בית משפט השלום בכפר סבא זיכה גבר מתלונת גרושתו בדבר הכאתה, לאחר שהתגלו סתירות קשות בעדויותיה. כל הפרשה החלה לאחר עימות קולני שפרץ בין בני זוג פרודים בהליכי גירושין, הורים לשני ילדים. העימות פרץ בחצר ביתה של האישה בכפר סבא, שם חיכה האב לבתם המשותפת בת ה-8 באותה עת, שתרד מבית המתלוננת.
על פי עדויות הצדדים, האם הגיחה לפתע למקום בסערה, והאשימה את בעלה בכך שחיבל לה בתיבת הדואר, וחשף את בתם לקור. מיד לאחר הטחת ההאשמות, שלפה האישה את הטלפון הסלולרי שלה והחלה לצלם את הגבר.
בעדותו טען הגבר כי חש באותם רגעים מושפל, כועס ומופלל, ולא הצליח לשלוט בעצמו, ועל כן ירק לעבר מכשיר הטלפון של גרושתו - יריקה שפגעה בטעות גם בפניה.
קראו גם:
בשלב זה התקשרה האישה למוקד 100 של המשטרה וטענה כי בעלה נוקט נגדה באיומים בנוכחות בתם. שיחה זו הוקלטה. לנוכח שאלתה של המוקדנית אם הוא גם אלים כלפיה, היא לא נשמעת החלטית, ואז טענה לפתע כי הבעל הכה אותה בזה הרגע בכתפה השמאלית.
עוד קודם לכן, החל הגבר להקליט את האירוע ממכשיר הטלפון שלו, ומשראה כי פרודתו מדברת עם המשטרה, ביקש בקול רם כי יגיעו למקום שוטרים כיוון שהיא מנסה להפלילו. כך נוצר מצב שהסיטואציה תועדה בשתי הקלטות – אחת שבוצעה על ידי הגבר והשנייה בשיחותיה של האישה למוקד 100.
אל המקום הגיעו שוטרים, ולשאלתם השיבה האישה כי בזמן שהתקשרה בוכה למוקד 100 "הוא פשוט לוקח את היד ונותן לי אגרוף לכתף שמאל", והוסיפה שבזמן שירק עליה והכה אותה באגרוף, נכחה במקום בתם המשותפת.
המתלוננת התבקשה בעדותה לתאר את תחושות בתה, והשיבה: "באותו רגע היא הייתה מאוד נסערת, היא פחדה, היא בכתה, כשנכנסנו הביתה היא ישר רצה לספר הכל לאחיה, כשהגיעו שוטרים אמרו לי שאסור לקחת מהילדה עדות, אבל הילדה גם סיפרה הכל לשוטרים שהיו באותו רגע".
הגבר עוכב לחקירה, הושם במעצר, ובהמשך הוגש נגדו כתב אישום חמור על גרימת חבלה של ממש לגרושתו. אל תיק החקירה צורפה תמונה אותה תיעדה האישה, של שטף דם גדול בזרועה, שטענה כי נגרם מאגרופו של הנאשם.
אך משהגיעה הפרשה לפתחו של כבוד השופט שרון דניאלי מבית משפט השלום בכפר סבא, החלה גרסתה של האישה להתפורר ולקרוס, לאחר שהוצלבה עם מספר גרסאות שנתנה לאירוע, לגורמים שונים, בזמנים הסמוכים לקרותו.
כך, חרף עדותה של האישה כי הילדים נכחו באירוע, ההקלטה מטעם הנאשם חשפה כי הגבר והאישה היו הנוכחים היחידים. גם טענתה של האישה כי השוטרים תשאלו את הבת, וכי זו העידה על ההכאה, הופרכה. מחומר החקירה עלה כי תשאול כזה לא נערך מעולם, וכי דווקא סרטון מצלמת הגוף של השוטר מתעד את הילדה אומרת כי היא לא נכחה במקום.
גם סרטון הווידיאו של האירוע, שהאישה טענה כי צולם באמצעות הנייד שלה, נעלם באורח פלא, ובגרסתה החדשה בחקירתה בבית המשפט, טענה האישה כי גילתה בדיעבד שההקלטה כלל לא עבדה.
בעדויות נוספות שנתנה לגבי האירוע בפני בית המשפט למשפחה, טענה האישה כי האגרוף שהטיח בה בעלה פגע בכתף ימין ולא שמאל, והתקשתה להסביר את הסתירה המהותית בגרסאותיה.
