"כאב שאין לו סוף": מאות מתושבי כפר סבא ליוו אתמול (שלישי) למנוחת עולמים את רס"ל זיו חן, תושב כפר סבא, שנפל בקרבות בעזה. זיו חן שנולד וגדל בכפר סבא, למד בישיבת בפתח תקוה, והיה קומונר ברעננה, ולאחר מכן למד בישיבת ירוחם (הנופל התשיעי מהישיבה מתחילת המלחמה) נחשב לעילוי, אהוב על הבריות, ומנהיג מלידה. נפילתו בקרב הותירה רבים בכאב גדול.
עוד קודם ללווייתו שהתקיימה אתמול בבית העלמין הצבאי בעיר, רבים מתושבי כפר סבא נעמדו בדרך מסע הלוויה לחלוק לו כבוד אחרון.
רעייתו הלל ספדה לו: "היית כולך ספר תורה, כמו מלאך הלכת לישון. במשך שנה ושבעה חודשים זכיתי בחן, באוצר. אני מבקשת לומר תודה על שנה ושבעה חודשים של זכות, אהבה גדולה, על חיים שנתת לי ללמוד ממך כל דבר, להיות לך כל חייך, להיות איתך כשאתה שמח. זיוי שלי, מלחין פסוקים ופסוקי אהבה, שכתב לי ניגונים וזמירות, כתב לי הלל מיוחד, לנצח אני אהיה הלל שלך. תודה לך זיוי שלי על הכל".
אחיו אור ספד לו: "היית בשבילי מצפן, אש יוקדת תמיד, חידדת את האמת. היית בעל מקסים להלל, היא הצליחה להוציא מכם אהבה ורגישות כאילו הייתם שנים ביחד. הגענו לכאן, למדינת ישראל ולא לאוגנדה. אנחנו עם ישראל, בחסדי האל התהלכנו פה ונמשיך להתהלך פה ביחד – אסור שנתנתק מהשורש שלנו – תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל – זו צוואתו של זיו. אחי הקטן, אבל כולו ספר אחד גדול עם לב. סליחה זיו שלא שמרתי עליך מספיק, תמיד תחיה איתנו בלב שלנו".
"אתה כזה גיבור אחי, גיבור ממש. היית אדם שאי-אפשר לפספס. שאלת על כולם, סייעת לכולם עם התמודדויות. כמה לימדת אותי על העולם, אחי, אני לא מאמין שאני נפרד ממך", ספד בבכי חברו הקרוב שלמה גושן. חבר נוסף, אורי רפפורט, הוסיף: "מי יעזור לי להיות אדם טוב יותר? לימדת אותי מהי תורת חיים, היית זיו של אור כל חייך".
דני חן, דודו, סיפר על האובדן והכאב: "לצערנו הרב כל הטובים הולכים. האחיין שלי, הייתי הסנדק שלו, אני מכיר אותו מאז שנולד. עילוי. עד גיל 4 הוא לא דיבר, בגיל 7 הוא ידע את כל מה שלמדו כולם ועבר את כולם. הוא למד בפתח תקווה, היה קומונר ברעננה. כשהיה חוזר במוצאי שבת אתה רואה 40 ילדים הולכים אחריו ומלווים אותו.
קראו גם:
"אי אפשר היה להסביר את הדבק שהוא הדביק את הסובבים אותו. אהבו אותו. בגיל 18 היה מורה ומחנך בישיבה שלמד, שהסמיכו אותו הרבנים כדי שהוא יוכל להשלים את השיעורים כדי להקל על הילדים שלא יישארו מאחור.
"לאשתו הלל הוא כתב שיר בתקופה של האירוסין שלהם", סיפר בכאב. "הוא החלל התשיעי בירוחם. כל החבר'ה הטובים. חבל על אלה שאובדים ואי אפשר היה לעשות משהו בשבילם. אהבה כמו שהייתה לו להלל אין לה אח ורע. עוד שלושה ימים היה אמור להשתחרר ממילואים, אשתו בהריון. הוא קנה מתנה למוצאי שבת שאנחנו אמורים להיפגש".
