קרה בגלל שהכלבים בעצם נוכוחותם משחררים כל חסם".
לדברי ילי, הסיבה להצלחת הטיפולים באמצעות כלבים נובעת מכך ש"כלבים הם לא שיפוטיים, לא מעניין אותם מה עברת, מאיפה אתה, מאיזה מגזר אתה. הם באים נטו אהבה, זה גם ההורמון שמופרש אצלנו במוח כאשר אנחנו מלטפים כלבים".
הקסם קורה
"עם הקמת 'המרפסת' שזהו מרחב לימודים, תרבותי ופנאי בשטח בית החולים, נפתח בפנינו מרחב מזמין חדש שמאפשר חיבור לטבע ולעולם החי והצומח", מסבירה ליאורה פרלברג, מנהלת המרכז החינוכי בבית החולים, "היציאה איפשרה להרחיב את הטיפול באמצעות בעלי חיים שניתן עד כה למשל עם שרקנים, ומדי שבוע מגיעה באופן קבוע ילי, שמטפלת גם בכלבים.
"ההודעה על בוא הכלבים לבת החולים יוצרת כל פעם מחדש רגעי קסם עבור הילדים וההורים: עצם הידיעה שהכלבים נמצאים פה עבורם - ומחכים להם, מוציאה ילדים והורים מחדר האשפוז למפגש שמתקיים תוך כדי חזרה לטיפול הרפואי, כשלעיתים הכלב או הכלבה מצטרפים לטיפול. הילדים משחקים איתם, מתרפקים, נהנים, שואלים ולומדים על התנהלות הכלב וגם על עצמם. פעולות של האכלה, טיול עם הכלב, משחק, מגע, ומפגש חברי של ילדים סביב הכלבים הוא ייחודי ונשאר גם מעבר כזיכרון מרגש עבורם גם מעבר למפגש עצמו. ילדים והורים מצלמים את הכלבות ולעיתים המטפלת והכלבה מצלמות עצמן עבור הילד ששמח וזקוק למפגש איתם גם דרך המסך".
____________
מקצרים את זמן ההחלמה
מרכז אופק למדריכים ומטפלים באמצעות כלבים, מספרים על היתרונות של תחום הכלבנות הטיפולית:
- מצב רוחם של החולים שזכו לביקורי כלבים השתפר.
- כשמצב הרוח השתפר, צומצם זמן ההחלמה מול חולים אחרים.
- חולים שהתחברו לכלבים שינו את התנהגותם והגבירו את הפעילות הפיזית שלהם, מה שעודד את זרימת הדם ותהליך הריפוי הטבעי של הגוף.
- ילדים שלא היו מוכנים לקום מהמיטה ולא לתקשר עם סביבתם החלו לזוז ולדבר כאשר הכלב היה איתם.
- הכלבים סיפקו לחולים את האפשרות ליהנות ממגע, משחק ואינטראקציה "נורמאלית" שבסופו של דבר עודדה את קצב ההחלמה ב-30 אחוזים לעומת החולים שלא השתתפו בפעילות.