מנגד, העיד הנאשם שכשבועיים לפני האירוע נערכה בינו ובין המתלוננת התכתבות בווטסאפ שבה הבטיחה לו "הפתעה", משום שהוא אבא רע שמתעלל בילדיו. על האירוע העיד הגבר כי "היא החזיקה את הטלפון בקו הפנים שלי. הבנתי שהיא עושה פרובוקציה כדי לא לתת לי לראות את הילדים, מה שהיא עושה כל הזמן. הרגשתי כל כך מושפל שלא יקרה מפגש.
ידעתי שזה מה שיהיה, ושהתוצאה שתהיה. קמתי וירקתי לעבר הטלפון. בעקבות זאת חלק מהיריקה פגעה לה בפנים כי החזיקה את הטלפון צמוד לפניה (מדגים). אני אישית מתבייש בזה, וזה לא אני, זה לא האופי שלי, אין לי גם רקורד להכות נשים, אבל הרגשתי פנימית שנמאס לי. כמה אפשר? והיא כל הזמן ממשיכה בשיטתיות להתעלל בי, מגישה נגדי תלונות שווא ומנתקת אותי מהילדים".
בעדותו המשיך הגבר וטען כי היה מודע להקלטות של עצמו של השיחה במוקד 100: "באותה נקודת זמן העניינים התחילו להתלהט. אני מדבר בקול רם ולא צועק. אנחנו נמצאים במרחק אחד מהשני, אני לא רוצה להתקרב אליה. ביקשנו מהילדה לעלות הביתה, קודם היא ואני אחריה שתעלה הביתה. תוך כדי שהיא ממשיכה בצורה בוטה לשקר למשטרה ומנסה להפליל אותי, ואני אומר 'בבקשה תגיעו ותעזרו לי'.
היא מתחילה לצעוק 'אל תרים עלי ידיים, אל תרים עלי ידיים'. לקח לי אולי שנייה להבין מה היא מדברת. האבסורד הוא שהיא מדברת עם המשטרה ואני מכה אותה! אני לא רופא אבל אני לא אידיוט..."
בהקלטה מטעם הגבר, נשמעת האישה צועקת עליו "אל תרים עלי ידיים", בעוד הוא עונה לה "אני לא מרים עליך ידיים יא מטומטמת".
על אלה יש להוסיף כי שוטר שנקרא לזירה גבה עדות משכן שהעיד כי ראה חלק מהאירוע. לדבריו, הוא שמע אישה צועקת: "מרביצים לי, מרביצים לי", השאיר את הרכב מונע, קפץ מעל הגדר, פנה ל"אבא" ושאל אותו האם "הרמת עליה ידיים", והוא השיב בשלילה. השוטר שאל אותו היכן הייתה "האמא", והעד השיב כי היא הייתה בכניסה לבניין, ו"היא לא הייתה במצב שהרימו עליה ידיים", וכי "האיום" שלה היה שהיא תזמין משטרה, ומרביצים לה..."
בחקירתו במשטרה הכחיש הגבר את הטענות שהכה את האישה וטען כי אמנם ירק לכיוונה, אך מעולם לא תקף אותה פיזית. חרף גרסת הגבר, בסיומה של החקירה הוגש נגדו כתב אישום חמור, בו נטען כי "במעשים המתוארים לעיל, תקף הנאשם את המתלוננת וגרם לה לחבלה של ממש".
השופט דניאלי ציין בהכרעת הדין כי "הראייה המרכזית עליה מבוססות טענות המאשימה, היא עדותה של המתלוננת בבית המשפט, כשלטענת המאשימה עדות זו נתמכת בעיקרה בתיעוד רפואי, צילום החבלה הנטענת, והדיווחים של השוטרים אודות מצבה של המתלוננת בעת הגשת התלונה בביתה".
אך אז פירק השופט אחת לאחת את טענות האישה, תוך שהוא מביא סתירות רבות שהתגלו בגרסאותיה, אשר חלקן הגדול נחשף בחקירתה הנגדית על ידי באת כוח הנאשם.
השופט מציין כי האישה החליפה את גרסאותיה לגבי החבלה לה טענה בתיבת הדואר שלה, תוך שהאשימה את הגבר בכך, כשבאותה נשימה העידה כי אין לה תיעוד על כך, למרות שטענה כי הדבר אירע מספר פעמים. בנוגע לאגרוף שאותו ספגה, כביכול, בכתפה, בעודה מדברת עם מוקד 100 של המשטרה, קבע בית המשפט כי גרסתה לא נתמכת בשתי ההקלטות של האירוע.
