בסוף השבוע האחרון הוקרן הסרט "המלחמה של רונה" של יעל שני, שמתרכז בסיפורו של אלרועי בן שבת ז״ל מרעננה שהתאבד כתוצאה ממצוקה חברתית. על פי התחקיר, אלרועי בן רעננה עבר תהליכי למידה קשים והתמודד עם אירועים אלימים כבר מקטנות. הוא הועבר ללמידה פרטנית. הסרט התרכז ברונה בן שבת, אמו של אלרועי, שמנסה להעיר את המערכת ולמנוע מקרים דומים של התאבדות: "כדאי למדוד בכמות הילדים ששורדים את מערכת החינוך וכמה יוצאים מצולקים משם".
רונה מספרת: "אלרועי היה ילד שמח שאוהב חגיגות. הוא תמיד חיפש חברה אבל הוא לא הצליח להתחבר לבני גילו. לא הזמינו אותו למשחקים אחרי בית ספר, הוא הרגיש לא רצוי. ראיתי בשטח שהוא לא מצליח להשתלב ולא הייתה תמיכה מהקהילה, בית הספר ניסה אבל בכלים מאוד מצומצמים. כל מערכת יחסים שהוא ניסה לפתח הובילה לדחייה, זה דפוס שמתפתח אצל ילדים כאלה. הוא היה אומלל שלא רוצים לשחק איתו.
"הבנתי שלמדינה טוב עם מספר הילדים שמתאבדים כל שנה, 100 כל שנה! רק בחודשיים האחרונים שמענו על שש מתחת לגיל 23 ששמו קץ לחייהם. זה משהו שצריך להיות מובנה, צריך ללמד אותו מהגן. אלפי ילדים הם שורדי מערכת החינוך, יוצאים עם הפרעות נפשיות מבתי הספר. אני יודעת שלמשרד החינוך כיף שימדדו אותם בציונים, אבל אולי כדאי למדוד בכמות הילדים ששורדים את מערכת החינוך וכמה יוצאים מצולקים משם".
יו"ר ארגון מתנדבי מרחב דרור איחוד הצלה, ניב גרנות מכפר סבא: "ממליץ לכל הורה, מחנך, בעל תפקיד לראות את הסרט "המלחמה של רונה" על סיפור התאבדותו של הילד אלרועי בן שבת. לנו בתור הורים יש אחריות גדולה גם לילדים שלנו וגם לאלו הנמצאים בכיתה, בחוג או בבניין שלנו. לשים לב שה"מערכת" לא משאירה בחוץ אך ילד או ילדה ולעמוד לצידם של אלו שיותר קשה להם.
"בואו לא נישאר אדישים, במיוחד עכשיו ובמיוחד עם "פרוץ" החופש הגדול, היו הורים, תשאלו את הילדים שלכם איפה הם מסתובבים ועם מי, תשמרו עליהם כי אין אף אחד שיעשה את זה עבורם. עדיף שהם יבכו מאשר אנחנו!! מצילים את הילד/ה הבא/ה".
הפעיל החברתי אורי זנקו מרעננה: "צפיתי בסרט על אלרועי בן שבת ז"ל בתוכנית "זמן אמת" בכאן 11 והלב נקרע. תחושת הפספוס והתסכול הקשה על כך שילד בן 13 נוטל את החייו לא מניחה.
המקרה של אלרועי הוא מקרה קשה ומורכב שמחייב התגייסות של הרבה מערכות - חינוך, רווחה רשות מקומית, אבל גם עלינו ההורים הוא מטיל אחריות. אנחנו כהורים חייבים לדאוג לא רק לילדים שלנו אלא גם לילדים של אחרים, הילדים של החברים של הילדים שלנו.
"עלינו לוודא תמיד, וביחוד עכשיו בחופש הגדול (אבל לא רק) שאף ילד לא נותר לבד, שכל הילדים מוזמנים לאירועים כיתתים, שאין חרמות, אלימות פיסית או מילולית בסביבת ילדי הכיתה ולהיות מעורבים גם כשלא מדובר בילדים שלנו. לשאול שאלות, לתחקר, להתעניין, ופשוט לוודא שאף ילד לא נותר לבד, שכל הילדים מוזמנים, לוקחים חלק, לא מוחרמים.
"דווקא להורים שהילדים שלהם במצב חברתי טוב, יש הרבה יותר כוח ויכולת לעזור לילדים שקשה להם.
קראו גם:
"ועוד דבר, הסרט הוא לא רק על אלרועי ז"ל הוא גם על רעננה. בסוף, האסון הזה קרה בעיר שלנו, הסרט מתעד מצב בו הרבה בני נוער צעירים משוטטים ברחובות העיר חסרי מעש, שותים ומעשנים (גם סמים) ברחבת יד לבנים, ונוהגים באלימות וביריונות. את התופעה הזו חייבים להפסיק, חייבים לייצר מקומות בילוי מתאימים לנוער שלנו, במיוחד עכשיו בחופש הגדול, חייבים סיירת מקומית שתסתובב ברחובות ותתצפת על המתרחש וגם כאן חייבים אותנו ההורים לדעת מה קורה עם הילדים שלנו".
