קשה שלא להתרשם מאריאל סנדרס, תלמיד כיתה ד' בבית ספר הדר ברעננה. הילד שנולד לטליה סנדרס, אם יחידנית, גננת מוערכת במקצועה, אובחן עוד בגן הילדים עם עיכוב התפתחותי, ועבר הרבה בחייו הקצרים, שכללו את המראה שנצרב בזכרונו כשאימו נשרפת מול עיניו ובתושיה מופלאה הציל את חייה ("אם לא הוא, לא הייתי כאן היום") וגם חרמות בבית הספר. הרבה בזכות אימו שלא הרימה ידיים ("גם כשהיה הכי קשה בעולם") הצליח אריאל בן התשע וחצי, בעזרת הרבה מאמץ וסיוע להיות ילד מקובל ("עם הרבה חברים") עד שכתב ספר ובו סיפורים קצרים על זומבים, שכעת יוצא לאור. (ראו מסגרת).
"אמא שלי תלתה לי מעל המיטה פתגם שאומר 'אם אתה יכול לחלום על זה, אתה תוכל לעשות את זה'. אז יש לי הרבה חלומות ואני חושב שאני בדרך להגשים אותם", אמר אריאל.
"אריאל נולד מתרומת זרע", מספרת אימו טליה (49), "מהרגע שנולד היה לי ברור שאני איתו 24/7, נותנת לו את כל הכלים להצליח. גדלתי במשפחה אנגלוסקסית תומכת, אמא שלי ז"ל מדרום אפריקה ואבי מאוסטרליה, אני נולדתי בארץ, לא היה מצב שאני לא אהיה אמא במשרה מלאה. עבדתי בתחום האופנה וביחסי ציבור, אך עם לידתו של אריאל ידעתי שאקדיש את חיי עבורו, אז עברתי לפני כמעט עשור, הסבת קריירה לתחום החינוך, כגננת בגני ילדים, תחום אהוב עליי".
מיוחד וחכם
כשאריאל גדל, הבינה אמו שמדובר בילד מיוחד: "קלטתי שיש לו עיכוב התפתחותי, שמלווה בקצת חרדות", אומרת טליה, "מייד שינסתי מותניים והתחלתי לנסות ולטפל בזה. שילבת אותו בגנים ייעודיים של מעוכבי התפתחות, ורשמתי אותו לכל החוגים שאפשר, מטיפולים באומנות ויצירה, ועד רכיבה על סוסים. אני בכלל בדעה שילדים לומדים הרבה יותר מחוויות שונות בחיים, מאשר בצורה דידקטית. ככל שאריאל גדל יותר, המצב אצלו קצת החמיר. עברתי תקופות לא פשוטות אבל מעולם לא ויתרתי. הוא ילד חכם, הוא הבין שהוא מיוחד, ואחר, והתחיל לבעוט בזה".
הוא ידע שהוא הגיע מתרומת זרע?
"ברור שסיפרתי לו, הנגשתי לו את זה בעזרת ספר שמצאתי בו אוצר ושינה לי את החיים 'צעד קטן לשינוי גדול'. את זה יחסית הוא קיבל די טוב, דברים אחרים פחות".
כמו מה?
"הליכה לבית הספר לדוגמה. אריאל, בגלל הרקע שלו, הגיב לא נכון להרבה סיטואציות, וזה גרם לילדים, שהם מתנהגים כמו ילדים ואי אפשר לבוא אליהם בטענות, להתרחק ממנו. הוא היה מודר חברתית. מוחרם. והוא בשום אופן לא רצה ללכת לבית הספר, הייתי, ממש ככה, מושכת אותו מאחיזתו החזקה בשער הכניסה לבית הספר ומכניסה אותו תוך שהוא זועק 'אין לי חברים, לא רוצה ללכת'. אלו לא סיטואציות פשוטות לכל אמא, בטח לא אם יחידנית.
"גם אני עברתי חרמות כשהייתי ילדה, זאת למרות המשפחה התומכת והאוהבת שלי, רק להם לא הייתה מודעות אז, ואני נשבעתי לעצמי שאם יהיו לי ילדים, לא אתן להם לעבור את מה שעברתי. אז התחלתי להיאבק בזה בכלים חינויכיים שאני מכירה ואז קרה האירוע שבו נשרפתי, כמעט למוות, מול עיניו של אריאל, דבר שדרדר אותו מבחינה נפשית בצורה משמעותית".
