"ראיתי משפחות שחוו אובדן גדול ובאותה העת, בתוך אותו אובדן, ראיתי כיצד הן פותחות את הלב כדי לעזור לאחרים", רחלי וונונו, מתאמת ההשתלות במרכז הרפואי "מאיר" בכפר סבא מספרת על התפקיד הכי משמעותי בחייה. על הרגעים בהם ליוותה את המשפחות האבלות וכיצד הופכים את הכאב הנורא למתן חיים לאחרים: "ראיתי גדולה של משפחות בשעות הכי קשות שלהן".
ממתינים בחרדה
בכל רחבי הארץ ישנם אלפי אנשים הממתינים לתרומה שתציל את חייהם, איבר שאמור להגיע מטרגדיה של משפחה אחרת, שאירע להם את הנורא מכל. באותו מקום לא פשוט ומורכב נמצאת רחלי וונונו, מתאמת ההשתלות בבית חולים מאיר, שעל כתפיה מונחת המשימה הכל כך מאתגרת ורגישה: להיות זו שניגשת למשפחה ולבחון יחד איתם את הנכונות שלהם לתרום לב, או ריאה וכליות ברגעים הכי קשים שלהם. היא מלווה אותם במהלך הימים בדרך בה מתנהלים מרכז ההשתלות הארצי בראשותה של ד"ר תמר אשכנזי, המשתילים בכל אחד מבתי החולים בארץ, והחולים עצמם הממתינים לתרומה הזו.
רחלי, נשואה לד"ר דניאל וונונו, רופא במיון ילדים ב'מאיר', היא אימא לחמישה, בשנות־50 לחייה, ומתגוררת בצורן. "כבר בבית ספר לאחיות הצבתי לעצמי מטרה להיות אחות כללית, זה היה החלום שלי", היא מספרת. היא החלה דרכה ב'מאיר' כאחות בטיפול נמרץ כללי, שם פגשה לראשונה את העולם של תרומת איברים ורקמות. "ראיתי משפחות שחוו אובדן גדול ובאותה העתראיתי כיצד הן פותחות את הלב כדי לעזור לאחרים. כיצד דווקא ברגעים הכי קשים הן מוצאות כוחות ובעיקר נחמה גדולה במתן חיים למי שזקוק לכך".
בעת שעבדה במחלקת טיפול נמרץ וונונו השתתפה בוועדות לקביעת מוות של מטופלים, שבראשן עומד מנהל מחלקת טיפול נמרץ, ד"ר ניסים יפרח, כנאמן ההשתלות. "ד"ר יפרח נותן מקום גדול מאוד, תוך רגישות עצומה, למשפחות ולנושא הזה", היא אומרת, "המטרה הראשונה שלנו בטיפול בחולים היא הצלת חיים ואנו עושים הכל לשם כך. במצבים בהם אפסו כל הסיכויים ונקבע מוות מוחי, מתחיל המסע שלנו אל מול המשפחה יחד עם מרכז ההשתלות הארצי".
במה זה מתבטא?
"לאחר שנעשו כל הבדיקות הרפואיות הנדרשות, מכנסים ועדה מקצועית לקביעת מוות מוחי בה משתתפים רופאים שהוסמכו במיוחד לקביעת מוות מוחי. לאחר מכן אנו מציגים בפני המשפחה את תוצאות הבדיקות ומסבירים להם ברגישות את כל האפשרויות הניצבות בפניהם, כאשר האפשרות הראשונה היא מתן חיים לאנשים אחרים".
בנוסף לעבודה לאיתור מטופלים שנפטרו כתוצאה ממוות מוחי, תפקיד נוסף של וונונו הוא איתור תרומת רקמות מנפטרים שנפטרו עקב מוות לבבי. "אנו מגיעים למשפחות בשעות הקשות של האובדן ומאתרים את אלו שמצליחות למצוא את הכוח לתרום קרניות להצלת מאור עיניים או לתרום עור על מנת לסייע לאנשים הסובלים מכוויות קשות. בנוסף לכך אני מדריכה צוותים לשם העלאת המודעות לנושא".
כיצד פונים למשפחה?
"הפנייה למשפחה חייבת להיעשות עם הרבה חמלה, הכלה ואמפתיה. חשוב לנו לתת להם את ההרגשה שכל מה שיחליטו הוא בסדר.
"גם להגיד לא - זה בסדר. אנו בקשר עם המשפחות לאורך שנים רבות ומלווים אותן בהלוויה, בשבעה ובמהלך השנים לאחר מכן. לפעמים התשובה הראשונית של המשפחה היא 'לא' ואנחנו מקפידים לתת לה את הזמן כי חשוב שיגיעו להחלטה הזו כשהם שלמים ומבחינה משפחתית מאוחדים מאחורי ההחלטה".
יש משפחות שרוצות לדעת מי קיבל את התרומה?
