"הייתי ילדת מפתח, נאלצתי לדאוג לאחי הקטן כי אמא עסקה בפרנסת הבית, אבל למדתי לקחת את הכול בצחוק, וכמה שיותר מתגלגל".
מי לא מכיר את פני חנוכה, בשבילכם, "פיפי הליצנית" הרפואית המובילה של בית חולים מאיר. היא ג'ינג'ית עם אופי סוער, וברגע שהיא נכנסת לחדר כולו נצבע בכתום. כששואלים אותה בת כמה היא אומרת בחיוך שהיא מעדיפה להגיד כמה היא שוקלת וכשהיא היתה קטנה היא באמת האמינה שהיא בילבי, ילדה אחת גיבורה מול כל העולם, ואפילו זוכרת את עצמה מצחיקה ילדים ומנסה להרים מכוניות ב"כוחות העל שלה". אז חנוכה או לא, תכירו את "פיפי" שעבורה כל השנה זה פורים אחד גדול.
כוח הצחוק
את פורים חוגגת פני חנוכה (55) כמו כולם, עם הרבה צחוק, תחפושת ליצן צבעונית והרבה שמחה. רק שאצלה האף האדום לא יורד במוצאי החג השמח, היא ממשיכה לעטות אותו, יחד עם כל הגרדרובה הרבגונית, כל השנה, ולהביא הרבה מזור ומרפא לחולים הקשים ביותר בבית חולים מאיר. השבוע, רגע לפני החג של הליצנים, מספרת פני על העבודה "הכי מרגשת שיש בעולם", החיוך שמרפא, שיתוף הפעולה המדהים עם הצוותים וגם על אותם רגעים פחות מצחיקים בחיים.
היא נולדה בניו יורק, ובגיל שנתיים כשהוריה התגרשו עלתה לארץ עם אמה ואחותה והן הלכו להתגורר בתל אביב אצל סבה וסבתה: "הייתי ילדת מפתח", היא מספרת, "אמא שלי עבדה 12 שעות ביום כדי לפרנס אותנו ואני תפסתי במהרה את המקום הבוגר והאחראי וטיפלתי באחי שנולד בארץ. למדתי להסתדר בעולם וכנראה שלצחוק ולחיוך יש תפקיד חשוב בזה. בגיל 15 פגשתי את המורה לתיאטרון־רחוב הראשון שלי בבית ספר 'תלמה ילין' והתאהבתי בז'אנר. התחלנו להופיע כתלמידים בפסטיבלים ומהר מאוד מיסדנו את התחום בישראל בסוף שנות השמונים ברחובות דיזינגוף. להיות ליצן בתיאטרון רחוב דורש יכולות יוצאות דופן כי צריך להילחם על תשומת לב ולהצליח להשאיר אנשים ברגע נתון שהם לא התכוונו כלל להיות בו. זה כל הקסם".
בצבא היא נאלצה לזנוח את הצחוק אבל שמרה על יכולת משחק מצוינת כששימשה קצינה ומ"מית בפלוגה של נערות בסיכון. לימים נולדו לה שלושה ילדים, יואב, ינאי ונגה ואם תשאלו אותם, גם בבית אמא שלהם אלופה בלהצחיק ולשחרר את המתח בזמן אבל דאגנית לא פחות. לפני 16 שנה היא הגיעה לתחום הליצנות הרפואית ולבית החולים מאיר, די באקראי.
"באותם ימים סיימתי בדיוק להניק את בתי הקטנה", אומרת פני, "ופנו אליי מעמותת 'רופאי חלום' והציעו לי להתחיל את השותפות עם בית החולים מאיר. נעניתי לאתגר מיד ולשמחתי מהר מאוד בתחילת הדרך זכיתי לפרגון אדיר מהצוותים הרפואיים והסיעודיים במחלקות (ראו מסגרת א.א). זה היה תחילתו של רומן שמאז ועד רגעים אלו ממש מסב לי סיפוק, אושר והנאה עילאיים".