אש מתפרצת
בתחילת חודש מרץ 2020, לפני כשלוש שנים, רגע לפני תקופת הקורונה, טיגנה טליה חביתה במטבח. הימים היו ימי חורף, וטליה הייתה עטופה בצעיף. בעת שפנתה עם גופה מהמחבת, הצעיף שהיה מלופף על צווארה נתקע בכיריים, והחל לעלות באש: "זה היה במוצאי שבת. הצעיף השתרבב לכיוון הגז והחל לעלות באש. מייד ניסיתי להסיר אותו, אבל לא הצלחתי, הוא היה מלופף ומהודק עליי. התחלתי לעלות באש ולא הצלחתי להסיר את הצעיף, נפלתי על הרצפה אחוזת להבות.
"אריאל שמע את זעקותיי, לקח כלי גדול, מילא אותו מים, תושייה של רגע, הוא אז היה בן 6 וחצי בלבד, ושפך אותו על מוקד הלהבות. הוא למעשה הציל את חיי באותו רגע. הוא רץ לשכנים כדי להזעיק עזרה, והם לא היו בבית, בסופו של דבר הוא הצליח להזעיק אנשים שהזעיקו את מד"א, ופינו אותי לבית החולים, שם עברתי שיקום שכלל הרבה ניתוחים של השתלות עור.
"למזלי התחילה תקופת הקורונה, שחייבה אותי להיות בבית. כך שבזמן ההחלמה, שבועיים אחרי ששוחררתי מבית החולים, היה כבר הסגר הראשון, ואני הייתי בחליפת מגן כזו בכל הגוף, כמו איש חלל. אומנם שוקמתי, וחזרתי לתפקוד, אבל עבור אריאל הטראומה הזו הקצינה את חרדותיו".
במה זה התבטא?
"זה התמקד בי, בחרדת נטישה, הוא היה מתקשר אליי כל הזמן, שואל איפה אני נמצאת, רודף אחריי לכל מקום. הוא היה פותח את הדלת כמה פעמים ביום לראות איפה אני. החרדות האלו כמובן שהשפיעו על לימודיו. הוא לא היה הולך לבית הספר, היה נעדר מהכיתות. הוא לא למד בקיצור".
העוגן שלה
טליה התוודעה אז לתוכנית "עוגנים" של משרד החינוך המופעלת במתי"א רעננה (מערכת תומכת לתלמידי חינוך מיוחד, שמהווה גם כמרכז טיפולי, בשעות אחה"צ, לטיפול יחידני): "במתי"א שינו לאריאל ולי את החיים, ויחד עם המורה המדהימה שלו שירלי וייס, התחילו לטפל בו במוסיקה וכתיבה. כחלק מהתהליך הטיפולי מצא אריאל בכתיבה ממש פורקן להרבה דברים. הוא התחיל לכתוב סיפורים קצרים, פרי דימיונו, וזה חולל אצלו פלאים ובמקביל, הדברים החלו להשתפר, פתאום הוא השיג חברים, נהיה לו ניצוץ אחר בעיניים, הציונים החלו להשתפר, הוא אפילו התחיל לקבל במקצוע המתמטיקה ששם הוא היה הכי הרבה חלש, מבחנים עם מאיות.
"סיפור ועוד סיפור, שיפור ועוד שיפור. ראיתי מול עיניי איך הילד נחלץ מרוב הבעיות שליוו אותו.
"השבוע הוא נעמד מול כל הכיתה והתחיל לקרוא חלק מהספר, הילד הביישן הזה פתאום קיבל אומץ וזה היה מופלא".
קראו גם:
_____________
הספר של אריאל
הסיפורים שכתב אריאל במסגרת הטיפול הרגשי במתי"א אוגדו לספר "חלום גדול של ילד קטן": "פתאום נרקם לנו ספר מול העיניים, הלכתי להוצאה לאור מדהימה 'מדיה 10' שאנשיה הבינו שלא מדובר בספר 'כלכלי' אבל לא יכלו להתעלם ממנו והחליטו להוציא אותו לאור תחת השם 'חלום גדול של ילד קטן'. הם אפילו הסכימו להוציא מספר עותקים, שאנחנו נשלם עליהם יותר מאוחר, לקראת שבוע הספר בשבוע הבא, שלפחות הספר של אריאל יהיה על המדף".
כדי להוציא עוד עותקים ולהפיץ את הספר פתחה טליה קבוצה וחשבון 'פיי־בוקס' בתקווה שהציבור יוכל להגשים את החלום של הילד הקטן שרואה חלומות גדולים: "אני כמעט משוכנעת שלמרות הכול, למרות מה שעברנו, אריאל יצליח בחייו ובגדול".
לסיוע בהוצאת הספר:
או לחשבון:
23685471 סניף: 001 // סנדרס
