משפחת ליפקין // כפר סבא
בני המשפחה: האב: מענדי ליפקין, שליח חב"ד במרכז הרפואי מאיר בן 31. האם: מושקי (מושקא) בת 30, מורה לאנגלית, וגם: אמא במשרה מלאה, ושותפה לפעילות בבית חולים מאיר.
הילדים: חני בת 6 לומדת בכיתה א' בבית ספר חב"ד, מרים בת ה-4 בגן חב"ד, לוי בן 3 בגן חב"ד ולאה בת שנה וחצי במעון.
מגורים וקריירה: מענדי נולד וגדל בכפר סבא למשפחת ליפקין (אביו הרב יוסי ליפקין הוא בין המתנדבים הנמרצים בפעילויות חב"ד בכפר סבא). מושקי גדלה והתחנכה בארצות הברית, וכשהגיעה ארצה עם משפחתה התגוררה במגדל העמק. השניים הכירו לפני שבע שנים בשידוך כנהוג בחסידות ו"הזיק נדלק בפגישה הראשונה". מאז, השניים, מעבר לתפעול הבית השוקק והקריירה, הם תאומים סיאמים, מתנדבים יחד במחלקות השונות בבית חולים מאיר. בנוסף, מושקי גם מתנדבת שזכתה בהצטיינות השנה במעגל נשים שמתמודדות ומחלימות מסרטן.
חלוקת תפקידים: מענדי: "אני שר החוץ של הבית. בערך החלוקה הקלאסית, בעיקר בחוץ. אני מבשל פחות למרות שאני אוהב את זה, מושקי יותר בבישולים, אבל קניות אני עושה, ואפילו מקפל כביסה ומחליף טיטולים (לא האהבה הכי גדולה שלי)".
מושקי: "האמת שהעבודות במשק הבית די מתאזנות. אני אומנם בעיקר עם הילדים כי מענדי עסוק הרבה בפעילות עם הציבור, אבל כשאני יוצאת הוא מחליף אותי בכול. גם ההתנהלות הכספית היא משותפת".
שגרת סוף השבוע: "וואו. אנחנו מתחילים את סוף השבוע כבר מיום רביעי בקניות לשבת. ביום חמישי, כשחוזרים מהפעילות והעבודה מתחילים להעמיד את הסירים, ואז מושקי יוצאת להתנדבות שלה בליל חמישי בבית חולים מאיר. יום שישי הוא היום הכי עמוס בשבוע אצלנו, מושקי לא עובדת ותופסת פיקוד על הבית והמטבח, ואני כל היום בחוץ. מלא השלמות של קניות שצריך גם לחולים בבית החולים מאיר, גם דאגה ללינה ואורחים של מאושפזים, יש סיפורים מכל הסוגים ומכל המינים, שצריך לדאוג להם שחס וחלילה מישהו לא יישאר בלי אוכל ולינה לשבת. גם צריך לארגן את הקייטרינג לבית החולים. שעה וחצי לפני כניסת השבת אני חוזר הביתה, מקלחות לילדים, והתארגנות אחרונה לקראת השבת.
עם כניסת השבת מענדי יוצא לבית החולים מאיר להתפלל בבית הכנסת שם, ולאחר מכן לעבור בכל המחלקות ולעשות קידוש: "רק כשכל הסבב הזה נגמר אני מגיע הביתה, עם הילדים, לפעמים עם אורחים שמצטרפים שאין להם איפה לעשות, ויושבים שעתיים שלוש בשולחן שבת, עם שירים, ופרשת שבוע, ומטעמים, וזה כיף גדול עם הילדים. זה מנוחה ושלווה אמיתית. בבוקר אני מתתפלל בבית החולים, שוב אותו סבב, וחוזר הביתה לצ'ולנט, וקצת מנוחה, לפני סבב הערב בבית חולים, שם עושים גם הבדלה וכל מה שנדרש".
דת / אמונה: "אנחנו אנשים מאמינים מאוד המשתייכים לחסידות חב"ד ומצפים בכל יום ויום לביאת משיח כדי שבבית חולים מאיר יהיו רק יולדות, ושום דבר אחר לא".
בילוי משפחתי משותף: "בגלל המחויבות שלנו למאושפזים אנחנו לא מרבים לבלות מחוץ לבית. לעיתים רחוקות אנחנו נוסעים למגדל העמק למשפחה של אשתי. פעם בשנה אני נוסע לניו יורק לכינוס השלוחים העולמי, ומושקי נוסעת כמה שבועות אחר כך לכינוס דומה לנשים".
מושקי: "בקיץ לפעמים אנחנו יוצאים לחופשה קצרה בצפון עם הילדים".
התכונה שאתה מעריך בבן/בת הזוג: מענדי: "יש הרבה מאוד. קשה למנות אותן. אבל בעיקר את החשיבה שלה לעומק. היא הרבה יותר מנוסה ואמהית כמובן, והיא הרבה פעמים מבינה מהלכים ודברים שקשה לנו הגברים להבין בהתחלה".
מושקי: "התכונה הבולטת אצל מענדי היא בעיקר טוב הלב שלו, זה גם מה שישר קלטתי אצלו בפגישות הראשונות. טוב הלב הזה לא רק פועל על הזולת אלא גם בבית. הוא מאוד רחמן, ויחד עם זה יודע להציב גבולות".
אירוע שמח מאוד שעברתם בחיים: מענדי: "כשנולד הבן השלישי שלי אחרי שתי הבנות, זה היה ממש משמח, ולא חלילה כי בבנות לא שמחתי אלא שזה היה מעין הרגשה אחרת כזו, בגלל שחווינו מעין טראומה מלידה קודמת".
מושקי: "כל לידה ריגשה אותי במיוחד, אבל אני מצטרפת לדבריו של מענדי הלידה של לוי, הבן השלישי, הייתה משמחת במיוחד".
האירוע הכי טראומטי / קשה שעברתם? "הלידה של הבת השנייה, מרים, זו שלפני לוי. הלידה הסתבכה מרים בלעה את מי השפיר ונולדה ללא נשימה, והיה שם הרבה רחמי שמיים, ואלו היו הדקות הכי קשות שעברנו בחיינו".
החלום שלכם: "בפן האישי, להמשיך ולגדל משפחה לתפארת וילדים בריאים בגופם ונפשם. בפן הציבורי, להמשיך להרחיב את הפעילות, ושנוכל לענות על הצרכים הרבים שישנם פה בעיר. יש לנו חלום להקים מקום של אירוח למלווים של מאושפזים שמגיעים למאיר, ורוצים אפילו לכמה שעות לשים את הראש ולנוח, זה החלום שלנו. וכמובן שיבוא המשיח במהרה".
פורסם לראשונה: 07:10, 15.02.22