"זה מאוד משתנה בין המשפחות. יש משפחות שמעדיפות שלא ויש בהחלט מקרים שרוצים להכיר את המשפחה הנתרמת. במקרים בהם המשפחה התורמת או הנתרמת רוצות להכיר, הבירור נעשה שם עם המון רגישות וליווי".
"זה הולך איתי"
וונונו חוותה מקרים מרגשים רבים במהלך עבודתה הקשה מנשוא, שניים זכורים לה במיוחד: "יש כל כך הרבה מקרים וכולם טבועים בי", היא מספרת. "למשל המקרה של החייל עידו ברוך ז"ל שארע באוקטובר האחרון (ראו מסגרת א.א). היה קשה לבקש מהמשפחה שאתה חש שנתנו את הדבר היקר להן מכל, אך עוד לפני שניגשנו, המשפחה כבר פנתה בבקשה לתרום את הקרניות. זה דבר שאתה לא יכול להפסיק להתרגש ממנו.
"מקרה נוסף הוא של משפחה מיוחדת שאיבדו את בנם הפעוט בן השנתיים ותרמו את איבריו. מאז נולדו להם עוד ילדים אך בכל שנה הם עושים יום הולדת לזכרו ומזמינים אותנו. אנו מגיעות ומעמידות דוכן לבקשתם להחתמה על כרטיסי אדי".
איך התפקיד משפיע עלייך?
"זה התפקיד הכי משמעותי שעשיתי בחיי", משתפת וונונו, "אני גם מנהלת תורנית בבית החולים אבל התפקיד הזה הולך איתי לאורך השנים. זה תפקיד שאני חיה אותו ולא יכולה להתנתק ממנו. גם הבית צריך להקריב כי המשימה איתנו גם בחגים ובסופי השבוע. אני נושאת אתי בכל השנים את הזיכרונות, את המטופלים ואת המשפחות".
לוונונו חשוב לציין את שולה מונדשיין, שהלכה השבוע לעולמה ושהייתה מתאמת ההשתלות של'מאי'ר שנים רבות. "עבור שולה התפקיד היה שליחות. המשפחות היו הכי חשובות לה והיא הייתה ניגשת אליהן בהרבה כבוד ושמרה איתן על קשר הדוק. היא היוותה השראה לכולנו".
משפחתה מוסיפה: "צוואתה של שולה הייתה שבמותה ינצילו את קרניות עיניה ואכן הצלחנו להגשים לה את הבקשה. גם במותה דאגה לתת חיים ומזור לאחר".
קראו גם >>>>
______
החסד של משפחת ברוך
באוקטובר האחרון, חמישה ימים לאחר שהחייל עידו ברוך נהרג בפיגוע הירי בשומרון, בנימין גורן ואביבה רענן זכו למאור עיניים הודות למשפחתו של הלוחם שתרמה את איבריו. ד"ר אסף פרימן, מנהל שירות הקרנית במרכז רפואי מאיר ערך את ניתוח השתלת הקרניות והחזיר מאור עיניים לאביבה ובנימין.
וונונו: "אמרנו למושתלים מי התורם שהעניק להם מאור עיניים, וראינו את ההתרגשות והצער על פניהם באותו הזמן, ואנו התרגשנו מאצילות הנפש של המשפחה שבחרה להעניק חיים לאחרים ברגע כל כך קשה וכואב. כיום ממתינים בישראל כאלף איש עבור השתלה. תרומת איברים היא ביטוי לסולידריות חברתית ברמה הגבוהה ביותר בקרב האנושות".
משפחתו סיפרה כי לאורך חייו הדריך בצופים, התנדב עידו לשנת שירות ואף שימח ילדים כדיג'יי ללא תמורה. אחרי שנודע דבר מותו, החליטה משפחתו לתרום את קרניות עיניו.
__________
הילד שהעניק חיים לאחרים
איתי בליץ בן ה־14 נפטר במפתיע בתחילת השנה ומשפחתו הסכימה באצילות לתרום את איבריו. איתי ז"ל, תלמיד חטיבת הביניים "השקמים" בהוד השרון, הגיע לפני מספר ימים ל'מאיר' כשהוא במצב קשה, תוך שצוות מד"א מבצע בו פעולות החייאה. הוא הובהל למחלקת טיפול נמרץ ילדים, בבית החולים נלחמו על חייו, אך הרופאים נאלצו לקבוע לאחר זמן מה כי הוא במצב של מוות מוחי.
כשמשפחתו קיבלה את הבשורה הקשה, היא ביקשה לתרום את איבריו ולהציל חיים. וכך, במבצע מורכב ומשולב, ליבו הושתל בנערה בת 15 במרכז הרפואי שיבא, הכבד הושתל בגבר בן 56 באיכילוב, כליה בילדה בת 12 בשניידר, כליה שנייה בצעירה בת 18 ברמב"ם, ושתי ריאותיו הושתלו בגופו של תושב קריית־אתא, גם כן בשיבא.
אחת מקרניותיו הושתלה במרכז הרפואי מאיר. וונונו: "כשהמושתלים שמעו כי התורם הוא ילד - חלקם בכו".
