"הרופא האהוב איננו": מנהל מרפאת הבריאטריה (השמנה) בבית חולים מאיר שטיפל במאות תושבי השרון נפטר בטרם עת בשבת האחרונה והותיר רבים המומים וכואבים: "השאיר חוק ענק בלב".
ד"ר פבל שמולבסקי ז"ל היה מנהל מרפאת השמנה במרכז רפואי מאיר, כפר סבא. מומחה בכירורגיה כללית, כירורגיה בריאטרית והפטו-ביליארית. הוא ביצע את רוב הניתוחים בכירורגיה כללית וכירורגיה אונקולוגית (ניתוחי קיבה, מעיים, כבד, לבלב, טחול) ומנהל שרות כירורגיה הפטו-ביליארית ובריאטרית במחלקה כירורגית בית חולים מאיר, מוביל תחום כירורגיה של השמנה ומנתח בריאטרי במרכז הבריאטרי הרצלייה מדיקל סנטר.
היה גם פעיל בתחום האקדמיה כולל פרסום מאמרים, הרצאות והשתתפות בכנסים בארץ ובחו"ל, והשתתף בהוראה לסטודנטים בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א, ובוחן בבחינות שלב ב' (מומחיות) בכירורגיה כללית.
מבית חולים מאיר נמסר: "כואבים את לכתו בטרם עת של חברנו לעבודה ד"ר פבל שמולבסקי ז"ל, מנהל שירות במחלקה כירורגית א'. ד"ר שמולבסקי הקדיש את חייו לעולם הרפואה ולכירורגיה בפרט. נזכור אותו כאדם מיוחד במינו וכרופא מקצועי ומסור שחולל שינוי משמעותי בחייהם של מאות ממטופליו. אנו שולחים תנחומינו למשפחתו".
גם במדיקל סנטר הרצליה היו המומים מפטירתו: "צוות בית החולים מרכין ראש ושולח חיבוק חם למשפחתו של ד"ר פבל שמולבסקי, שהלך לעולמו בטרם עת. ד"ר פבל שמולבסקי ז"ל, מומחה לכירורגיה כללית ובריאטרית ניתח בבית החולים למעלה מ- 10 שנים. היה רופא מן השורה הראשונה, רופא מקצועי ואכפתי למטופלים שלו. מעבר להיותו רופא מן השורה הראשונה ד"ר שמולבסקי היה אדם נעים, אדיב ומאיר פנים".
קראו גם:
ד"ר דיויד פלצמן רופא בבית החולים מאיר שעבד איתו ספד לו: "יום קשה, אין מילים לתאר הרגשה מלבד חור ענק בלב. אולי אם אשתף העולם יבין את גודל האבדה. ד"ר פבל שמולבסקי, רופא כירורג בכיר במחלקתי, הקדיש את חייו לעולם הרפואה וכירורגיה בפרט, נלקח טרם זמנו. כשהגעתי למחלקה פחדתי ממך נורא במיוחד בביקורי בוקר.
"דרשת לדיוק מופתי חסר סבלנות ולא עניין אותך אם אני יום או עשור בתפקיד - "לחולה לא אכפת, הוא רוצה וצריך תשובות מדויקות". אם השנים כשלמדתי את הרוחות מצאתי פירצות של הומור עד שפעם שאלת "מה הקראטינין?! והשתתקתי כהרגלי כשלא זכרתי וענית "אז תמציא מספר! אבל תייצר תשובה" ובדקנו במחשב. לפעמים, למי ששם לב, דר שמולבסקי לא יכל להסתיר בקלות את העווית הזה בפנים והתפלק לו חיוך משועשע על אף הפרסונה הקשוחה. אדם ורופא מיוחד, אם הזמן ראיתי שכמה שציפה 101% מהסביבה, מעצמו ציפה לפי 2 יותר ושם למדתי שיעור על מהי מסירות ואחריות אישית לחולה. לא הרבה יודעים אבל אין חדר מספיק גדול לאכלס את המשפחות השלמות שניתח בריאטרית. למעשה מכל המקומות, יש כפר אחד שלם שחב לו תודה. פעם השתעשעתי במחשבה שכמה מגניב וכמה הוא ישנא אותי שלכבוד הפנסיה, נכניס אותו לאולם ענק ובו כל המנותחים שלו מכל השנים מוחים לו כפיים. הרי זה דיי קל לבצע. לארגן כמה אוטובוסים ולשנע כפר שלם לאולם.
