שבועות ספורים לאחר הטבח של השבעה באוקטובר, בנובמבר 2023, החליט עמית גפני, תלמיד כיתה י"ב מנתניה, שהוא חייב להגיע לקיבוץ בארי ולסייע ככל יכולתו. הוא ארז כמה דברים ופשוט עבר להתגורר שם לחודש ימים. גפני, רק בן 18, קיבל אחריות על כלל המתנדבים בקיבוץ, דאג לאוטובוסים עבורם, לאישורים צבאיים להיכנס לשטח, ולכל דבר שהיה צריך עבורם. בצהריים התנדב בבית הדפוס של הקיבוץ ואף סייע לזק"א בחיפושים וסריקות לפי הצורך.
3 צפייה בגלריה
גפני. "פוליטיקה זה חלום שלי, אבל זו לא הדרך היחידה לשנות עולם"
(צילום: דוברות עיריית נתניה)
אלו שנותרו
על השאלה מה גרם לו לרדת לקיבוץ שאיבד למעלה מ־100 חברים בטבח, ועוד רבים שנחטפו, כשהכל עוד היה כל כך מסוכן, מסביר גפני: "החברה הכי טובה של אמא שלי, רינת אבן ז"ל, בעלה חן ושניים מילדיהם, אלון ועידו, נרצחו בבארי. נותרו מהמשפחה הזו רק שני הילדים הקטנים, תומר וניר. הייתי קשור למשפחה הזו, ובמיוחד לאלון. החלטתי להגיע לבארי בכל דרך. הגעתי ופגשתי שם אחד מהחבר'ה שמנהל את המתנדבים והוא סיפר לי שהוא עוזב וצריך מישהו שיחליף אותו, אמרתי 'אין בעיה אני אעשה זאת'".
ההורים לא ניסו לעצור בעדך, בנובמבר בארי היה שטח אש?
"ההורים היו מאד מודאגים אבל ידעתי שאני חייב לעשות את זה. החקלאים שם קיבלו אותנו בזרועות פתוחות והייתי אחראי על המתנדבים בקטיף התפוזים והאבוקדו. כמובן שגם אני עבדתי, אני הכי פלאח שיש. אין דבר יותר טוב מלראות חיוך של חקלאי בסוף יום העבודה. לגבי להפסיד לימודים? זה לא היה בראש מעייני באותה תקופה, ממש לא חשבתי על זה במונחים של להפסיד לימודים".
הכי מצוין שיש
גפני, תלמיד י"ב' בביה"ס אמיי"ת בר אילן בנתניה, קיבל באחרונה את אות המצוינות החברתית המחוזי במעמד מנהלת מחוז תל אביב במשרד החינוך, חיה שיטאי.
יש להניח שלוועדה השופטת לא היתה התלבטות גדולה מידי בבואה לבחור בו, בשל שלל היוזמות ההתנדבויות שהוביל בשנים האחרונות ותרומתו לחברה גם בזמן המלחמה.
בנימוקים לבחירתו, ציינה הוועדה של מינהל החינוך בנתניה את עשייתו הבלתי נדלית למען הקהילה: "בצעירותו ניסה לארגן יחד עם עיריית נתניה, מרוץ לבעלי צרכים מיוחדים לצד המרוצים הרגילים המתקיימים בעיר. בכיתה י"א הצטרף לתוכנית המנהיגות lead, דרכה התוודע לעמותת 'עושים שכונה' המנסה להשפיע על בני נוער בשכונות מצוקה. הוא יצא להתנדבויות בערים שונות, עד שהחליט להביא את העמותה לפעול בנתניה. במקביל יצא עמית לשכונות להתחיל את הפעילות החשובה עוד טרם הגיעה העמותה לעיר. כשלא פעם גייס את חבריו למשימה. עמית היה יוצא עם פק"ל קפה ושש-בש ומסתובב בשכונות, יושב עם בני נוער הנמצאים ברחובות משוחח עימם ומכניס משמעות לחייהם".
המלחמה, כאמור, גרמה לו לבחור בפעילויות נוספות.
בנימוקים לבחירתו נכתב עוד כי "במהלך הקיץ שעבר סייע להקמת פעילות תורנית המעניקה מסגרת לבני נוער בחופשה.
בפרוץ המלחמה היה שותף בשיפוץ מקלטים רבים ברחבי הארץ, במסגרת 'עושים שכונה'. בהמשך, בעקבות הירצחו של חברו הטוב מבארי, החליט להתנדב בקיבוץ עצמו, בעודו דואג לאוטובוסים עבור המתנדבים שהגיעו למקום, לאישורים צבאיים ולכל שאר צרכיהם. בצהריים התנדב בבית הדפוס, וסייע לזק"א לפי הצורך.
"עמית, כך נכתב בנימוקי הוועדה, הוא גם תלמיד מצטיין שלומד במגמת פיזיקה וכיום הוא שותף בתוכנית מנהיגות נוספת 'אלכסנדר זייד' של השומר החדש, במסגרתה הוא מעוניין ליצור חיבורים בין דתיים לחילוניים בשיתוף העיריה. הוא גם החל להתנדב עם בני נוער וילדים שמפונים במלונות בנתניה".
"לעצור את השסע"
מה מניע נער צעיר לפעילות התנדבותית כ"כ רחבת היקף?
"מה שמניע אותי זה הצורך לעזור לחברה הישראלית, במיוחד בזמנים האלו, כשהשסע בחברה הרים את ראשו, בין אם זה על רקע הרפורמה או המלחמה".
קראו גם:
יש לכך קשר לחינוך הדתי שלך?
"אני לא אגיד שאין קשר לחינוך הדתי שלי, אבל זה לא המניע העיקרי שלי. הסביבה מאד תומכת בי ומצאתי את הזמן לתרום לקהילה. כשמורידים מדיה חברתית מעל הפרק, מוצאים הרבה זמן".
רואה את עצמך בפוליטיקה בעתיד?
"אני חד משמעית רואה את עצמי עוסק בדברים שקשורים בחברה הישראלית. כנער עצוב לי שהחברה שלנו משוסעת ומקוטבת כל כך. חברים שלי דתיים וחילונים לא יכולים לדבר לפעמים, כן, עד כדי כך. אז אני חושב ־ אם זה קיים במעגל שלי מה יש במעגלים שאני לא יכול להשפיע עליהם? פוליטיקה זה חלום שלי, אבל זו לא הדרך היחידה לשנות עולם".