"כאמור, שמעתי את מהלך ההקלטה" מציין השופט בפסק הדין, "והמתלוננת אכן נשמעת נסערת בעת שהיא צועקת את הדברים על הנאשם, אך לא נשמעת כל תגובה מיידית שלה למכת אגרוף (זעקת כאב למשל), והיא עוזבת את המקום, כשהיא ממשיכה לדבר עם המשטרה, ורק לאחר מכן, כך עלה מקבצי הקול, אמרה למשטרה שהנאשם הכה אותה בכתף".
כמו כן, מציין השופט את התעקשותה של האישה כי הנאשם מאיים עליה, בעוד שמהקלטות שתיעדו את האירוע כולו, לא מושמע שום איום כלפיה.
באת כוח הנאשם, עו"ד בן דוד, הדגישה לאורך כל פרשת ההגנה, כי הקלטות האירוע כלל לא תומכות מבחינה קולית, בטענה כי הגבר היכה את האישה.
על כך כותב השופט בפסק הדין: "אכן, מדובר בהקלטה בלבד, ואין בה משום תיעוד חזותי של האירוע, והיא גם מתועדת ממכשיר המצוי בידיו של הנאשם, אך העובדה כי לא נשמע כל קול תקיפה, ובפרט לא קול תגובה מיידית לתקיפה, כמו גם הדברים שנאמרים על ידי הנאשם והמתלוננת, מעוררים קושי מסוים, גם אם לא מובהק, ביחס לטענה בדבר תקיפה באגרוף".
לדברי השופט: "המתלוננת עמדה בעדותה לא רק על כך שהבת נכחה במהלך האירוע, בניגוד לעדות הנאשם, אלא שגם טענה שבעקבות תקיפתה, הבת בכתה וצעקה. גם ביחס לפרט זה מעוררת עדותה של המתלוננת קושי לא מבוטל. יתרה מכך, הראיות המצויות בתיק מחזקות את טענת הנאשם לפיה הבת לא נכחה במהלך חילופי הדברים בינו ובין המתלוננת, ובוודאי שלא בכתה".
"יוצא אם כן, שביחס לכמה מהפרטים המהותיים בגרסת המתלוננת: פריצה של תיבת הדואר, מעשה התקיפה עצמו, איומים ונוכחות הבת בזמן מעשה התקיפה, מתעורר קושי של ממש לאמץ את עדותה של המתלוננת" קובע השופט.
השופט גם מותח ביקורת על המשטרה, על כך שלא גבתה עדות מהבת שלטענת אמה נכחה במקום. עדות זו הייתה חשובה להגנת הנאשם, ואי גבייתה מהווה מחדל חקירה קשה.
כמו כן, מותח השופט ביקורת קשה על המשטרה על שלא זימנה לעדות את השכן שנכח באירוע, שעדותו הייתה יכולה לשפוך אור על מהלך האירועים בפועל, וייתכן כי אי גבייתה פגעה קשות בהגנתו של הנאשם.
באשר ליריקה, השופט מציין כי הגבר לא דיבר אמת בעדותו, והדבר פגע קשות באמינותו, אך אין הדבר מהווה בסיס להרשעתו.
בפסק דינו ציין השופט כי לנאשם לא יוחסה בכתב האישום כל עבירה של תקיפה סתם כלפי בן זוג, בגין היריקה, למרות שהמאשימה יכלה לעשות זאת מכוח סעיף 382(ב) לחוק העונשין.
בנוסף, ציין השופט, כי יש בידו להרשיע נאשם בסעיף אישום שלא נטען נגדו בכתב האישום המקורי, על פי סעיף 184 בסדר הדין הפלילי, ובהחלט יריקה יכולה להיחשב כעבירה של תקיפה סתם, אך על פי חוק, על המאשימה לבקש מבית המשפט להפעילו, וזו מיאנה מלעשות זאת מבעוד מועד.
בסיכומו של דבר, בשל הסתירות המהותיות בגרסת המתלוננת, הקשיים שהתעוררו בהערכת אמינותה, ומחדלי החקירה של המשטרה, קבע השופט בהכרעת דינו, כי לא ניתן להרשיע את הגבר בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, וזיכה אותו מחמת הספק.
לדברי עו"ד יסמין בן דוד "עשה נכון בית המשפט שזיכה את הנאשם מעלילת השווא שנתפרה נגדו". לדבריה, עלילות שווא מהוות מכת מדינה, משום שיש הרואים בהן כלי מינוף ליצירת יתרונות דיוניים במאבק הגירושין או ככלי לסיפוק יצרי נקם. "רשויות החוק בישראל חייבות לשים לתופעה הזו סוף".