"מד"ר שמולבסקי למדתי שקודם כל תהיה אדם, אז רופא ואחר כך כירורג. הוא היה מסור למטופלים גם עם רק נחתו מהמיון ולא הכיר אותם. מבחינתו אם הם פה, מגיע להם יחס כמו להוריך. שלא תבינו לא נכון הוא היה עקשן, קשוח ומעצבן בזה שהוא תמיד צדק! מעין האוס כירורגי. ההגיון שלו היה מעצבן כי בסוף המילה שלו לרוב הייתה הנכונה. אם כמה שהיה קצר, פרפקציוניסט וקשוח, אהבתי וכיבדתי אותו מאוד. אין שעה ביום שלא נתן מענה.
"בחדר ניתוח, מקצועיות שהתברכתי לראות. שלא תבינו לא נכון, עוד לפני האירוע ולפני הכל הייתי אומר שהוא אחד הכירורגים מהסוג שאנחנו לא נהיה. כן החזיק אותנו קצר עם דרישה גבוהה גם מעצמו אבל אין משהו שאכניס עצמי אליו שהוא לא ידע להתמודד איתו והאמת, שהיום זה זן כירורגי נכחד. נסיון בטראומה, כירורגיה כללית, הפטוביליארית, בריאטריה...
"בלילה כשהייתי מתקשר להתייעץ כתורן בכיר היא מקשיב מהתחלה עד הסוף. מצליח להדוף את העייפות ולייצר תשובה הגיונית נכונה מקצועית ובמיקצוענות כאילו היה ער עוד לפני שהתקשרתי. אין מה לומר, היה לו את זה. הצליח לראות את המקרה ולתת פיתרון נכון כולל - "טוב, אני בא. תקרא לי כשמורידים את החולה לחדר ניתוח". בחדר ניתוח בעיקר ביום, היה מזמזם מנגינה שלדעתי הוא המלחין שלה - "..ניי נא נאנאיי נאנאאיי..." חחח... זה היה תמיד באותו שלב של הניתוח ולפעמים לפניו.
"עם הזמן למדתי מתי לשתוק מתי לצחוק מתי זה שלב קריטי ומתי אפשר לנשום לרווחה. מתי מתרכזים ומתי צוחקים. ראיתי איך כירורג אמיתי מתמודד עם מטופלים מורכבים. סיטואציות עויינות, דימומים ומה לא. היו צעקות היו ציפיות גבוהות מהמערכת לטובת החולים אבל בסוף היה כירורג אחד שעשה ה כ ל כדי שהחולה ילך הביתה בשלום.
"אנשים רואים אותו בביקור, כמה מילות תודה, מסכמים אשפוז והולכים. אין להם מושג מה עבר בדיוק בחדר ניתוח וכמה דיוק ושיקול דעת היה בבטנם. כמה קרובים הם היו לפעמים למוות וכמה היד החכמה והנכונה הזו היא ששינתה את המהלך. כמה למידה עשייה והקרבה אישית הביא אותם לשלב שאפשר לומר "ביי, נראה אותך במרפאה".
"את השינוי האישי המשמעותי בך, ראיתי כשהפכת לסבא, כשאימצת כלבה. לא יכול להסביר בדיוק אבל זה ניכר. השנתיים האחרונות היו עמוסות עבורי. בחיים האישיים, בעבודה וכולנו מכירים את השנה האחרונה. אני זוכר שיחות מעבר לעבודה. כששאלת לשלומי ושלום אימי, כשהתייעצתי איתך על העבודה על העתיד ושמעתי את דעתך. קיבלתי תשובות מתוך נסיון חיים מעובד שנפלט כדעה שבעיניי קיבלה המון משקל וחשיבות.
"אני יכול לחפור עוד ועוד אבל לד"ר שמולבסקי לא היה סבלנות למילים מיותרות וגם לא לתודות ארוכות. יש חור ענק אבל אתנחם בכמה דברים בודדים. רגעים לפני הסוף המר, זכית להרצות בכנס של אוקספורד, לקבל ניהול יחידה, לקבל הכרה על פועלך! הכשרת מתמחים שבכולם יש נגיעות מדמותך.
"כמו עד היום וכך לעתיד, כשיהיו בי דילמות רפואיות, אשמע את קולך ושאר בכירי המחלקה מדיינים מקרה ומייצרים תשובה. זה כבר לא טקסט בוק, זה מהחיים מהניסיון. זה מעבר. למדתי הרבה אבל רחוק ממספיק. ארים כוסית ואשמור שקית סוכר לשמך, זיכרך ופועלך. תודה על כל מה שלימדת וכל מה שלא רצית שנלמד. תודה על הכול! השארת חור ענק".