בראש הצוות
בימים ההם, כשהחלה פני בתפקידה החדש, ליצנות רפואית הייתה בישראל עוד בחיתוליה, עם השנים היא כה התמקצעה בנושא עד שהוציאה ספר מקצועי בתחום, והיום היא מובילת צוות הליצנים הרפואיים בבית החולים המונה כשבעה ליצנים.
מה בעצם עושה ליצן רפואי?
"הרעיון מאחורי השיטה הוא שהומור וצחוק משפרים את מצבם הרפואי של מאושפזים, בעיקר ילדים, והדבר הזה הוכח מדעית".
יש ילדים שמפחדים מליצנים.
"ליצן לעולם לא יתקרב לילד אם הילד לא יאפשר זאת. תמיד הכל יעבוד בצורה הדרגתית ודבר ראשון נבנה את האמון בינינו. אם יש ילד שמפחד ממני, הדבר הראשון שאני אעשה זה אפרד ממנו ואודיע לו שאני הולכת. למעשה, בסיטואציה בה הוא נמצא, אני הדמות היחידה שיכולה ללכת והוא זה ששולט על הסיטואציה והוא מרגיש שהשליטה חוזרת אליו. הרופא יצטרך להמשיך לטפל בו, גם אם הוא לא מרוצה מהרעיון, גם האחות תצטרך להמשיך את בדיקות הדם אבל אני יכולה להתעופף אם זה מה שהוא רוצה. וברגע הזה שהוא מבין את זה, אני מאפשרת לו לקרוא לי בעצמו ולשמחתי זה קורה הרבה פעמים ובמהירות רבה וזה מרגש לראות את החיוך של הילדים שהוא הכי לא שגרתי במצבים בהם הם נתונים".
6 צפייה בגלריה
פני ומנהלת סיעוד טיפול נמרץ ילדים, אורנה הדרי, בטיפול בילד
(צילום: דוברות בית החולים)
"אחת הפעמים שנפל לי האסימון והבנתי את המשמעות של העבודה שלי היה כשהובהלו אבא וילד לחדר טראומה אחרי תאונת דרכים. במקרים של טראומה מוכרז 'קוד כחול' ברחבי בית החולים ולחדר טראומה מוזעק במיידי צוות ייעודי לטיפול מהיר בפצועים. במקרים האלו אני תמיד מלווה את רופאי הילדים שלנו ומציעה להם כוס מים או סתם חיוך לפני שהם נכנסים להתמודדות שלהם בסיטואציה. במקרה הזה – ברגע שהם פתחו את הדלת, ראה אותי מנהל יחידת הטראומה מבוגרים ואמר לי 'בואי אני צריך אותך. מגיע ילד והוא ער ואני רוצה שתדברי איתו'. עדיין לא עודכנו מהשטח מה מצבו או מצב האבא.
"כל הרופאים של מיון ילדים חיזקו אותי וזה היה רגע מאוד קשה לראות את הילד נכנס ובוכה לצד המיטה של אביו שנמצא בהלם מוחלט ומבולבל - כשלשניהם הצוואר מקובע והם לא יכולים לראות האחד את השני. התחלתי לדבר איתם והצלחתי להרגיע גם את האבא וגם את הילד. בשלב מסוים חיברתי להם בין הידיים והם אחזו האחד בשני, נרגעו ולא עזבו.
"ברגע שהמטופל מרגיש שותף לסיטואציה ובשליטה, הוא משתף פעולה ויש היענות טובה יותר לטיפול. בעקבות כך, בשנים האחרונות אנחנו הליצנים נכנסים לחדרי ניתוח ואנו נמצאים שם כחלק בלתי נפרד מההכנה לניתוח להורים ולילדים, לבדיקות האולטרסאונד ועוד".
גם באמבולנס
לא רק בין כתלי בית החולים ניתן למצוא את פני, אלא לפעמים, ובמקרים היותר מרגשים, גם מחוצה לו. "אחד הפרויקטים המקסימים שלנו בעמותת רופאי חלום הוא ה'ליצנבולנס' שדרכו אנו מגשימים משאלות לילדים שמתמודדים עם שגרה לא פשוטה של חולי. לא פעם המשאלות האלו מעניקות לא פחות למשפחה של הילד, לאחים שלעיתים מקבלים פחות תשומת לב וההורים שצריכים רגע אחד של הפוגה.
"אחת ההגשמות שריגשו אותי במיוחד הייתה של ילדה שסובלת ממחלה גסטרואנטרולוגית והייתה מאושפזת אצלנו קרוב לשלושה חודשים עם חולשה אדירה. הצוות הרפואי, הסיעודי, של המרכז החינוכי ואנחנו ממש בינינו לה מעין ממלכה משלה באותם חודשים והיא נכנסה לכולנו ללב. כששאלתי אותה מה החלום שלה היא פתחה את העיניים היפות שלה ואמרה 'אקסטרים'. מתוך החולשה היא מצאה את הכוח לחלום הכי גדול שאפשר ואכן מספר חודשים לאחר מכן כשהפתענו אותה ויצאנו לסנפלינג במצוקי שילת, היא היתה הרוח החיה של היום הזה, זה הרגיש כמו היום הטוב ביותר בעולם לכולנו".
אין לך רגעים קשים?
"לפני מספר שנים עברתי תקופה אישית מורכבת. אחד הדברים שהצילו אותי היה לקום כל בוקר לעבודה עם המאושפזים בבית החולים. לכל בית חולים, או מרפאה שבהם אני עובדת, יש את הייחוד שלו ומקום בלב, אבל בעבורי מאיר הוא הבית, כאן גדלתי, התפתחתי והפכתי למי שאני והאנשים פה הם משפחה גם ברגעים קשים. כשאני נכנסת עם האף האדום לבית החולים, אני זוכה לקבל מיד בחזרה אינספור חיוכים, ולי נשאר לחייך בחזרה והלב כבר מרגיש הרבה יותר טוב. אני באמת מאמינה שיש רגעים שאי אפשר לשנות את הסיטואציה, אבל אפשר לשנות את זווית ההסתכלות, וזה מה שאנחנו הליצנים הרפואיים עושים כל הזמן גם פה לילדים וגם בחיים הפרטיים שלנו".
קראו גם >>>>>
__________
הליצנים של 'מאיר'
בבית החולים מאיר פועלים שבעה ליצנים רפואיים המוכרים בשמותיהם לוליפאפ, פופיק, בורקס, טילה, פוליפ, ליפה ופיפי.
"כולנו פועלים מתוך שיתוף הפעולה הנפלא של 'עמותת ידידי מרכז רפואי מאיר' ו'עמותת רופאי חלום' ואיפה שיש ילדים, אנחנו שם. מיון ילדים, מחלקת ילדים, טיפול נמרץ ילדים, חדרי ניתוח, כירורגית ילדים, מחלקות עיניים, אשפוז יום ומרפאות, גסטרואנטרולוגיה ילדים, וזמינים להתייצב בכל מקום אליו אנחנו נקראים", מספרת פני חנוכה. "כחלק בלתי נפרד מביסוס התחום אני גם מעבירה הרצאות לסטודנטים לרפואה ולסיעוד על ליצנות רפואית וגם משתפת בכלים מהתחום בהם הם יכולים להשתמש. ביחד עם קולגות נפלאות שלי בנינו קורס המיועד לצוותים רפואיים על 'רפואה, ליצנות ומה שביניהם' שייפתח בחודש מאי הקרוב בטכניון", היא מספרת בגאווה. "במהלך שנות עבודתי גם פרסמתי ספר מקצועי על שילוב ליצנים רופאיים בפרוצדורות רפואיות".
פני מוסיפה כי "היינו הראשונים ב'מאיר' ששילבו ליצנים רפואיים בפרוצדורות רפואיות. לא פעם נשלחתי לצדו של פרופ' יוסף עוזיאל, מנהל ראמוטלוגיה ילדים, להרצות וללמד צוותים בבתי חולים בחו"ל את המתודולוגיה שבנינו אצלנו. במאיר נערך המחקר הראשון של השפעת הליצנות הרפואית בפרוצדרות רפואיות שפתח את הדלת לחדר הטיפולים לליצנים הרפואיים".
